גונב הדעת
אוחנה מלקק ומלכלך בע"מ
מוזר. למרות ים השערוריות, הקומבינות וזיבולי המוח סביב בית"ר ירושלים במהלך הפגרה, מלשון פגר, איש לא מצא לנכון להזכיר את הדבר הכי טוב שקרה לה הקיץ: הפרידה מאלי אוחנה.
שני בעלים התחלפו, לא פחות מעשרה מאמנים ושני מנהלים מקצועיים נאלצו לעזוב, שחקני רכש נופנפו, האוהדים ברחו מהיציעים, ורק הטפלון שהכריז בקיץ 2017: "יש היררכיה, הניהול המקצועי תחתיי, ובסופו של דבר ההחלטות שלי" – החליט להישאר ולפאר את הפראייר התורן ששילם לו. כך היה עם אלי טביב ומשה חוגג, שני טיפוסים מפוקפקים שליחך את פנכתם בימים היפים, ולא היסס לנשוך את היד שהאכילה אותו בזמנים המכוערים. אופורטוניסט.
והנה עכשיו הגיע ברק אברמוב, הקופה ריקה, וכשיש אנרכיה מי צריך היררכיה? עדיף להחניף למי שאולי תזדקק לו בעתיד. "לאברמוב יש ניסיון מאוד גדול, יש לו את המשאבים, היכולות ובעיקר הרצון – הוא מחובר לבית"ר ירושלים", השתפך אוחנה על המשיח החדש, לא לפני שהבהיר: "כל חיי הייתי קשור למועדון הזה ואני מקווה שזה לא הסוף". שלח לחמך על פני המים, הבוס של הספינה הטובעת בטח ימצאנו.
אוחנה לא הסתפק בליקוק, וקינח בלכלוך. "בני-יהודה כמועדון בתקופה של אברמוב יותר הצליחה מאשר נכשלה", ניתח ההיסטוריון השכונתי, ואף פירט: "זכו פעמיים בגביע. פעמיים או שלוש או אפילו יותר היו בפלייאוף העליון, היו פעם אחת בשלב הבתים, אני לא רוצה להתחייב על זה"... ברור שלא, כי זה לא נכון, אבל מה אכפת לו לזרוק סתם מספרים ולהוסיף אולי? אחלה טקטיקה של גניבת דעת.
בני-יהודה של אברמוב אכן הניפה שני גביעים, מה שעשו בעבר קבוצות מהליגה השנייה ואימפריות דלות אמצעים כמו הפועל יהוד ובני-סכנין. את הניסוח: "היו פעמיים או שלוש או אפילו יותר בפלייאוף העליון", ראוי לנתח בפקולטה לחרטטלוגיה. בפועל זה קרה רק פעמיים, מתוך שש עונות שהסתיימו בירכתי הליגה השנייה (גם בקבוצת הנוער), בבריחה ובאדמה חרוכה. כלומר הרבה יותר כישלון מהצלחה. לשלב הבתים האירופי, ההישג שהממציאן לא התחייב עליו, אברמוב לא הגיע מעולם. מה שכן, היו לו חברים משלב הבטים. הבלתי חוקיים.
ואחרי כל הסחות הדעת, עוד הייתה לחנפן הסדרתי החוצפה לסכם: "לא הייתה אידיליה בין אברמוב לאוהדי בני-יהודה, מה שהם אומרים צריך לקחת גם בעירבון מוגבל". תראו מי שמדבר. זה שמחרבש נתונים אבל לא מתחייב עליהם, ושכח את ריסוק המועדון על ידי הזגזגן שבא לעשות עליו סיבוב. הסוחר שמכר כוכבים בסכומי עתק ולא הביא מחליפים ראויים, נידב את החבר שלו יוסי אבוקסיס לקבוצות אחרות באמצע עונה, השאיר את בני-יהודה בלי מאמן במשך חודשיים, והפך את המועדון שזכה פעם באליפות לקבוצת אמצע טבלה בלאומית. עידן ברדק אברמוב.
