לפני קצת פחות מחודשיים, כאשר נווה שוהם בן ה-8 עוד היה בשבי חמאס, הציג קפטן נבחרת ישראל, אלי דסה, את נעל הכדורגל של הילד במסיבת העיתונאים לפני המשחק נגד שווייץ. היום (רביעי) סגר המגן שמשחק בדינמו מוסקבה מעגל כשאירח באימון מיוחד את הילד שנחטף מביתו שבבארי ב-7 באוקטובר ושוחרר כעבור 50 יום.
אחרי הריאיון בלעדי של נווה ל"ידיעות אחרונות" ב-ynet, במסגרתו נפגש עם המנהל המקצועי של הנבחרת יוסי בניון - היה זה המפגש הראשון בין דסה לשוהם.
שוהם ראה את דסה במהלך אימון הנבחרת יחד עם תאי בריבו ועומרי גאנדלמן ורץ אליו מייד. דסה ענד את סרט הקפטן על זרועו של שוהם והעניק לו חולצת נבחרת מיוחדת שהוכנה לו. "ראית שבכיתי? כולנו התאהבנו בך ואני שמח שאתה כאן איתנו", אמר לו דסה. בנוסף, השניים התאמנו ושיחקו יחד.
"אי אפשר להישאר אדיש למה שאתה רואה", אמר דסה לאחר המפגש. "חיכיתי לו קודם כל שיחזור מהשבי. לא רציתי להכביד על המשפחה והילד ולא ידעתי אם זה דבר נכון או לא נכון לפגוש אותו מיד. ברגע שהוא היה מוכן והמשפחה הרגישה בנוח, ישר קבענו את זה. היכולת שלו? הוא בכושר יותר מדי טוב. אנחנו בפגרה והוא בא והקשה עלינו במשחקונים. שיבוא מצידי כל אימון, ייקח את סרט הקפטן באמת ויעלה איתנו בכל משחק כי הוא מהגיבורים האמיתיים שלנו"
על מסיבת העיתונאים עם הנעל : "לפני ההתכנסות האחרונה עלו רעיונות בלי סוף מה אפשר לעשות ועבור מי. זו הייתה יוזמה מבורכת עבור נווה. לגבי הנעל, אני לא חושב שאפשר לתכנן דבר כזה, כל מה שקרה במסיבת העיתונאים היה התפרצות רגשות אישית שלי. גם כי כשאתה חי בחו”ל וכשקורה דבר כמו השביעי באוקטובר, אתה מגיע לפה רק חודש אחרי. אז המדינה אולי טיפה התקדמה ואני הרגשתי את זה יותר כשחזרתי".
3 צפייה בגלריה
דסה על מסיבת העיתונאים עם הנעל: "אי אפשר לתכנן דבר כזה, זו הייתה התפרצות רגשית"
(צילום: עוז מועלם)
נווה שוהם ששוחרר משבי חמאס פוגש את קפטן נבחרת ישראל אלי דסה
(צילום: עוז מועלם)
"כאב לי בתוך הנשמה על הילד הזה, לראות נעל שכזאת. זה ריגש את כולם ולי היה חשוב להעביר את המסר לעיתונות הזרה שנכחה שם ולא שאלה אותי על כך. זה כאב לי ועצבן אותי, אבל אני שמח שהמסר עבר בצורה כזו או אחרת. הוא הפך לחלק מאיתנו, מן הסתם הוא הפך לסמל. אני שמח שהוא לא מודע לזה, זה טוב כי בגיל כזה הוא צריך ליהנות, לרוץ ולחייך. כל מי שיכול לעשות לו טוב, צריך לעשות את זה".
לקראת משחקי הפלייאוף של נבחרת ישראל: "האכזבה מסיום הקמפיין האחרון הייתה עצומה. צריך לקום מחדש. אני רוצה לעשות את זה בשביל נווה, בשבילי ובשביל כל מי שנמצא במדינה".
על פעולות ההסברה שלו: "לפעמים אתה לא יודע אם יש לך השפעה מדינית, צבאית או פוליטית אבל כן חשוב שדעת הקהל תהיה כמה שיותר בצד שלך. היה את נווה, את ארז שהופיע אצלי באינסטגרם וחזר. לרגע אנחנו לא שוכחים שיש לנו עוד 130 חטופים והעבודה חייבת להימשך כמה שיותר כדי שכולם יהיו בבית".
דסה הוסיף: "אני בן אדם לא כל כך תקשורתי, פחות ברשתות החברתיות. אני משתדל לעשות מה שאני יכול מאחורי הקלעים, אם זה להגיע לכל מיני אירועים שהתקיימו ברוסיה ולהעביר את המסר. אם זה לדבר עם חברים ששיחקו איתי בהולנד".
"יש הבנה של הדברים: לא היה צריך שיקרה את מה שקרה בשביעי באוקטובר כדי שיבינו, אבל בהרבה מקומות שהייתי רגיל לראות התנגדות לישראל, אני רואה עכשיו תמיכה. זה דבר חשוב, ההסברה חייבת להימשך כל אחד בדרכו שלו. את התקופה בארץ השקעתי כמה שיותר בניחום אבלים, לפגוש משפחות שפחות מגיעים אליהם או שפחות יש להם את התמיכה. אם לפגוש את נווה או ילדים אחרים זה משהו שאני טוב בו, זה משהו שאמשיך לעשות".
משפחתו של נווה התגוררה בבארי עד לפני שלוש שנים, ואז עברה ליישוב מעלה צביה בצפון הארץ. בשבת 7 באוקטובר הוא הגיע לקיבוץ יחד עם הוריו, עדי וטל שוהם, ועם אחותו יהל בת השלוש, כדי לחגוג את שמחת תורה אצל אבשלום ושושן הרן - הוריה של עדי. גם שרון אביגדורי, אחותו של אבשלום, התארחה בבארי, יחד עם בתה נעם בת ה־12.
שושן, עדי, טל, נווה, יהל, שרון ונעם - נחטפו כולם לעזה. אבשלום נרצח, וכך גם אחותה של שושן, לילך קיפניס, ובעלה אביתר קיפניס. כולם מלבד האב, טל, שוחררו במהלך ההפוגה בלחימה בחודש שעבר.
