בחודש הבא יציין מוטי איוניר 59. לאחד השחקנים הגדולים שצמחו פה, כוכב שנות ה־80, יש אתגר חדש – מאמן הפועל נוף הגליל. וזה אתגר גדול, הקבוצה נמצאת מתחת לקו האדום בליגה הלאומית, ואת הבכורה שלו הוא יעשה מחרתיים נגד הפועל עפולה.
איוניר אימן בעבר במכבי ת"א, הפועל באר־שבע והפועל ת"א, אבל בהמשך החלה הקריירה שלו לדשדש. הקבוצה האחרונה שלו בליגת העל הייתה קריית־שמונה ב־2016, ואחרי חצי עונה באולימפיה פראג מצא את עצמו בעיקר בלאומית. אחי נצרת, הפועל אשקלון, שלוש קדנציות באום אל־פאחם וגם רומן קצרצר כמנהל המקצועי של צעירי טייבה מליגה א'. עכשיו הוא חוזר לנוף הגליל, הקבוצה שאותה העלה לפני 20 שנה לליגת העל והוביל למקום החמישי, בניסיון להציל אותה מירידה לליגה א'.
איך מאמן ואיש כדורגל כמוך לא מאמן בליגת העל?
"הייתי ועברתי מספיק קבוצות. יש בליגת העל את משחק הכיסאות, עוברים שתיים־שלוש קבוצות בעונה, ואני לא במשחק הזה. לא שולח אנשים שידאגו לי ויבקשו שייקחו אותי לאמן. אני לא כזה. אם מישהו מחזיק ממני ומאמין בי, הוא יודע איך לפנות אליי. יש מועדונים עם בעלים שמאוד מעורבים בדברים שלא צריך, לא אהיה במקום כעוזר מאמן של הבעלים. אם אני רוצה לאמן בליגת העל אצטרך להשאיר את נוף הגליל בליגה, ואולי אביא את עצמי יחד עם נוף הגליל לליגה הראשונה. אעשה איתה את הדרך. זה הדבר שאני הכי אוהב".
יש לך בכלל מקום בליגת העל?
"בוודאי שכן".
אתה בטח שומע את המושג "סוס מת", שנאמר על לא מעט מאמנים מהדור שלך.
"אני שומע את סגנון הדיבור, גם עליי, ומתבייש שיש אנשים שנותנים להם במה להגיד את מה שהם אומרים, מזלזלים באנשים בצורה מביישת. אבל זאת התרבות של הכדורגל והמדינה שלנו. הדבר היחיד זה להתעלם, כי זה לא לרמה שלי. אני מ־1995 בתקשורת, מעולם לא זילזלתי ולא ליכלכתי על אנשים, אבל כל אחד עם הבמה האישית שלו".
והנבחרת, מה איתה?
"כל אחד יכול לחלום לאמן את נבחרת ישראל. אני אדם מציאותי. כרגע זה כמו הסיכוי שאהיה קצין בצבא הסיני".
אפרופו נבחרת, מה דעתך על סערת זהבי והחדר?
"אלה החלטות פנימיות. במקרים כאלה לדעתי אפשר להיות גמיש. אם אני הייתי צריך לקבל החלטה, לא הייתה לי בעיה עם זה שזהבי יקבל חדר לבד".
גלוך כוכב, ברדה מקצוען
בוא נדבר קצת כדורגל, מה לא עובד במכבי ת"א בשנים האחרונות?
"היא עוברת יותר מדי שינויים בסגל. זה לא שיש לה שלד יציב שמוסיפים עליו שניים־שלושה שחקנים, יש יותר מדי שינויים. אין במכבי ת"א את היציבות שהייתה בשנים קודמות".
אוסקר גלוך באמת כוכב־על?
"כן, אחד הכוכבים הגדולים שגדלו פה ואני צופה לו עתיד מבטיח. הוא בחר בתחנה טובה לקריירה שלו, החלטה נכונה ללכת לזלצבורג. אוסקר יבין את ההבדל בין אירופה לישראל ומשם יעשה את קפיצת המדרגה".
ההצלחה של אליניב ברדה מפתיעה אותך?
"מכיר אותו מגיל 17, העליתי אותו לבוגרים של הפועל באר־שבע. אליניב חתום על השינוי במועדון, כשהוא חזר מבלגיה באר־שבע השתנתה. ברדה מקצוען, אדם עם אופי מדהים, איש עבודה, רציני, לא עושה חשבון לאף אחד, יודע להיעזר באנשים סביבו, בעיקר במאור מליקסון. ההצלחה שלו ממש לא מפתיעה אותי".
ברק בכר באמת מאמן ענק או שעם הסגל שלו כל אחד היה לוקח אליפות?
"נתחיל עם זה שבכר מאמן מצוין, אני ממש לא מאמין בסגל בלבד. מאמן צריך להוציא מהשחקנים האלה יותר, זה פסיכולוגיה לנהל אנשים, לשמור על חדר ההלבשה בריא. בכר מצליח לא רק בגלל הסגל, הוא מאמן מצוין שיודע לנהל ולעמוד בלחצים של תקשורת וקהל".
אז מי תיקח אליפות?
"מכבי חיפה".
"מאמן של שחקנים"
יכול להיות שהאישיות שלך פגעה בקריירת האימון שלך?
"בחלק מהמקרים ללא ספק. אני לא עקשן ולא עושה בכוונה, אבל יש מקומות שאני עומד על שלי, על דעתי. אני שומר על שחקנים מול ההנהלה, וזה קרה לי בעבר שהבוס רצה שתהיה איתו, לא נגדו. אני יותר מאמן של שחקנים מאשר של בעלים, החוכמה היא לשלב בין שניהם".
תגיד, למה נוף הגליל? הקבוצה במצב לא פשוט בכלל.
"שתי סיבות: זה מועדון שהוא חלק מההיסטוריה היפה שלי, היו לי פה שלוש שנים מאוד יפות וטובות, מועדון שאני מאוד אוהב וברמה של ליגת העל מבחינת תנאים. סיבה שנייה: נכון שהמצב לא קל, אבל אני רואה את הסגל ומאמין שבשילוב של האהבה שלי למועדון עם השחקנים האיכותיים הסיכוי קיים".
"ערן זהבי לא כוכב־על ביכולת האישית, אבל מוסר העבודה, המקצוענות והאופי הפכו אותו לשחקן שעשה את מה שעשה"
עם יד על הלב, לא נמאס לך מהמשימות הכמעט בלתי אפשריות האלו?
"ברור שכל מאמן רוצה קבוצה שלא בסכנת ירידה, אבל אם נעבור את העונה הזו בשלום, אין סיבה שבשנה הבאה נוף הגליל לא תהיה בצמרת ונתמודד על הכרטיס לליגת העל".
מה הסיבה שהקבוצה התרסקה ככה?
"לא נכנס לזה, אני רוצה לעשות הכל יותר טוב, לפתור את הדברים שלא היו טובים".
לסיום, בשלוף, מי הכדורגלן הישראלי הגדול בכל הזמנים?
"בדור שלי אבי כהן ז"ל ואלי אוחנה, בשבילי שניהם הכי גדולים. בדור הנוכחי ערן זהבי. הוא לא כוכב־על ביכולת האישית, אבל מוסר העבודה, המקצוענות והאופי הפכו אותו לשחקן שעשה את מה שעשה".
