ניצחון הערב (חמישי, 20:30) בגמר גביע המדינה על מכבי פ"ת יעניק להפועל באר־שבע את גביע המדינה השלישי שלה בחמש העונות האחרונות. תוסיפו לזה שלוש צלחות אליפות מהחצי השני של העשור הקודם, ותקבלו ארון תארים עמוס ומרשים במתחם "הבית האדום". בטח אם לוקחים בחשבון שעד לפני פחות מעשר שנים, היו לבאר־שבע רק שתי אליפויות, שהושגו אי שם בשנות ה־70, וגביע מיתולוגי אחד מ־1997. אם נספור גם שלושה גביעי טוטו ותואר "אלוף האלופים" אחד, אין ספק שבעשור האחרון הפכה באר־שבע, תחת הבעלים אלונה ברקת, לזוללת תארים.
ובכל זאת, למרות הכל, קשה להשתחרר מהתחושה שבשנים האחרונות המועדון איבד גובה במאבק מול מכבי ת"א ומכבי חיפה – שתי הגדולות של הכדורגל הישראלי. באר־שבע כבר לא באמת במאבק ראש בראש איתן על השחקנים הכי טובים בשוק הישראלי, והיא כבר לא משקיעה סכומים גבוהים כפי שעשתה בשנים שבהן פירקה את הליגה עם ברק בכר על הקווים. שש שנים חלפו מאז האליפות האחרונה, העונה היא לא הייתה במאבק מהרגע הראשון, והסיכויים שתניף שוב את הצלחת בשנים הקרובות לא נראים גבוהים.
אליפות? לא בסגל הזה
הרבה גורמים הובילו לנסיקה של באר־שבע לפני עשור: שובו של אליניב ברדה מחו"ל, אצטדיון חדש, מאמן־על במונחים ישראליים שהגיע רגע לפני הפריצה הגדולה שלו, אוסף של שחקני רכש אדירים. אבל שום דבר מזה לא היה קורה בלי הבעלים אלונה ברקת, שרכשה את המועדון לפני 17 שנה – פז"ם שנופל רק מזה של יעקב שחר ויואב כץ. ברקת לקחה קבוצה מרוסקת והפכה אותה לחברה קבועה בצמרת הכדורגל הישראלי, שהסתכלה לקבוצות הגדולות בלבן של העיניים. היא הצהירה בלי פחד שתיאבק על כל התארים, הופיעה באופן קבוע במפעלים האירופיים וגם בהם רשמה הצלחות.
באר־שבע עדיין חלק מצמרת הכדורגל הישראלי, אבל נפתח פער (לרעתה) בינה לבין הצהובים והירוקים. בבאר־שבע הצהירו בתחילת העונה שאליפות זו מטרה, אבל לא בנו סגל שיכול לעמוד בה. למרות כמה חודשים מצוינים באמצע העונה, הפתיחה הקטסטרופלית והסיום העגום השאירו אותה הרחק מאחור. ולמרות כל זאת, המאמן אליניב ברדה צפוי להאריך חוזה, ובקבוצה לא חושבים שמאמן אחר יכול להוביל אותה למקומות טובים יותר ממנו.
אם לפני עשור היא נלחמה על כל שחקן שעשה עונה טובה בליגה ועל כל לגיונר, באר־שבע של 2024 כבר לא במשחק הזה. בעבר, שמות גדולים כמו בן שהר ומאור מליקסון, שחזרו לארץ ונחשבו לשוברי שוויון, העדיפו להגיע לבאר־שבע למרות שהיו להם הצעות אחרות, בסכומים גבוהים יותר, ממכבי ת"א או ממכבי חיפה. גם בתחום הזרים ברקת לא פחדה לפתוח את הארנק. כרטיס שחקן בשני מיליון יורו ומשכורת שנתית של חצי מיליון יורו – אלו סכומים שלא הפחידו אותה.
