אלונה ואלי ברקת העלו בשבת בבלומפילד חצי חיוך על השפתיים אחרי ה־0:4 המרשים של הפועל באר־שבע על הפועל ת"א, שהשלים ניצחון חמישי ברציפות של הקבוצה שלהם. למה רק חצי חיוך? כי ההישג הזה נכנס לפרופורציות אחרי שאלי ואחד מבניהם השתחררו ממש ביממה האחרונה משירות מילואים בצנחנים עם חטיבה 55 בחאן־יונס. בן נוסף עדיין משרת ביחידה סודית בתפקיד בכיר.
היה להם קשה לעשות את המעבר החד הזה, אבל ההתאוששות של באר־שבע, שהפכה ללהיט של הליגה, שיפרה את ההרגשה ללא היכר.
תנאי הפתיחה של אליניב ברדה, שהצליח בשנתיים האחרונות לזכות בגביע המדינה ולסיים פעמיים במקום השני לפני מכבי ת"א והתקציב המפלצתי שלה, היו קשים מאוד: עזיבה של שלושה אסים (עומרי גלזר, שגיב יחזקאל ורמזי ספורי) ושל עוזרו ואיש סודו מאור מליקסון, שישייה בגביע הטוטו מול מכבי ת"א, הדחה מוקדמת מהקונפרנס־ליג, התבגרות הסגל, עזיבה של שני זרים בגלל המלחמה בעזה (פטריק קלימלה וכריסטופר פטרסון) ופציעה של שחקן הרכש היקר ביותר, אילון אלמוג, שגמר את העונה אחרי שקרע את הרצועה הצולבת בברך.
התוצאה הייתה פתיחת עונה קטסטרופלית, כולל הפסדים להפועל פ"ת, בני־סכנין, מכבי נתניה ושתי הגדולות, מכבי ת"א ומכבי חיפה – עד כדי כך שהיו אוהדים שהעלו ספקות לגבי יכולתו של ברדה, יקיר המועדון, לחלץ את הקבוצה מהמצב הקשה.
מדברים ברביעיות
אלא שברדה האמין. באר־שבע לא רק שפתחה את העונה בצורה לא טובה, היא גם חזרה מהפגרה עם שלושה הפסדים ברציפות (מכבי חיפה, סכנין ונתניה) שדירדרו אותה רק לפני כחודש עד למקום העשירי בליגה, מרחק שתי נקודות מהקו האדום. ואז הגיעה ההתפוצצות: בשמונת המשחקים האחרונים באר-שבע עם חמש רביעיות, 23 שערים, 19 נקודות מ-24 אפשריות וחמישה ניצחונות ברציפות. בששת המשחקים האחרונים הקבוצה השיגה 16 מ־18, ואפילו איבוד הנקודות היחיד בתקופה הזו היה ב־4:4 מול בית"ר ירושלים בטדי, עם אחת התצוגות הטובות של באר-שבע העונה.
לחמישה שחקנים יש תפקיד מפתח בהפיכה של הקבוצה למכונת ההתקפה הכי קטלנית בליגה. הראשון הוא רותם חטואל שעבר ניתוח בקע, נעדר במשך מספר חודשים ואפילו חשב על פרישה בשל ההתאוששות האיטית. אבל מאז שחזר לפני חודש הוא כבר עם שבעה שערים ובישול – החיזוק הכי טוב שברדה יכול היה לקבל.
השני הוא רועי גורדנה, שחקן שלא מספיק מוערך בכדורגל הישראלי. הקשר בן ה־33 הוא הברומטר של באר־שבע, האיש שמנצח על התזמורת מאחור ובונה את ההתקפות יחד עם עדן שמיר, שגם הוא נענס לעניינים בגדול אחרי פתיחת עונה מגומגמת.