אבל עכשיו, הקשקשן שהפנה בעבר אצבע משולשת לעבר אוהדי בני-יהודה, זה שהיה פוליטיקאי בבית היהודי במשך יומיים או שלושה או אפילו פחות – אני לא רוצה להתחייב על זה – חוזר לפרשן בטלוויזיה, המעון האולטימטי-וי למאמנים כושלים. שם הוא יוכל לתת עצות וציונים לאחרים, ולהתרפס בפני החברים מההתאחדות ומהמינהלת, בעיקר בעלי ההון, שביום מן הימים אולי שוב יחלצו אותו מהירידה המביכה לליגת הבבל"ת של שגיא כהן, רז זהבי ואייל לחמן. עד אז, לאור מערכות היחסים והאינטרסים, את מה שאומר אוחנה צריך לקחת בעירבון מוגבל.
ה"אוהד"
אברמוב מוכר לוקשים בשקל
"אני שמח ונרגש להיות הבעלים של המועדון העצום הזה, שאותו אני אוהד מאז שאני זוכר את עצמי", מסר אברמוב לאחר סגירת העסקה עם משה חוגג. "זו הקבוצה אותה אברמוב אוהד מילדות", אמר שותפו למסחרה, הרוזן ממונטה קריפטו, לקול תרועת החצוצרות של חצרני התקשורת.
האמנם? בשביל זה כדאי לשוב לראיון סנטימנטלי במיוחד שהעניק אברמוב לאחר הפיכתו לבעלי בני-יהודה ב-18.5.2016. המראיין, חשוב לציין, היה כתב ערוץ הספורט רועי זריהן, שהפך לא הרבה לאחר מכן לדובר בני-יהודה. ככה זה עובד פה.
"בני יהודה בפרט היא האהבה שלי", אומר שם ברק בעיניים בורקות (גם האוזן, אבל זה בגלל היהלום). "למה בני-יהודה? בוא נודה, אתה אוהד בית"ר ירושלים מילדות", מעיר המראיין. "אני לא אוהד בית"ר", משיב אברמוב, ומרחיב: "בילדות שלי הייתי הולך למשחקים של בית"ר ירושלים, זה נכון, אבל בני-יהודה היא האהבה שלי. בתקופה של המו"מ פנו אליי הרבה קבוצות שמחפשות בעלים וזה בכלל לא היה שאלה, זה או בני-יהודה או כלום!"
והנה עכשיו, כשצריך להחניף לאוהדים עם בגדי המלך החדשים, זכרונו בוגד בו והוא בוגד באהובתו הקודמת. לא מזכיר קצת את נוכל הטינדר?
חסרי התרבות
האווילים מהכדוריד וההמנון הצ'כי
"חגיגת כדוריד בהיכל שלמה בת"א, אליפות אירופה לנוער". זהו מצג השווא שפורסם בכרזה מטעם איגוד הכדוריד – בחסות האיגנורנטים ממשרד הספורט ומעיריית ת"א – לכבוד הטורניר שנערך בארץ וממש לא היה אליפות אירופה. זו גם לא הייתה "אליפות אירופה דרג ב'", כפי שהתעקשו לקרוא לה המארגנים בפרסומים כוזבים אחרים.
"בזמן ש-16 הנבחרות עד גיל 18 הטובות ביבשת התחרו ביורו 2022 במונטנגרו", נאמר באתר התאחדות הכדוריד האירופית, "22 נבחרות אחרות נטלו חלק באליפות הפדרציה האירופית, שנערכה בשלושה מקומות – ישראל, רומניה ולטביה". אבל אצלנו, בוועדה לשמות של תחרויות, החליטו לעבוד על הקהל. ואחר כך עוד קוראים אצלנו לאחרים אנטי-שמים.
וזה עוד היה הקטע הפחות מביך בטורניר. בסיום משחק הגמר, בו הפסידה נבחרת הנוער שלנו לצ'כיה 25:24, התרחש על הפרקט אחד האירועים המבישים והביזאריים בספורט העולמי. בזמן שהצ'כים קיבלו גביע ושרו בהתרגשות את ההמנון שלהם, שנוגן באולם, אסף המנטור של נבחרת ישראל את הבחורים במעגל, והעביר להם בצרחות שיחת מוטיבציה, שהסתיימה בצעקה "אל-אל ישראל" – כיאה לנבחרת חסרת כבוד שמייצגת רפובליקת בננות.
