2024 הייתה שנה נהדרת לספורט הישראלי: זכינו בשבע מדליות אולימפיות, בעשר מדליות פראלימפיות, וסדרת הטלוויזיה על מקסיקו 1970 הייתה מצוינת. אבל קרו גם דברים לא נעימים, שהעכירו את האווירה. היו רגעים מעיקים-מצחיקים (כמו היריבות בין הפועל ת"א למכבי ת"א בכדורסל), היו רגעים מעצבנים (כמו הארוחה שמנעה מגורבנקו להתחרות בגמר אולימפי), היו רגעים עצובים (כמו ההפסד של הנבחרת לאיסלנד) והיה גם אירוע אלימות קשה, שאי־אפשר שלא להזדעזע ממנו. הפוגרום באוהדי מכבי ת"א באמסטרדם הזכיר לנו אירועים אפלים מההיסטוריה של העם היהודי, וגם הזכיר שיש דברים גדולים יותר מספורט. הנה דירוג הדברים הכי גרועים שקרו השנה בספורט שלנו, מהקל לכבד.
5. הדרבי התל אביבי
אירוע קשה לצפייה
שלא תבינו לא נכון 1: יריבות בספורט זה מבורך. שלא תבינו לא נכון 2: הדרבי בין מכבי ת"א להפועל ת"א לוהט. שלא תבינו לא נכון 3: הפועל ת"א חזקה ועשירה, כשתזכה באליפות זה סיפור לנטפליקס. והנה מגיע האבל, סדרת הגמר וכל מה שהיה סביבה הייתה אירוע קשה לצפייה מהצד. העובדה שכולם רצו שהדרבי הראשון של העונה "רק יעבור בשלום" אומרת הכל, ובסוף כל הטרלול של הקיץ סיפק משחק רגיל, סתם כדורסל בינוני. עדיין יש פחד שהמחזות מהשנה שעברה יחזרו, כי ברגע שיש כסף על השולחן מכבי והפועל משתגעות. בבקשה להישאר בגבולות המגרש ולא לצאת לטוויטר, תודה.
4. הגמר שלא היה
גורבנקו אכלה אותה
באמצע האולימפיאדה מצאה עצמה אנסטסיה גורבנקו בארוחת הוקרה אי שם בפריז. הרי עסקנים תמיד יהיו עסקנים, וכידוע באירועים כאלה הספורטאים הם רק תפאורה. רק שבאותו ערב היה גם גמר שבו גורבנקו הייתה יכולה להשתתף, כי שחיינית אחרת פרשה ברגע האחרון. זאת הייתה אולימפיאדה מאכזבת עבור השחיינית הישראלית הטובה בהיסטוריה, ונמנעה ממנה הזכות לתקן כי היה חשוב שהיא תשמש כקהל בנאום. צריך להזכיר שספורט אולימפי זה לא כדורגל, אין "בעונה הבאה יהיה בסדר", יש אירוע אחד פעם בארבע שנים. על פאשלה כזאת במדינות רציניות, ראשים עפים הביתה יום אחרי התחקיר. אצלנו? יגידו "אפשר לחשוב מה כבר קרה".
3. מבוכה בפלייאוף
הלוזרית שלכם חזרה
היינו מודעים לעובדה שהנבחרת היא לוזרית נצחית, שגם מול שער ריק היא תבעט לקורה, אבל מה שקרה בחצי גמר פלייאוף היורו מול איסלנד היה התעללות מסוג חדש. עלינו ליתרון משער של ערן זהבי, שעמד לסגור מעגל אחרי פרשת החדר. היריבה הפכה, אבל אז קיבלנו עוד פנדל. זהבי דמיין איך הכדור נכנס, והוא ניגש לחבק את בניון וחזן, ואולי גם להזיל דמעה בתמונה שתישאר איתנו לנצח, אבל הכדור לא שיתף פעולה עם התסריט והאיסלנדים תקעו לנו עוד שניים ככה בשביל האווירה הטובה והצחוקים. התפרקנו לחתיכות פריכות כאילו היינו מתכון לבשר מפורק ושוב הגענו למסקנה הבלתי נמנעת: בחיים לא נעלה לטורניר גדול.
2. אין בית לישראליות
טיסה לשומקום
חריקות נעליים על פרקט, מאמנים צועקים הוראות לשחקנים ובאזר אימתני שנשמע גם כשהטלוויזיה על מיוט, חוויית הצפייה בקבוצות הישראליות באירופה שמארחות במגרשים נייטרליים היא בלתי נסבלת. משחקי כדורגל וכדורסל ללא קהל זה אירוע טלוויזיוני שלא ראוי לצפיית אדם, וחשיפה לאורך זמן עלולה לגרום לנזקים בלתי הפיכים. כל נציגותנו באירופה לא מתעלות וקשה להאשים אותן: איך אפשר להרים את עצמך בכל שבוע בלי אנרגיות של קהל? כשכל פיגור הופך להפסד ודאי, וכל יתרון גדול יכול להימחק? התחושה היא שהכל נגדך ואפילו ניצחון לא משמח, אלא יותר הקלה זמנית כי בשבוע הבא מחכה לך עוד מנה, אחרי טיסה נוספת, ה-674 במספר. כיף.
1. פוגרום באמסטרדם
סיוט מהגיהינום
אין אוהד מכבי ת"א שלא שמח מההגרלה שקבעה שאלופת המדינה תטוס לאמסטרדם כדי לפגוש את איאקס בליגה האירופית. אמסטרדם עיר החופש, הגראס והצ'יפס הפכה בלילה לסיוט אנטישמי מהגיהינום. מאות אוהדי מכבי ת"א הותקפו ברחבי העיר, במארבים שתוכננו בקפידה ע"י טרוריסטים (אין מילה מתאימה יותר לתאר אותם, הם לא צעירים אבודים). הלילה הנוראי היה יכול להסתיים בהרוגים. למזלנו, כל האוהדים חולצו בשלום (ומילה טובה לממשלה שפעלה ביעילות, להפתעתנו) וגורמי אכיפת החוק בהולנד הביאו את חלק מהפורעים למשפט. הבעיה המרכזית היא שאופ"א עוד לא עשתה צעד שיגרום לאוהדים להרגיש בטוחים בפעם הבאה. אין הבטחה שזה לא יקרה שוב.
פורסם לראשונה: 01:30, 02.01.25
