נבחרת ישראל מנסה לשדר חיוביות, מתאמצת לשמוח אחרי ניצחונות דחוקים מול יריבות חלשות, אבל זה לא עוזר כי מעליה מרחפת עננת הגזענות, שנמצאת בכל מקום בכדורגל הישראלי ולא פוסחת על אף אחד. גם אם היא תעשה היסטוריה ותעלה ליורו, אוהדים גזענים ידאגו לחרב לה את ההישג. אמש - ב-1:2 מול אנדורה - ראינו את אירוע הגזענות הכי חמור שהיה בתולדות משחקי הנבחרת, כשמוחמד אבו-פאני ירד לחדר ההלבשה כשקוראים לעברו "מחבל". זה כמובן לא ייעצר כאן, כי יש הרבה אנשים שלא רוצים שערבים-ישראלים ישחקו בנבחרת, והם לא מתכוונים לסתום את הפה. השיא עוד לפנינו.
האוהדים ששרקו בוז מתעלמים מכך שהשחקנים הערבים לובשים כחול-לבן, עם סמל ההתאחדות שיש בו מגן דוד, ובוחרים לשחק בשביל המדינה למרות שהם לא חייבים. מבחינתם זה לא משנה מה השחקנים הערבים יעשו כדי להתקרב, הם תמיד יהיו שנואים ולא רצויים. האוהדים הללו יטריחו את עצמם למשחק של הנבחרת בשעה מאוחרת, וישלמו על כרטיס רק בשביל לקלל ולהשפיל שחקנים ערבים.
הרי זאת לא פעם ראשונה שזה קורה במשחקי הנבחרת, וגם לא פעם אחרונה. ולא, זה לא קורה רק כי זה בטדי. זה יקרה בכל האצטדיונים. האידיאולוגיה המחליאה של האוהדים הללו תגיע לכל מקום. גם לבלומפילד, גם לסמי עופר וגם לטוטו-טרנר. על התקריות הגזעניות העונה בליגת העל אפשר לכתוב סדרת ספרים, דבר לא נעשה כדי למנוע זאת. כל הקבוצות התאמצו לטאטא את התקריות מתחת לשטיח, הסבירו שזה רק קומץ, רק אוהדים בודדים, ושאין צורך להעניש כי הן כבר יטפלו בהם. ראינו את "הטיפול המסור".
לפני אבו-פאני, היו את שריקות הבוז למונס דאבור. הנבחרת חיבקה את ההסבר לפיו האוהדים כועסים עליו בגלל הפוסט שהעלה במהלך מבצע "שומר חומות". כולנו התעלמנו מהעובדה שלבוז התווספו קללות גזעניות. אמש הייתה הוכחה לכך שלא צריך ששחקן ערבי יעלה פוסט שנוי במחלוקת כדי שאפשר יהיה לקלל אותו בזמן שהוא מייצג את המדינה.
כשביברס נאתכו היה קפטן הנבחרת, התעסקו בזה ש"קפטן חייב לשיר את ההמנון". לא משנה שהוא נשא דברים מרגשים בטקס לזכר השואה שהנבחרת קיימה בפולין. לא משנה שהוא הגיע לכל משחק, גם למשחקי ידידות, בעוד כוכבים אחרים המציאו פציעות, גם העובדה שכל השחקנים הרבו לשבח את המנהיגות שלו לא שינתה לאף אחד. הוא היה ונותר עוד צ'רקסי, שיגיד תודה בכלל שאנחנו נותנים לו לשחק.
הקללות לאבו-פאני הן המשך ליחס המבזה שהוענק לנאתכו, המצב הסלים כי אף אחד לא דאג לעצור את זה בזמן. האוהדים מגיעים עם רוח גבית משרי ממשלה שמתבטאים בגזענות, כשהם יודעים שלאף אחד מהם לא יקרה שום דבר. לכן אין פלא שהם מרשים לעצמם להתנהג בצורה הזו. הם לא יעצרו עד שהם ישיגו את מטרתם: נבחרת ישראל ללא שחקנים ערבים. אנחנו הולכים ומתקרבים למצב הזה, ובטוח שיש גם לא מעט חברי כנסת שמפנטזים על כך. הגזענות בדרך לניצחון גדול, ולא בטוח שאנחנו יכולים לעצור אותה.