משחקו ה-1,000 בליגה של יענקל'ה שחר כבעלים של מכבי חיפה, בדיוק כשחולקו לקבוצות ליגת-העל תעודות הרבעון, עשוי בדיעבד גם להיחקק בסיכומי סיום העונה ככזה שהבליט את העליונות של האלופה המכהנת בדרך לצלחת נוספת.
נכון, זה בסך הכל 0:4 מול האחרונה בטבלה, עירוני קריית שמונה, אותה קבוצה שגם ברק יצחקי ומכבי ת"א לא התקשו מול וטיילו ל-1:3 קליל, אבל נראה כי הפור שנתן ברק בכר לליגה, זה שאף קבוצה לא ידעה לנצל, כבר לא רלוונטי.
מכבי חיפה הייתה מראש הפייבוריטית לזכייה בתואר שני ברציפות, גם בשל האיכות, התוספות הנכונות בקיץ הנוכחי, שלא סתם החזירו אותה בשנתיים האחרונות לזכות בתואר נוסף (ולא רשמי) "ארגון הכדורגל הטוב ביותר בישראל", אבל הייתה פה הזדמנות לאלו שפינטזו בכל זאת להוציא מכפר גלים את הצלחת שהגיעה לשם אחרי עשור, כזו שייתכן מאוד כי פוספסה.
באבולוציה של ברק בכר בזכיות באליפות, כפי שעשה עם הפועל באר שבע, העונה השנייה היא הטובה ביותר. הוא כבר מכיר את הסגל שבנה כמו שצריך, ויודע לעשות את ההתאמות הנכונות על מנת להפוך אותו לטוב יותר. ראו מקרה עלי מוחמד, דין דוד ואחרים, שהגיעו בקיץ הנוכחי. הבעיה מבחינתו, הפעם לפחות, הייתה הקמפיין האירופי. חיפה משחקת בבית ששווה ליגה אירופית ולא ליגה אזורית, כך שסלביה פראג, פיינורד או אוניון ברלין עולות באיכותן על הלסינקי החלשה למשל, ובכלל הבית הטיפוסי למפעל השלישי בחשיבותו ביבשת שקיבלה מכבי ת"א.
הבעיה מבחינת אלונה ברקת ומיץ' גולדהאר, שהקבוצה שלו גם כן משחקת פעמיים בשבוע, וגם תמשיך לשחק אחרי פגרת החורף מכיוון שתעפיל שלב באירופה, היא שהם לא ידעו לתפוס את ההזדמנות הזו מול חיפה.
הרבה יותר מרק רעשי רקע
בבאר שבע עסוקים כבר למעלה משבועיים בסמנטיקה של שריקות בוז, מותר או אסור, לרוני לוי. המחאה של הקהל המקומי לגיטימית לגמרי בשל חוסר החיבור בסגל שבנה המאמן. אז נכון שנבנה הרכב חדש בטוטו-טרנר בקיץ האחרון, אבל החיבור היה צריך להיות מהיר יותר. באר שבע עוד ניצחה את מכבי ת"א ואת מכבי חיפה והיא במקום הראשון אחרי רבע עונה, אבל נראה כי כבר לא מדובר ברעשי רקע, יש פה מאמן שסומן על ידי הקהל הבאר שבעי כמי שהתקשה לקדם את הקבוצה והבעת אי אמון בו, ולא פלא שטרנר שלם קרא לפיטוריו בסיום המשחק מול אשדוד (1:1).
גם הספין כי מדובר בקבוצה במקום הראשון לא ממש מקרב את באר שבע ביכולתה הנוכחית לאיחוד עם הקהל. באותה מידה הייתה יכולה להיות שם הפועל חיפה אם רק הייתה מנצחת בסכנין, ובכלל מדובר בליגה סופר צמודה עד כה, מרחק של 11 נקודות מהמקום הראשון לאחרון.
הדרבי התל אביבי היה אמש (ראשון) חד צדדי שלא זכור כדוגמתו, רק הופעת ענק של ארנסטס שטקוס מנעה שוב הפסד אדום, אבל בספורט יש רק מבחן אחד והוא מבחן התוצאה, ובו מכבי ת"א נכשלת בענק. 11 נקודות מ-27 אפשריות, 40 אחוזי הצלחה בלבד, הפרש שערים שלילי (4-) ועוד ההגנה החלשה בליגה (15).
ירידה באיכות, ולא רק על הדשא
עצם העובדה שבארגון כמו מכבי, שמתנהל כרגע באינרציה עם ירידה דרסטית באיכות בעלי התפקידים בו, עומד על הקווים בדרבי מנהל מקצועי (ברק יצחקי), לו חלק מרכזי בכישלון של פתיחת העונה, והרבה בשל ניהול המשחק הטירוני שלו (תמונת מראה לשלושת הבלמים של הפועל, הכנסת שחקני התקפה בדקה ה-81 וגררו בתוספת הזמן), חסר יצירתיות, זה בדיוק ההבדל בין מה שקרה במכבי ת"א למכבי חיפה בשנתיים האחרונות.
בזמן שחיפה רק עכשיו מעלה טורים במנוע האיכות שלה בליגה, כשהאחרות עוד לא שילבו הילוך, אם בשל ענייני קהל או ענייני ניהול, קשה לחשוב שנבואת הפייבוריטית מהכרמל לא תצא לפועל, אלא אם בכל זאת יקרה איזה נס בנגב או בקריית שלום.
מכבי חיפה עם המאמן הטוב בליגה, ההתקפה עם מספר הכיבושים הרב ביותר (18), שבעה יותר ממכבי ועוד בלי חלוץ דומיננטי מצידה. ככה זה שמשחקים אצלך עומר אצילי, דולב חזיזה, צ'ארון שרי, דין דוד או אפילו גודסוויי דוניו, וזה למרות קישור אחורי שעוד קיבל מכה עם הפציעות החוזרות של נטע לביא, כשרק עכשיו חזר אליו מוחמד אבו פאני. רגע לפני סיום הקמפיין האירופי ובטח אחריו הירוקים צפויים לשייט בליגה שלא ידעה לנצל את הריכוז שלהם במסע היבשתי.
