גיא לוזון ודניאל פרץ אחרי הבטחת המקום של ישראל במשחקים האולימפיים
(צילום: באדיבות ההתאחדות לכדורגל)
עוד לפני שריקת הפתיחה לטורניר יורו הצעירות בגאורגיה דיברו על השגת נקודה מול צ'כיה - מתוך הנחה שאנגליה וגרמניה יהיו העולות הבטוחות מהבית לרבע הגמר. היחיד שדיבר בקול רם על השגת הכרטיס לאולימפיאדה היה גיא לוזון.
משהו טוב עובר על לוזון. המאמן שהחדיר בשחקני הנבחרת אמונה שאפשר להגיע לטורניר הגדול הראשון של הכדורגל הישראלי אחרי קרוב לחמישה עשורים, הוא כבר לא לוזון שהכרנו. הוא הרבה יותר בוגר. המאמן שהיה שנוי במחלוקת וספג לא מעט אש (בלשון המעטה) הפך לאחד המאמנים המוערכים והאהודים בישראל. מהפך.
תגיד, איך זה להרגיש פתאום כמו אחד המאמנים האהובים במדינה?
"כמאמן שכבר נמצר שני עשורים בענף, אתה טוב כמו המשחק האחרון שלך. אחרי משחק טוב אתה אהוב, ואחרי משחק לא טוב אתה מאמן חלש. כך שאסור להתבלבל או להסתנוור מתשבחות או להישבר מביקורות. אני אותו מאמן בהצלחות ובאכזבות, שום דבר לא משתנה. אמשיך להיות רעב, ללמוד ולהשתפר ממשחק למשחק".
אתה בטח יודע שלאור הטוקבקים לפני פתיחת היורו, הדימוי וההערכה כלפיך השתנו לחלוטין.
"לא רק שאני לא קורא טוקבקים, אין לי אפילו פושים, לא אפליקציות, ואני בכלל לא קורא תקשורת. גם מחמאות מוציאות אותי מאיזון ומהמטרה הברורה להצליח. אני מכיר את האווירה הכללית מסביב, לטוב ולרע, כל חיי. אני יכול להגיד לכולם שאני בדיוק אותו מאמן, ושום תוצאה לא תשנה אותי. גם אם לא היינו מצליחים, הייתי אותו גיא לוזון".
לאורך כל הקריירה חיברו אותך למשפחה. טענו שסידרו לך ג'ובים, כולל הנוכחי בנבחרת הצעירה.
"אבי לוזון לא ידע בכלל מהמינוי. בסעיף העובדות, הייתה לי מטרה לא פשוטה - לעבור בפלייאוף העלייה ליורו את אירלנד, שהיא דרג שני ואנחנו שלישי. זו נבחרת שהכוכב שלה הוא אוון פרגוסון, השחקן הכי טוב בברייטון. הוצבה לי מטרה להגיע ליורו, להוציא את המקסימום באחד משני הטורנירים הכי חשובים של אופ"א, וכרגע אנחנו עושים את זה בצורה לא רעה. אני לא האישיו גם בהצלחה, למרות שהיה לי ברור שכל האש תהיה עליי במקרה של כישלון".
אתה משחק אותה אדיש ממה שקורה מסביב, אבל אני בטוח שבבוקר התעוררת עם חיוך של השתקת המבקרים.
"אני כבר זקן. 20 שנה מאמן בוגרים, עברתי הכל. שכולם יגידו מה שהם רוצים והכל בסדר. אני לא מונע מלהשתיק מבקרים. השתניתי, אני לא במקום הזה".
מה שונה בך?
"התבגרתי ועברתי שינוי. החלטתי שאני מפסיק להילחם במה שאומרים עליי. פעם הרגיז אותי שאנשים לא סיפרו את האמת ודיברו שטויות או העלילו עליי עלילות. עכשיו אני מבין שזה חלק מהמשחק. אני לא יכול לתקן את העולם. יש אנשים שפועלים בדרך של חוסר יושר מקצועי, תככים ושקרים, אבל אני כולי מרוכז בלעשות את השחקנים והצוות שלי לטובים יותר, ושכל השאר ידברו. הפסקתי לנסות לחנך את העולם. גם כשניסיתי, זה לא עזר".
"הגשמנו חלום למדינה שלמה"
מאיפה שלפת את משפטי המחץ ושיחות המוטיבציה שמלוות אותך ביורו הזה?
"תשאל שחקנים שלי מלפני 15 שנה ותראה שזה לא משהו חדש. אני תמיד מגיע מוכן לאספה, לפעמים אני מכין אותה במקלחת. אני יודע מה אני אומר, חושב על התוכן, יש משמעות לכל מילה. פשוט נחשפתם לזה עכשיו, כי מעבירים לכם את זה, והטורניר בפרופיל הכי גבוה".
איפה היו השחקנים הצעירים האלה עד היום?
"צריך לשאול את הקבוצות שלהם. אני מקווה שהטורניר הזה, שהוא טורניר בוגרים לכל דבר, יגרום למאמנים ולבעלי הבית להאמין בהם יותר. אני מאמין שאם יש לך היכולת והאופי ואתה לא מתבלבל, תהיה חלק מההרכב, ולא משנה באיזו קבוצה. כמאמן לא עניין אותי גילים או לאומים, רק יכולות".
