עד לפני מספר שנים, נועם אלפרין היה מקפיד להגיע לבית הספר עם כובע צמר שכיסה היטב את אוזניו. הכיסוי הזה נועד להסתיר את מכשיר השמיעה שמחובר לאוזנו הימנית. אלפרין בן ה-17 נולד עם לקות שמיעה. אם תפגשו אותו היום, הוא יפנה אליכם כמעט אינסטינקטיבית את אוזן ימין, כדי שתראו את המכשיר ותשאלו אותו כמה שאלות שאתם רוצים.
"התביישתי במכשיר בעבר, אבל היום בדיוק להיפך. אני מדבר על זה, מסביר, עונה לשאלות", הוא מספר בראיון מיוחד ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet. "אני רואה את עצמי שגריר של כל מי שיש לו לקות שמיעה. ביקשתי בבית הספר שייתנו לי להרצות בנושא לתלמידים, כי אני רוצה שאנשים יבינו שזה כמו להרכיב משקפיים. עניין רגיל לגמרי. כשאתה פוגש מישהו עם משקפיים אתה לא שואל שאלות".
אלפרין הוא קשר התקפי מחונן בקבוצת הנוער של הפועל ירושלים. "הגעתי למבחנים במחלקת הנוער של המועדון לפני ארבע שנים. רציתי לצאת מאזור הנוחות שלי, למועדון רציני. היה לי קשה עם המבטים בהתחלה, מה שגרם לי ליותר לחץ, אבל מהר מאוד השתחררתי וניסיתי לשחק כמו שאני יודע. התקבלתי, ומאז האהבה הגדולה שלי לכדורגל הפכה להיות המטרה החשובה בחיי".
"אל תפחדו ואל תתביישו"
אלפרין הוא קשר שניחן ביכולת טכנית וראיית משחק מבטיחות. ילד עם מנטליות שכולם במחלקת הנוער משבחים. לפני שנה בדיוק, במשחק אימון בנערים א' בבאר־שבע, הוא ניסה להגיע לכדור והרגיש שהברך שלו "מתפרקת", כהגדרתו. אחרי שורת בדיקות הגיעה הבשורה שייעדר מהמגרשים לפחות שנה. "זו הייתה מכה, חוסר אונים", הוא נזכר. "הדבר שאני הכי אוהב בעולם נלקח ממני. הרגשתי שאני שוקע, מתקשה להתמודד עם הבשורה שלא אתאמן ואשחק כל כך הרבה זמן".
אבל במחלקת הנוער של הפועל ירושלים היה מי שמצא פתרון יצירתי למצבו. "מאמן נערים ג', אבנר שוויקי, הציע שאצא לקורס ואהפוך לעוזר שלו. זה מה שעשיתי והפכתי לעוזר מאמן. ככה נשארתי במגרש, בחוויה של המשחק". מהשידוך עם שוויקי נולד גם הכינוי שלו, "אלפא": "שוויקי חובב מכוניות, אז הוא החליט שאני חזק מנטלית, שאני אריה, ושהכי אני מזכיר לו את הביצועים של אלפא רומיאו. מאז כולם קוראים לי ככה".
החזרה למגרשים התרחשה בתחילת העונה, כשאלפרין כבר הוקפץ לקבוצת הנוער. "משחק נגד טוברוק. אני על הספסל בידיעה שאני כשיר לשחק חמש או עשר דקות מקסימום. 20 דקות לסיום המאמן קורא לי ואומר: 'או שאתה נכנס עכשיו או שתחכה למשחק הבא'. התחלתי להתחמם, שמעתי את מחיאות הכפיים של הקהל והשחקנים ואת ההתרגשות מסביב והבנתי שכל הפציעה והסבל היו שווים.
"מהפציעה בברך אני לוקח גם את הטוב. זה חישל אותי מנטלית ולימד אותי לא לוותר אף פעם. אני ממש גאה בעצמי, כי לא נתנו לי הרבה סיכויים לחזור לשחק. זו עוד הוכחה שעם עבודה קשה ואמונה אפשר לנצח כמעט הכל. בדיוק כמו בסיפור של לקות השמיעה".
אלפרין, כאמור, שואף להיות שגריר של כל מי שמתמודד ביומיום עם חברה שיפוטית שמתקשה לקבל אנשים עם מוגבלויות. "אני רוצה שכל ילד שיש לו מכשיר שמיעה יידע שהוא לא פחות טוב מאף אחד אחר. חשוב להיות מוביל דרך ולהוכיח לכולם שצריך להתייחס לכל אחד בצורה שווה. למדתי שאני לא יכול לשנות את העובדה שאני סובל מלקות שמיעה, אבל זה לא משהו שאמור להפריע לי ללכת בראש מורם. אני אומר לכל מי שסובל ממוגבלות: תכבשו את העולם, אל תפחדו ואל תתביישו מאף אחד. מי שמסתכל עליכם בעין עקומה, זה רק בגלל חוסר מודעות או חוסר הבנה".
תגיד, מאיפה אתה שואב את כל הביטחון הזה?
"מבת הזוג שלי בארבע השנים האחרונות, שקד. היא לימדה אותי להרגיש בנוח עם עצמי ועזרה לי להרים לי את הביטחון ולדבר בפתיחות מלאה על הנושא של לקות השמיעה. הרבה שנים ראיתי בזה חיסרון, היום אני מתייחס לזה כאל יתרון. אני גם רוצה להגיד תודה ענקית להפועל ירושלים על התמיכה האינסופית. אני מקווה להחזיר למועדון על מה שהוא עשה בשבילי. וכמובן גם למשפחה שתמיד נמצאת שם בשבילי".
ומי המודל לווינריות?
נחזור לכדורגל. נכון לעכשיו, אלפרין הוא שחקן מחליף בנוער של הפועל ירושלים, מקום שני בטבלת מחוז דרום בלאומית, במרחק שלוש נקודות מבני־יהודה שבמקום הראשון.
"אני מאמין בעצמי ומקווה שאגיע לבוגרים. אני אומר לכל מי שסובל ממוגבלות: תכבשו את העולם, אל תפחדו ואל תתביישו מאף אחד"
תספר על השאיפות שלך.
"אני חולם להגיע הכי רחוק שאפשר, אבל לאט־לאט. מנסה לחזור לעצמי מאז הפציעה, לוקח כל דקת משחק שאני מקבל ומנסה להוציא את המקסימום. אני מאמין בעצמי. מקווה שאגיע יום אחד לבוגרים, רוצה להיות הכדורגלן לקוי השמיעה הראשון בליגת העל, לשמש השראה לכל מי שחולם ומרגיש שמגבלה כלשהי עוצרת אותו. אני רוצה להוכיח שהכל אפשרי". כדאי לציין בהקשר זה שבעבר שיחקו שני לקויי שמיעה בליגות העליונות, מיקי דהאן ודני אשכנזי: לשוער דהאן היו 39 הופעות בליגה הבכירה (אז עוד לא נקראה ליגת העל), ואילו לאשכנזי היו 14 הופעות.
מודל לחיקוי?
"רונאלדו, בגללו התחברתי לענף. היכולות המנטליות והווינריות שלו הן ההוכחה שעם עבודה קשה אפשר לכבוש כל פסגה. אני גם לומד הרבה מלוקה מודריץ', הוא העלה בכמה דרגות את ההגדרה של שחקן קישור".
