אבל בכדורגל הישראלי בכלל ובהפועל באר-שבע בפרט: אליהו "לילו" עופר, שחקן העבר שזכה עם המועדון, בשתי האליפויות הראשונות שלו והיה מהדמויות המזוהות ביותר שלו הלך לעולמו בגיל 78. ההלוויה תתקיים היום (15:30) בבית העלמין בעומר.
"דבאש", לפני שהסב את שמו לעופר, נולד בלוב ועלה לישראל בגיל 7. הוא רשם את הופעותיו הראשונות בקבוצה הבוגרת כבר בגיל 15, לאחר שהתגלה באחת השכונות. תוך זמן קצר הפך למנהיג הפועל באר-שבע בשנות ה-60 והכתיב את קצב המשחק של קבוצתו מעמדת הקשר. הוא כמובן זכה כקפטן הקבוצה בשתי האליפויות הראשונות וההיסטוריות שלה ב-1975 ו-1976.
17 שנים שיחק עופר בליגה הבכירה, כולן בבאר-שבע. הוא היה בועט הפנדלים הקבוע ונודע גם כבעל הוצאות חוץ ארוכות טווח. עופר המשיך גם לקריירת אימון. בין היתר הדריך הפועל באר שבע בשש קדנציות שונות, אך עבד גם במועדונים גדולים נוספים, ביניהם בית"ר ירושלים והפועל ת"א. קבוצתו האחרונה הייתה מכבי ב"ש, בה שימש ב-2012 כמנהלה המקצועי.
אגב, קבוצתו האחרונה בליגת העל כמאמן הייתה, איך לא, הפועל באר-שבע. למעשה אליהו עופר הוא המאמן שאימן את הקבוצה מבירת הנגב למשך הזמן הארוך ביותר, אך לא ברציפות.
"אליהו עופר, שחקן ומאמן העבר של המועדון, הלך לעולמו", נמסר מהפועל באר-שבע. "אליהו שיחק לאורך כל הקריירה שלו במועדון וזכה עמו בשתי האליפויות הראשונות בתולדותיו. לאחר פרישה ממשחק פעיל, אליהו פנה לקריירת אימון ובמהלכה אימן את הקבוצה במספר קדנציות. אנו מחזקים את משפחתו בשעה זו ומאחלים שלא ידעו עוד צער".
ראש עיריית באר-שבע, רוביק דנילוביץ', ספד לעופר בפוסט שהעלה: "אליהו (לילו) עופר, האיש והאגדה הלך לעולמו. הקפטן המיתולוגי, שהביא עם חבריו את האליפות הראשונה. השחקן עם הנשמה הענקית ובעיטות הבננה שהיו מזוהות איתו. המאמן שתמיד קידם והעדיף שחקני בית צעירים, נתן בהם אמון והפיח בהם תקווה. לילו, בפשטותו ובחכמת החיים שלו, היה גם חלק מרכזי בשינוי מסלול חיי. בהחלטה שלו לנפות אותי מהסגל של הפועל באר שבע לקראת עונת המשחקים 90/91. הוא העריך מאוד את הכישרון שלי אבל הסביר לי בחום אבהי, למה כדאי לי לשנות כיוון בחיים. תמיד שהיינו נפגשים, סיננתי לעברו: 'לילו, אתה 'אשם' בכך שאני ראש העיר!'. ליוויתי אותו בשנים האחרונות (כשהתמודד בריאותית) ושמרנו על קשר. לפני כחודש, בשעת בוקר מוקדמת, התקשרה אליי בתו נטע ואמרה לי: 'אבא ביקש שתבוא אליו'. הגעתי אליו הביתה (יחד עם אברהם נומה הגדול, שיבדל״א) , הוא כבר איבד את ראייתו, החזקתי את ידו והעלנו יחד זיכרונות. צחקנו, התרגשנו והזלנו דמעה. לא ידעתי, שהוזמנתי להיפרד. לילו היקר, אהבתי אותך! העיר באר-שבע אבלה ומרכינה ראשה, לזכרו ולכבודו של אחד מבניה היקרים, שחרוט בספר הזהב של בירת הנגב, עירו של אברהם אבינו. יהי זכרו ברוך!".
