מי שהציץ בשבת בבוקר בטבלת ליגת העל, יכול היה לחשוב שהעונה של הפועל חיפה שונה לגמרי מזו של מכבי נתניה. הראשונה ישבה לה במקום החמישי, בתוך הפלייאוף העליון, וביום טוב, בנוסף ליום רע של הפועל ירושלים, אפשר לראות את אירופה. נתניה, לעומת זאת, הייתה בתחתית, מקום 11, רק שתי נקודות מעל הקו האדום. הגיע יום ראשון - תסתכלו שוב בטבלה.
משחק אחד, ניצחון אחד של נתניה על הפועל חיפה, והשתיים כבר עם אותו מספר נקודות. פתאום שתי עונות מנוגדות לגמרי נראות בדיוק אותו דבר. זו רק דוגמה אחת ואפשר למצוא עוד כאלה כמעט בכל מחזור, מאחר שלמעט שלוש קבוצות וחצי הליגה צפופה ברמה כזו שכל תוצאה מעלה ומורידה קבוצות רבות, ומשנה את התפיסה כלפי העונה שלהן. טוב שזה צמוד, אבל זה לא בהכרח מסמן טובות.
2 צפייה בגלריה
פתאום שתי עונות מנוגדות לגמרי נראות בדיוק אותו דבר. הפועל חיפה נגד מכבי נתניה
(צילום: נדב אבס)
מכבי חיפה, הפועל באר־שבע ומכבי ת"א נמצאות בליגה משלהן. אחוז ההצלחה המשותף שלהן מול יתר הקבוצות, סביב 86, הוא הגבוה בתולדות הכדורגל הישראלי בחיבור שלוש הקבוצות המוליכות את הטבלה. ואז באה הפועל ירושלים הרביעית, שבזכות סיבוב ראשון מעולה מצליחה לשמור מרחק מכל היתר, כלומר גם ממי שמעליה, אבל יותר חשוב מבחינתה ממי שמתחתיה. ואז עוד עשר קבוצות, שמדורגות בצורה רנדומלית לחלוטין וכאילו סודרו בהטלת קוביה, שליפת פתקים או תוכנת מחשב שמסדרת אותן כרצונה.
הרנדומליות חוגגת
רנדומליות, זו מילת המפתח. אבל לפני שניכנס להסברים למה האקראיות הזאת חוגגת, חשוב להגיד שמדובר באירוע חריג, או לפחות קיצוני יותר ממה שהתרגלנו אליו. כרגע, אחרי 18 מחזורים, המרחק בין המקום החמישי, ששם נמצאת אשדוד, לריינה במקום האחרון עומד על שש נקודות בלבד. בעידן שלוש הנקודות שחוגג כבר 40 שנה, מעולם לא היה פער כה קטן בין מקום 5 ל־14 בשלב הזה של העונה. הפער הנמוך ביותר אי פעם עמד על שמונה נקודות, וגם זה קרה ב־1984. אפילו אם בית"ר ירושלים תנצח הערב את מכבי ת"א ותעלה למקום החמישי, הפער יהיה שמונה נקודות. ואנחנו לא בתחילת העונה אלא בדיוק בנקודה שמציינת את מחצית הדרך, לפחות עבור הקבוצות שיגיעו לפלייאוף העליון.
21 הנקודות של אשדוד הן הכי מעט שהיו לקבוצה במקום החמישי אחרי 18 מחזורים, מאז שהחלו לחלק שלוש נקודות לניצחון בעונת 1982/83. לראשונה בליגה של 14 קבוצות או פחות, לעשר מהן יש הפרש שערים שלילי.
התוצאות נראות אקראיות, או אפילו מקריות, כלומר לא תלויות כמעט במשתנים כמו צוות האימון למשל. זה נחמד שיש קרב לוהט נגד הירידה, אבל ככל שהתוצאות רנדומליות יותר הן פחות קשורות לאיכות המשחק והרמה נמוכה יותר. אין מה לעשות, תוצאות אקראיות מעידות על כדורגל אקראי ולא מתוכנן. אז מה יכולות להיות הסיבות לכך?
אין שיטה, אין דרך
חילופי המאמנים. בכל עונה אנחנו שומעים על "מעמד המאמן", כלומר השיח המרכזי אחרי פיטורי מאמן מסוים הוא בעיקר על הפגיעה האישית במאמנים עצמם, אבל יש עוד משהו שנפגע - היכולת המקצועית בליגה. כדי שקבוצה תשחק כדורגל מתוכנן שמתאים לסגל שלה, יש צורך ביציבות, הנחלת שיטה, דרך ועקרונות מקצועיים.
שמונה קבוצות החליפו מאמן במהלך העונה, ומבין ששת המאמנים השורדים אפשר לראות שאליניב ברדה ויוסי אבוקסיס נמצאים בתפקידם קרוב לשנה, בעוד אסף נימני מונה בקיץ האחרון למאמן חדרה. בעצם, רק שלושה מאמנים בליגה עובדים בקבוצות שלהם יותר משנה או עברו איתן לפחות עונה מלאה אחת - ברק בכר במכבי חיפה, רן בן־שמעון באשדוד וזיו אריה בהפועל ירושלים. ככל שמאמנים עובדים פחות זמן במועדון, כך הכדורגל יותר אקראי וכתוצאה מכך התוצאות יותר מקריות.
מלכת התיקו. תחזיקו חזק - נכון לאתמול בערב, לפני שהסתיים מחזור המשחקים במדינות השונות, בליגת העל הישראלית נרשמו הכי הרבה תוצאות תיקו מבין כל הליגות הראשונות באירופה. וגם אם בשבוע הבא או בזה שאחריו תרד ישראל למקום השני או השלישי זה לא ממש משנה, העיקרון ברור. ישראל היא מלכת התיקו, וגם אם תנושל מתוארה תהיה לפחות נסיכת התיקו, וזו כבר תופעה קבועה.
30.1 אחוז מהמשחקים בליגת העל העונה מסתיימים בחלוקת נקודות. לא קרוב לליגה של איראן, מלכת התיקו העולמית, אבל כאמור יותר מכל מדינה באירופה. זו לא הפעם הראשונה: מדובר במספרים המאפיינים את הכדורגל פה, כדורגל שבו הרצון הוא קודם כל לא להפסיד, לאו דווקא לנצח. כמות גבוהה של תוצאות תיקו מובילה כמובן לצפיפות בטבלה, מאחר שמחולקות פחות נקודות.
היעדר מומנטום. יש פה קצת סיפור של הביצה והתרנגולת, אבל אין ספק שהמספרים מציגים את התמונה בצורה יפה. למעט ארבע הראשונות בטבלה, אף קבוצה בליגה לא הצליחה לרשום רצף של יותר משני ניצחונות. מדובר בעשר קבוצות שלא מצליחות לייצר מומנטום, ושלוש מהן - נס־ציונה, קריית־שמונה והפועל ת"א - לא חיברו אפילו שני ניצחונות ליגה מאז פתיחת העונה.
מומנטום הוא אחד הדברים החשובים ביותר בספורט. קבוצות בורחות לאחרות או נשארות הרחק אחרי כולן בגלל אותו מומנטום, חיובי או שלילי, אבל אצלנו זה לא ממש משנה, המומנטום לא קיים, דבר שמוביל לכך שהאקראיות חוגגת. הליגה הכי רנדומלית שיש.
- נתונים: ירון משעל