ואיפה אתה היית במשך תקופה כל כך ארוכה?
"כמאמן, ובכלל כאיש מקצוע, אתה צריך להשתפר כל הזמן. אם לא אשתפר, אפרוש. גם בשנה האחרונה, עם כל הביקורות נגדי, יצאתי להשתלמויות, הבאתי דברים מחו"ל, נפגשתי עם קולגות. מי שחושב שהוא יודע הכל, אין לו מושג".
חזרת לבמה הגדולה דרך היורו.
"אני לא מעניין, רק הנבחרת, המדינה, השחקנים. אני שולי. אור הזרקורים רק עליהם. ברור שזה עושה לי משהו בלב, אני בוכה מהתרגשות. בלילה, אחרי הניצחון על גאורגיה, ירדו לי דמעות של התרגשות, של חלום ילדות, פנטזיה".
היורו הזה הוא השיקום שלך אחרי מה שעברת במכבי פ"ת?
"כמו שאמרתי, מאמן כדורגל בכל העולם טוב כמו האירוע האחרון שלו. הזיכרון קצר. אני חושב שאת חצי גמר היורו והמשחקים האולימפיים אף אחד לא ישכח. אי־אפשר לשכוח דבר כזה, הגשמנו חלום למדינה שלמה - נבחרת הכדורגל שלנו תהיה בפריז".
"האולימפיאדה גדולה יותר מכל מונדיאל"
מה זו אולימפיאדה בעבורך?
"הפנטזיה הכי גדולה, חלום חיי. לא דמיינתי בחלום הכי גדול שלי, הכי ורוד שלי, שמאמן או כדורגלן ישראלי יגיע למשחקים האולימפיים. אין ספק שזה הרגע הספורטיבי המאושר בחיי".
אולימפיאדה גדולה ממונדיאל מבחינתך?
"מבחינתי זה אותו הדבר, רק שמבחינת אירוע ספורט האולימפיאדה גדולה יותר מכל מונדיאל. מעולם לא הייתי באולימפיאדה כצופה ותמיד הייתה בי קנאת סופרים למי שהיה חלק מזה. הצלחנו לעשות את הדבר הזה בכדורגל אחרי 47 שנה, זה כמעט שני דורות, והגיע הזמן שילדי המהפכה שלנו יעשו את זה. הם דור ייחודי, יש להם אופי אדיר".
האמנת שתהיו באולימפיאדה?
"רצינו שהמשחק השלישי בטורניר יקבע לנו את העלייה לרבע הגמר. השתפרנו ממשחק למשחק, אחרי שהייתה לנו ההכנה הכי גרועה מכל הנבחרות פה. האימון הראשון עם סגל מלא היה רק לפני המשחק הראשון מול גרמניה, והחזרה הגנרלית מול בלגיה הייתה מביכה. הצבנו מטרה שאיכשהו ננסה לחלץ נקודה מגרמניה, כדי שהמשחק השלישי יקבע. ההתקדמות ביכולת שלנו באה לידי ביטוי. נגד צ'כיה זו כבר הייתה הופעה טובה, ומול גאורגיה הצגנו יכולת טובה מאוד. שיפור ביכולת זה מה שעושה אותי מאושר".
איך מתכוננים למשחק נוסף מול אנגליה, הנבחרת הטובה בטורניר? במפגש הראשון איתם זה לא היה כוחות.
"שמחתי שאנגליה עלתה, כי זה נתן לנו את הכרטיס לאולימפיאדה. אין הרבה נבחרות בוגרות שמהספסל שלהן עולים שחקנים מליברפול, צ'לסי או מנצ'סטר סיטי. זה מעיד על העוצמה והאימפריה האנגלית. תפקידנו יהיה להפתיע אותם. אנחנו פה ורוצים ללכת עד הסוף. המאמן האנגלי אמר לי בסיום המשחק שהם התקשו להכניס כדורי עומק מולנו. למדנו אותם עוד יותר, ויש לנו מטרה אחת ברורה: לנצח את אנגליה. בסופו של דבר, ישראל עדיין פה יחד עם אנגליה, ספרד ואוקראינה, בזמן שצרפת, גרמניה, איטליה, פורטוגל, הולנד, בלגיה ומעצמות אחרות כבר לא פה. זה מטורף".
התכוננת לפנדלים?
"אני אף פעם לא מתרגל פנדלים, אני לא מאמין בתרגול מול אצטדיון ריק אל מול תחושה של מאני־טיים אמיתי. אני גם לא קובע מי הבועטים, אני בוחר אחרי שריקת הסיום, רואה בעיניים שלי מי מאמין ומי רוצה".
המשפחה איתך?
"אשתי, דנה, הייתה פעמיים, כולל כמובן במשחק מול גאורגיה, והילדים היו בסבב הראשון. הבנתי שהטיסות לכאן מלאות. אני מקווה שחברות התעופה יוסיפו טיסות ומטוסים, שכל מי שיוכל וירצה יהיה חלק מאיתנו".