מבולגריה דרך נס ציונה
השם המפתיע במהפך הוא יוני סטויאנוב בן ה־22, שהצטרף בעונה שעברה אחרי עונת התחשלות בנס ציונה. לקח לו זמן לקבל את הקרדיט מברדה, אבל הילד שהגיע לנבחרת הבוגרת של בולגריה ומשחק עם סוכרת נעורים, ניצל כל דקה על הדשא כדי להוכיח שהוא אחד משחקני הכנף היעילים בליגה.
ויש את גיא בדש, שהגיע מקבוצה קטנה כמו הפועל ירושלים, אבל לא הצליח לעשות את ההתאמות למועדון גדול, ובמועדון כבר היה ספק גדול אם הוא מתאים. אלא שברדה האמין בקשר, שבמשחקים האחרונים מתחיל להזכיר את אחד משחקני העונה שעברה. גם לרומני אנטוניו ספר, שהגיע כפוטנציאל ענק, לא הלך בתחילת הדרך ונדמה היה שהוא בדרך החוצה. אלא שלשחקן הכנף לא היו שום תוכניות לחזור הביתה, והיום הוא מלך הבישולים של הליגה (7).
גם בהגנה של באר־שבע רואים התייצבות מסוימת, למרות שבהיבט הזה לברדה יש עוד עבודה לעשות, כי גם בריצה המטורפת שלה הקבוצה ספגה לא מעט. שווה להתעכב גם על מריאנו בריירו, אחד השחקנים החשובים של הקבוצה בשנים האחרונות. העונה חלה נסיגה בכושרו של הקשר ובשלב מסוים הוא גם איבד את מקומו בהרכב. זה קרה הרבה בגלל משבר אישי שעבר, כשבת זוגו, אחת התקליטניות המוכרות בבואנוס איירס, החליטה לעזוב עם פתיחת המלחמה. בינתיים היא הספיקה לשוב לארץ, ובהתאם למצב רוחו של השחקן שהשתפר – כך גם היכולת – ובאר-שבע קיבלה את בריירו המוכר והטוב. הקאמבק של הארגנטינאי הגיע על חשבונו של שי אליאס, שאיבד את מקומו בהרכב.
ברדה גם הצליח איכשהו להמציא מחדש את אנדרה פוקו, שנראה אבוד בקישור והרבה לאבד כדורים. המאמן החליט להעביר אותו לעמדת המגן הימני, שם הוא יעיל יותר, אבל בכל מקרה צפוי להגיע לעמדה הזו חיזוק במהלך חלון ההעברות, יחד עם הגיבוי של ניב פליטר הצעיר.
אחד הבעיות של באר-שבע בשנים האחרונות, כולל בעונות האליפות עם ברק בכר, היא היעדר שחקנים מקומיים שהקהל יוכל להזדהות אותם. העונה רואים סוף סוף פירות שמגיעים מחממת הבית האדום, בדמות הקשר הכישרוני אמיר גנאח, שכבר מצית את הדמיון של האוהדים. בשבת נגד הפועל ת"א הוא בישל שער גדול לשמיר, ואם יגלה יותר יציבות, אין ספק שלברקת יש קלף חזק ביד.
איחור לא אופנתי
ועדיין, בכל הטוב הזה יש כוכבית גדולה. באר-שבע נכנסה לעונה באיחור רציני ופיספסה את הרכבת. אם הליגה הייתה מתחילה לפני חודש, אין ספק שהיינו מריצים את ברדה לאליפות, אבל הבור מתחילת העונה הוא עמוק מדי: הפער מהפסגה עומד על 12 נקודות, ואפילו הפועל חיפה ורוני לוי מקדימים את באר-שבע, כך שהאליפות כבר לא רלוונטית. אז מה נותר על השולחן? זכייה בגביע, השגת הכרטיס לאירופה דרך המקום השלישי וכמובן והמשך הבנייה לקראת העונה הבאה, בתקווה מבחינת האוהדים להתחיל הפעם הכי מהר שאפשר ואז להגביר.
