מודה שהייתי חשדן, על סף נטול אמונה, למינוי של ברק יצחקי למאמן בית"ר ירושלים בשלהי העונה שעברה. עיון בקורות החיים של יצחקי, תחת הרובריקה "אימון כדורגל", לא גילה באותם ימים יותר מדי מלל, חוץ מחודש וחצי כמאמן זמני במכבי ת"א, שלא לדבר על היעדר ניסיון במאבקי תחתית. שזה, כידוע, מקצוע בפני עצמו.
חוץ מזה, יצחקי נראה לי סחבק מדי. לא שזה רע. סחבק זה מצרך יסוד בישראל. המדינה מסבסדת. רק שיצחקי נקרא לדגל אצל ברק אברמוב, שנפרד אז מסחבק־אח אחר, יוסי אבוקסיס, ועדיין הסתובב עם כאבי הפנטום של הסכין בגב. מפה לשם עלתה התהייה איך קרה שדווקא "מר קורות חיים" הפך פתאום למושיע של ברק אברמוב בבית"ר ירושלים. והאם כמו שחכמינו אומרים, לפנינו אירוע של הלך הזרזיר אצל העורב.
כל זה, כולנו מבינים, כבר לא רלוונטי. יצחקי השתיק כל צקצוק אפשרי. ועוד במדינה שהענף היחיד ששיגשג בה בשנת המלחמה האחרונה זה ציקצוקים. מארזי צקצוקים לחג עם דבש נמכרים ברשתות.
בית"ר, בכל אופן, שרדה בליגת העל תוך הצגת כדורגל התקפי, תוך שמחת חיים מתפרצת מהאגפים. מכירים את הפתגם המפורסם שהקבוצות הבונקריסטיות המציאו, "עדיף לחיות מכוער מאשר למות יפה"? אז יצחקי הוכיח שאפשר לשרוד ספורט־אלגנט, מסורק לצד, כשעל הדרך הוא מחזיר לבית"ר משהו מהמעמד שלה.
יש עוד משהו שצריך להגיד על יצחקי, וכאן אנחנו מתחילים לגלוש למפגש עם עירוני טבריה מחר: לא כל אחד יכול לאמן במועדון כמו בית"ר. דרושים עצבים מטיטניום ועמידות מנטלית של מאלף פנתרים שקיבלו לצהריים קורנפלקס.
לא סתם הגענו למצב לפיו הפעם האחרונה שבה הקבוצה ההיסטרית של המדינה ניצחה בבית במשחק פתיחה הייתה לפני 17 שנה. מסורתית, כל בית"רי יודע, לו"ז השקת הקבוצה מדי עונה כולל את פיצוץ אימון הפתיחה - שם השחקנים על הכתפיים ותקוות מוגזמות עפות בשמים; ואת פיצוץ הציפיות במשחק הראשון - שם השחקנים והאוהדים מתרסקים אל קרקע המציאות.
או אם לדייק את המטאפורה: משחק פתיחת עונה בבית"ר הוא הרגע שבו מתקבלת אינדיקציה ראשונית לכך שהפנטזיות עלו על שרטון, ממש מול החוף, דקה אחרי שהספינה יצאה לים; ובמזח, מצטופפים האוהדים, בידיים מנופפים. נראים קצת כועסים.
את מסורת סיר הלחץ הזה ברק יצחקי הצליח לנצח בתחילת השבוע. אולי בגלל שהיריבה הייתה אשדוד. אולי בגלל העניין של העמידות המנטלית. ואולי כי פשוט עוד עונה שמחה בדרך. אם יש משהו יותר מסובך מלנצח במשחק פתיחה בממלכת בית"ר, זה לנצח שני משחקי פתיחה. הציפיות ממשיכות להיערם.
החששות של טבריה
באותה מידה, וכאן עברנו לטבריה, אם יש משהו יותר מלחיץ מלקבל ארבעה שערים במשחק הראשון שלך בליגת העל, זה לעשות אפס משש נקודות בפתיחה. אתה עלול להגיע למסקנה שנחתת במקום שגדול עליך; שהתלכיד שבנית חלש מדי; כדור שלג עלול לצאת לדרכו, בזמן שיש מצב שסתם נפלת עקום בהגרלה.
המפגש בין טבריה לבית"ר בכל אופן יהיה מפגש בין שני סוגי לחצים. של אובר ציפיות מצד אחד, ואובר חשש מהצד השני. איכשהו זה נשמע כמו מתכון לתיקו ומיגרנה.
פורסם לראשונה: 01:30, 30.08.24
