ואז נעצמו לי העיניים. הכל נהיה שחור. מסתבר שהמצלמה של הטלוויזיה התמקדה על פניי. אם הייתי מביים את הרגע הזה, אז פס הקול היה שקט. דממה. ככה נשמע הסוף.
ירדנו לפני שבועיים במשחק ההשפלה נגד בית"ר ירושלים. אתמול בבלומפילד, מול עשרות אלפי עיניים אדומות, שחקני הפועל ת"א אפילו לא טרחו להגיע כדי להיפרד, הקבוצה פשוט הפכה לאבק. ראיתי שם ביציע עיניים מבוגרות של אנשים שראו אליפויות לצד ילדים שנולדו לסבול. על המגרש עמדו שוער שלא יודע לתפוס ושלל שחקנים מלאי אדישות.
טועמה: הלב שלי שבור, כואב לי על האוהדים
(ONE)
פעם בשנות ה־80, כשמשה סיני שיחק, ירדנו ליגה כי עסקנים קברו אותנו, בכיתי שבוע. כשירדנו בפעם השנייה ושוב זה לא היה בגלל כדורגל, אלא בגלל ניהול כושל, כעסתי. והיום ירדנו ליגה בפעם השלישית, וכבר נעלבתי עד עמקי נשמתי.
למה הירידה הזאת כואבת יותר? הפעם התלבשו על הפועל חבורת אנשים חסרי מושג. "אמריקאים" קוראים להם. את המכולת השכונתית שלי לא הייתי נותן להם לנהל. הם בנו קבוצה שהדבר האחרון שאפשר לומר עליה שהיא קבוצת כדורגל. מינצברג וחן סול ניהלו בציניות חוג במתנ"ס, ביזיתם אותנו עם שחקנים שלא ראויים ללבוש את החולצה של הפועל, זרים שעולים למטוס ועוזבים בלי להעיף מבט אחורה. ארבעה מאמנים ואווירה כללית של סוף ידוע מראש.
ואל תבלבלו את השכל שהמצב במדינה והמלחמה דפקו לכם את הכל, כי נדמה לי שכל קבוצות הליגה נפגעו מהמצב. בשנה המקוללת הזאת, הקהל של הפועל ספג אבידות כואבות של עשרות אוהדים שנהרגו. רק אתמול פורסם שעוד חייל אוהד הפועל שרצה להגיע לבלומפילד נהרג. אתם לא ראויים לקהל המופלא הזה.
אני מודה שיצאתי מבלומפילד ולא ידעתי מה להרגיש. ישבתי באוטו וניגבתי לבד את הדמעות. "זה מה שנשאר, רק כמה רגעים, הרבה בדמיון מעט בחיים", שר שלמה ארצי, פשוט ישבתי ועצמתי את העיניים וחשבתי על לנדאו, אקהויז ואפילו עומר דמארי שהעניקו לי רגעי אושר, ועכשיו הלב שלי בוכה על הגורל העלוב של קבוצתי האהובה, הלב בוכה על סלים טועמה המרגש שעוד ניסה והאמין, אבל לקרב יוצאים עם שחקנים עם נשמה ולא עם כאלה שמותחים שריר בחימום.
בתור אוהד הפועל אתה תמיד מתכונן למכה הבאה, כל חיי התאמנתי על הרגע הזה. רגע של ייאוש מוחלט, כזה שממסגר את כל חייך, רגע של סוף. "הפועל שוב הפסידה?" שר אריק, אבל זה היה משפט רומנטי מדי בשביל ההפסד מול אשדוד האמיצה, "הפועל הושמדה". ככה חשתי. והעיניים שוב נעצמו. שוב לבד.
ומר ספרא, אם אתה באמת רציני, תיקח את הפועל, אני ועוד עשרות אלפי אוהדים גאים מוכנים לעזור להוציא אותה מהפח. אם לא, הלב שלי לא יעמוד בזה יותר. ואם כבר להשלים את היום "הנפלא", מכבי עשו צעד ענק לאליפות. אם כבר קארמה רעה אז עד הסוף.
אינני בוכה אף פעם, אוהד הפועל אני לא בכיין, אז למה זה אמא למה, יורדות הדמעות מעצמן.
פורסם לראשונה: 01:30, 12.05.24
