התקציר באדיבות כאן 11
חיזוק משמעותי: כיממה לפני משחק חצי גמר המונדיאליטו נגד אורוגוואי, קיבל מאמן ישראל, אופיר חיים, שחקני חיזוק מפתיעים במיוחד – שני ילדיו, גל בן ה-17 ושי בת ה-15, שנחתו הבוקר (רביעי) בארגנטינה כדי להיות לצד אביהם באחד מרגעי השיא בקריירה הספורטיבית שלו. זאת אחרי שלא התראו במשך כחמישה שבועות בשל ההכנות לטורניר.
"זאת תחושה די מדהימה", אומרים גל ושי, בראיון משותף. "מדינה שלמה גאה באבא. לא רק אנחנו. כולם. זה באמת וואו. כל המורים בבית ספר, התלמידים, גם כאלה שבכלל לא קשורים לענף, ניגשים אלינו ואומרים לנו כמה שאנחנו צריכים להיות גאים באבא. ביורו, כשהנבחרת הגיעה לגמר, זה היה פחות עוצמתי. הגביע העולמי זה כבר משהו אדיר, יכול להיות שגם אנחנו התבגרנו קצת ואנחנו מבינים יותר. האמת שגם רואים את זה ברשתות, כמות העוקבים של אבא גדלה באופן משמעותי".
גל סיים לאחרונה כיתה י"ב במקיף י' בראשון לציון. "אני מודה שקצת השפיע עליי שאבא לא היה יכול להגיע למסיבת הסיום בגלל הטורניר, אבל אני מבין שהוא עושה דברים חשובים יותר. שואלים אותי שאלות עליו וזה מסב לי הרבה גאווה. אני בכל מקרה עדיין מנסה לעכל את מה שקורה פה כי אני מודה שאני עוד לא מבין את גודל האירוע".
שי מספרת שהפכה לסלב בתיכון שלה, עמית-עמל. "לא נתתי לזה להשפיע עליי, אבל חברים רוצים חולצות של דור תורג'מן, של סתיו למקין, עילי פיינגולד, אל ים קנצפולסקי, של כולם. כדורגל תמיד היה חלק מהבית, למרות שלא מצאתי בזה יותר מדי עניין בהתחלה, אבל אנחנו מחוברים לתוצאות ומהרגע שאבא התחיל להיות בנבחרת בשלב העילית, הגענו לכל משחק, יושבים בבית וכוססים ציפורניים".
את הפוקוס המשפחתי קיבל עד כה אור (21), בנו של המאמן שנמצא על הרצף האוטיסטי ונשאר בארץ עם אימו, אורלי. בארגנטינה, לראשונה, החליט חיים לדבר גם על שני ילדיו האחרים, שי וגל. "זאת הייתה הפעם הראשונה שאבא הקדיש לנו את הניצחון, כשאמר שיש לו שני ילדים נוספים, התחלתי לבכות", חושפת שי. "אור חלק ממה שאבא, במיוחד אחרי החשיפה והמצב שהיה קשה בבית בשנה החולפת. היה לו חשוב לתת לנושא את הבמה והוא תמיד היה הכי אבא בעולם, בטלוויזיה זה היה יותר אור".
גל: "הפעם אנחנו קיבלנו את הקרדיט וזה היה כיף. החשיפה הזו סייעה גם לנו, להיות יותר פתוחים עם נושא האוטיזם עם החברים והסביבה, היום אנחנו יכולים לדבר על זה באופן חופשי יותר".
שי: "לדעתי זה מאוד חשוב שאבא נתן לנושא הזה את הבמה, הוא לא דיבר על זה שנים. זה היה כדורגל במקום אחד והחיים במקום נפרד. עכשיו יש יותר מודעות, הבנה, שיש עוד אנשים כמו אור. אתה יודע כמה אנשים פונים אליו בשביל לשתף אותו בחוויה שלהם? אפשר לשלב בין הדברים, כדורגל זה חלק מאבא ואור זה החיים".
בנוסף לגל ושי, הצטרפו לנסיעה לארגנטינה אחותו של אופיר, רחלי, ובנה שליו, שוויתר על חגיגת בר המצווה שתוכננה בתאילנד לטובת טיסה למונדיאליטו. אליהם הצטרפו גילי מלצר (גיסו של אופיר), ובנו ניקו.
במשפחת חיים יש נוהל קבוע במהלך משחקי הנבחרת, הילדים בלחץ בבית והאם אורלי בחצר. "היא המנחוס", צוחקת שי. "אז היא יושבת בחוץ ומחכה לסיום המשחק. אחרי שהנבחרת ניצחה את ברזיל, היא אמרה שמתחילים לחפש כרטיסים לארגנטינה, היינו באוויר".
חלק מההצלחה של אופיר חיים עם הנבחרת, טמונה בחיבור המיוחד שיצר עם השחקנים. "זה אבא", קובע גל. "אנחנו החברים הכי קרובים וזה גם מה שעושה את ההבדל בנבחרת, שהוא מביא את עצמו מקצועית וחברתית. אחרי המונדיאל כולם מבינים מי זה אבא כאדם וכמאמן, ואני גם בטוח שהוא יגיע למקומות הכי גבוהים אחרי הטורניר, הוא נותן לכולם תמיד להאמין יותר".
שי מסכימה: "הוא האבא הכי טוב ברמות. הוא לא נמצא הרבה בארץ בגלל האימונים, משחקים ושבתות, אבל כשהוא בבית, זה עוזר לי. הוא מדבר איתי על החיים והוא שם כל הזמן בשבילי. כיף לי כשאני שומעת את מה שאומרים עליו השחקנים. הוא גם האבא הכי מצחיק".
"זו הייתה החלטה הכי קלה להגיע לכאן", מסכמת שי. "חששנו לטוס בשלב המוקדם אבל אחרי שעברו את ברזיל, אמא נכנסה ואמרה נוסעים לארגנטינה. אפילו אור ראה משחק שלם כולל הארכה נגד ברזיל. הוא אמר במחצית השנייה, קדימה, סבתא רינה תעזרי לאבא. זו אמא של אבא שהלכה לעולמה ממחלת הסרטן. את האמת, קשה לי שאמא לא איתנו פה, היא הייתה חייבת להישאר עם אור ואנחנו לא שם לעזור לה".
אז מה יהיה מחר נגד אורוגוואי?
גל: "התחושות מלחיצות, מדובר בנבחרת פיזית ואנחנו עדיין מאמין באבא שיידע להכין את השחקנים בצורה הטובה ביותר ויוביל אותנו לגמר".
