אפתח בגילוי נאות, ואומר שהייתי ממתנגדיו של אלי טביב כשהיה בעל הבית של בית"ר ירושלים. לא תמיד ידעתי איך לאכול אותו, ובמבט לאחור אני רואה שלא רק שבית"ר הלכה קדימה, אלא רק הידרדרה.
כבעלים של הפועל ת"א ובית"ר, טביב ידע תמיד להגיע ליעדים אותם הציב לעצמו, ואף להפתיע הרבה מעבר למצופה. טביב היה מעורב ב-100 אחוז בכל מה שקשור לניהול הקבוצה ולפן המקצועי בשני המועדונים. הליך הבמבי מול מוני הראל, שבו זכה בבעלות על המועדון האדום, זכור לכולם עד היום ומשמש כהוכחה נוספת לחושיו החדים של טביב - לא רק במה שקשור לכדורגל אלא גם במגרש העסקי. בתקופתו בהפועל הצליח להביא הישגים חסרי תקדים בתקציבים נמוכים - אליפות (דאבל אחד), שלוש זכיות בגביע המדינה, עלייה לשלב הבתים בליגת האלופות ועלייה לשלב הבתים בליגה האירופית. האוהדים האדומים רק יכולים לחלום על זה היום.
בארבע וחצי עונות בבית"ר הוא הצליח להוביל את הקבוצה לאירופה לראשונה מאז ימי גאידמק ב-2009, והקבוצה סיימה בעקביות מעל מכבי חיפה, שהחזיקה בתקציב משולש בגודלו. כשהוא הבעלים, בית"ר שיחקה לרוב כדורגל התקפי, ומהנה מה שאי אפשר לומר בשנים האחרונות. בעונתו האחרונה (2017/18) התמודדה בית"ר עד למחזורי הסיום על האליפות והגיעה לגמר הגביע, ושברה את שיא המשחקים הרצופים עם שער זכות אחד לפחות.
השחקנים הזרים שנחתו פה בתקופתו, דוגמת רואדה, קונטה, הייסטר, סאבו, פריירה ורוקאביצה, הגיעו בסכומים נמוכים ביחס לשוק ונתנו תפוקה מקסימלית. שחקנים ישראלים שהיו בשפל הרימו מחדש את הקריירה בבית"ר - איינבינדר, ורד, שכטר ועזרא. אלי דסה ושלומי אזולאי נמכרו למכבי ת"א לאחר עונה מצוינת שלהם, וכשעומר אצילי נקנה מראשון לציון היה ברור שהוא עתיד להיות אחד מהכוכבים הגדולים בליגה. טביב תמיד ידע להעמיד קבוצה ראויה, גם אם נמכרו שחקן או שניים, וזה הכוח שלו: האבחנה המקצועית שלו פנומנלית ואי אפשר לערבב אותו.
אבל הוא לא רווה נחת מהאוהדים שרצו לגרום נזקים למועדון, גם בהפועל וגם בבית"ר. אירועי שרלרואה, לדוגמה, גרמו נזקים כלכליים ותדמיתיים לבית"ר, וכסף שיכל ללכת לחיזוק הקבוצה הלך לקנסות. כעת, המועדון צריך להתפלל שטביב עוד מעוניין בחזרה לבית"ר לאחר כל מה שהוא עבר. טביב לא חף מטעויות, אך הוא ראוי ליותר הערכה על מה שעשה בכדורגל הישראלי. הוא מעורב בנעשה בקבוצתו יותר מבעלים אחרים, אך מה עדיף? אחד שמתערב מבלי להבין או אחד שבאמת מבין מה הוא עושה. אוהדי בית"ר שכחו מה זה ליהנות מכדורגל, לראות משחק, לעודד ולצאת עם חיוך מבלי שיש 1,001 דאגות ועננה שמרחפת מעל המועדון ומאיימת על עתידו.
במצב הנוכחי, בו בית"ר ירושלים נמצאת מרחק קטן מלהימחק מהמפה, אלי טביב האופציה הטובה ביותר לרפא את המועדון בעתיד הנראה לעין. כשלאף אחד אין מושג מה הנזקים שגרם חוגג לבית"ר ולאף אחד אין מושג מה הגירעון של המועדון – אין סיכוי שיקום אדם שפוי אחד שישלם כסף עבור המועדון וגם ייקח על עצמו את החובות. הנאמן יצחק יונגר עדיין לא הבין לאן הוא הגיע, וכולם יודעים שאין עומדים בתור לרכוש את המועדון, אז ראוי שהמהלך יקרה כמה שיותר מהר בכדי שהנזק יהיה מזערי.
פתחתי בגילוי נאות, והיום אני מבין דברים שלא הבנתי אז והמצב הנוכחי הוא הגרוע ביותר. טביב הצליח להרים את המועדון לאחר עונת הצ'צ'נים הידועה לשמצה, בלי שהיה למועדון נכס אחד להסתמך עליו ועם חובות שנאמדו בכ-12 מיליון שקל. אם יש אדם אחד שמסוגל להרים את בית"ר שוב זה רק אלי טביב, הוא חייב לחזור לבית"ר ירושלים.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