"לאחר ההענקה אכן הושמע ההמנון הצ'כי", נמסר בתגובה מאיגוד הכדוריד. "השחקנים היו בסערת רגשות אחרי ההפסד הכואב. המנטור של הנבחרת נשא דברי עידוד. העניין יובהר כדי שלא יישנה להבא"... על מה חשבו באותם רגעים הצ'כים ההמומים, לא קשה לנחש. על הגולם מפראג.
החאפרים
אילדיס ומלובני נופלים מהפודיום
ככל שגואים הישגי השחיינים ובעיקר האתלטים, נחשפים עוד יותר חוסר המושג והחפיפניקיות של שדרי הלבנט. "מעניין מה הכלב עושה שם. זה נראה כמו כלב נחייה", השתומם אלי אילדיס, ששידר מהרצליה את טקס הענקת המדליות באליפות אירופה בשחייה ברומא. כן, בבריכה כבר כולם יודעים שהאיש לא שוחה בחומר, אבל למה גם למידע בסיסי הוא מגיע כאנדרדוג?
לפני התחרות באיטליה החליטו המארגנים להשתמש הפעם בקמע חי, וכאקט של הצדעה לבעלי חיים שמסייעים בפעולות חילוץ, העמידו לבחירת הציבור חמישה מועמדים. שני המנצחים – כלב מגזע ניופאונדלנד בשם גסטון, וגולדן רטריבר ששמה לאה, כיבדו בנוכחותם את טקס המדליות, בזמן שהשדר מסוג אילדיס תיפקד כסומא בארובה.
סצנה מגוחכת אף יותר התפתחה בשידור ריצת המרתון מאליפות אירופה במינכן, שמצאה את השדר רן מלובני תשוש בקו הסיום. "בטלפון: מארו טפרי, סגן אלוף אירופה", דיווחה השקופית בתחתית המסך, ואחרי קושיות מבריקות כמו: "תגיד, אתה מאוכזב שהגרמני עבר אותך לקראת הסיום?", הציג לו מלובני עוד שאלה מאתגרת: "אתה יכול להעביר לנו את גירמה אמרה?" – כאילו מדובר במרוץ שליחים, 42.2 ק"מ, כשבמקום מקל הרצים שלנו צריכים להעביר ביניהם טלפון בשביל ראיונות לארץ.
סגן אלוף אירופה הסכים. "עוד מעט יהיה איתנו גירמה אמרה, מדליסט הארד באליפות אירופה", בישר בחגיגיות מלובני – למרות שמי שזכה בה היה בכלל גשאו איילה – ואז פנה למרואיין שביקש: "גירמה, מה העניינים? מדליית ארד באליפות אירופה, אתה בטח מאושר"... "לא, השלישי זה גשאו", השיב לו אמרה. "רגע, עם מי אנחנו עכשיו?" שאל רן מבולבלי, קצת לפני שנשמע צליל חיוג. "הנה, נפל לנו הקו", אמר השדר המנותק.
6 צפייה בגלריה
מארו טפרי וגשאו איילה על הפודיום במינכן. מלובני וטרופר טעו במסדר הזיהוי
(צילום: רויטרס)
דקות ספורות לאחר מכן יצאה גם הודעה מלשכת שר התרבות, הספורט, הניכור והפופוליזם, חילי טרופר: "ברכות למארו טפרי על הזכייה במדליית כסף ולאיילה גשאו שזכתה במדליית הארד". בטח זכתה. ואם האתיופית הזאת רוצה שכבוד השר התלוש יתייחס אליה כמו לגבר, שתשנה את השם לאייל.
מילה זו מילה
"אין דבר כזה אין פתרון. לשים קיר, להגיד להם 'אתם שם אנחנו פה, ביי, להתראות'"
איל ברקוביץ', קבינט מדיני-ביטחוני של איש אחד, פותר את הסוגיה העזתית ומדבר אל הקירות