בשנים האחרונות הסיפור שונה לחלוטין. ברקת כבר לא שופכת סכומי עתק, כהחלטה אסטרטגית. כתוצאה מכך, היא לא יכולה להיאבק בשתי הגדולות על שחקני רכש. ואם היא כבר מתעניינת בשחקן שמחזיק בהצעות מגולדהאר או משחר, דרישות השכר שלו מבאר־שבע גבוהות יותר. מתברר ש"מס באר־שבע", אותו סכום נוסף ששחקנים דרשו כדי להסכים לנדוד דרומה, חזר לעולם. הפועל באר־שבע, כמועדון, כבר לא אטרקטיבית מספיק עבורם. לא במקרה לקבוצה אין כמעט שחקנים בסגל הבכיר של נבחרת ישראל – בקמפיין האחרון רק מיגל ויטור ייצג את הקבוצה בהרכב.
20 מיליון שקל בשנה
אפשר להבין מדוע ברקת רוצה להוריד את התקציב. לפי דוח שהוגש לרשם העמותות, מאז רכשה את המועדון ועד שנת 2022 היא הוציאה מכיסה הפרטי 200 מיליון שקל, ולפי הערכות היא ממשיכה להזרים לקבוצה 20 מיליון שקל בשנה. מדובר בסכומי עתק בסטנדרטים של הכדורגל הישראלי. הבעיה היא שההכנסות האחרות של באר־שבע מביאות את התקציב השנתי שלה בקושי רב ל־60 מיליון שקל – רחוק מאוד ממכבי חיפה ומכבי ת"א, שתקציביהן עוברים את רף ה־100 מיליון שקל.
הסיבות לכך רבות. האצטדיון של באר־שבע הרבה יותר קטן (16,000 מושבים), ועם 12,000 מינויים היא לא הצליחה למלא אותו העונה באף משחק. במקביל, ההכנסות שלה מחסויות ומכירת מרצ'נדייז נמוכים יותר. בנוסף, היא לא מצליחה להשתתף באופן קבוע בשלב הבתים במפעלים האירופיים, שמבטיחים הכנסה בשווי מיליוני יורו בשנה. היא גם לא מצליחה לגדל ולטפח שחקנים צעירים ולמכור אותם לחו"ל בסכומים שוברי שיאים, כפי שעשתה מכבי ת"א עם אוסקר גלוך ודניאל פרץ, ומכבי חיפה עם ענאן חלאילי.
"כשאלונה הגיעה לבאר־שבע, היא רצתה לקחת מועדון מהפריפריה ולהצעיד אותו לפסגת הכדורגל", הסבירו בסביבת הבעלים. "היא עשתה את כל מה שהיא יכולה בשביל זה – והצליחה. היא השיגה הכל והדבר היחיד שחסר לה הוא להגיע לליגת האלופות. היא הייתה כפסע מלעשות את זה. מאז התמונה השתנתה. מכבי חיפה ומכבי ת"א פתחו פערים תקציביים שבאר־שבע כרגע לא יכולה להתמודד איתם. היא עושה הכל כדי להגדיל את התקציב. כמה בעלי בית אתם מכירים שמתקשרים כל קיץ לבעלי עסקים ומבקשים מהם לרכוש מינוי ליציע הכבוד? בשתי העונות הקודמות היא התמודדה על האליפות ולא היה חסר הרבה כדי לזכות. במקביל, הזכיות בגביע הן משהו שאי־אפשר לזלזל בו".
אדם אחר, שהיה קרוב לברקת במשך שנים ארוכות, מוסיף: "יש אנשים שאומרים שלאלונה אולי ירד קצת החשק להשקיע בהפועל באר־שבע, אבל זה לעשות לה עוול. במעשים שלה היא מוכיחה שהמועדון הזה עדיין חשוב לה מאוד. לשים כל שנה 20 מיליון שקל זה לא דבר של מה בכך. אז באר־שבע לא זכתה כמה שנים באליפויות, אבל עדיין היא בצמרת הגבוהה. יש בכדורגל הישראלי מועדונים לא פחות גדולים מבאר־שבע, כמו בית"ר ירושלים והפועל ת"א, שזכו באליפויות ואיפה הם עכשיו?"
פורסם לראשונה: 01:30, 30.05.24