לא פעם הדברים הגדולים מתחילים בפרטים הקטנים. סוג של מקריות. כזה היה הרגע הלא מיוחד לכאורה, שבו נגמר הדלק באופנוע של גדעון הוד בעת ביקור באיטליה ב-1966. הוא נכנס לתחנת דלק, ושמיעתו החדה קלטה קצב שידור בלתי רגיל שבקע מהטרנזיסטור של המתדלק. בירור קצר העלה כי זו הנוסחה האיטלקית להעברת משחקי המחזור, כולם באופן מרוכז, למאזינים בארץ המגף.
זה הספיק לו. כשחזר ארצה, היה חדור טירוף לשכנע את ראשי "קול ישראל" דאז ליצור תוכנית דומה, באותו קצב: "שירים ושערים". הוא הכניס לסוד העניין, בין היתר, את הבוס האגדי נחמיה בן-אברהם וראשי הרדיו, דרורה בן אב"י ויורם רונן, ובכך השתנתה לנצח תרבות הספורט בישראל, עם מנת החמצן מהמגרשים, בקצב אדיר, עם המון מתח וצבע. הקהל רק יכל להגיד תודה לכך שבאותו רגע נגמר להוד הדלק באופנוע.
גדעון הוד היה שדר מזן נדיר. בכוונה איני אומר "שדר ספורט", אלא שדר רב-גוני שנגע במוזיקה קלאסית בעלת משקל וכובד ראש כמו בתיאור בעיטת פנדל קלילה - בהרבה תבונה, דיוק, רגישות והתלהבות. הילד באופיו גם בבגרותו, ליד המיקרופון, שסיקר כל נושא בינלאומי שהיה ראוי לשידור בקולו הרדיופוני לעילא. האהבה לביצוע ספציפי מתחילת המאה ה-20, שבאה לידי ביטוי בתוכנית הקסומה "פנינים לשבת", השתוותה לתשוקה לראות את ארמנד דולפנטיס מנפץ את שיא העולם בקפיצה במוט או את המקצים המפרכים במוקדמות ה-1,500 באליפות אירופה בשחייה.
הוא שידר ברשת א', בקול המוזיקה, "החידון המוזיקלי" היה הבייבי שלו ועל כך הייתה גאוותו הגדולה. הוא אהב את הכבישים הפתוחים, התמצא בכל היבט של המכונית והגיש תוכניות תחבורה שימושיות לנהג. והקול שלו העביר למדינה מוטרפת את הניצחון על צסק"א מוסקבה בווירטון, ואת ההישג חסר הסיכוי וההיגיון מול אלופת העולם יוגוסלביה באליפות אירופה בכדורסל 1979.
בכל אלה, כאמור, הוא דייק ודיקדק עד לפרט האחרון. לא הייתה אצלו אפשרות אחרת. הסיפור שמוכיח עד כמה היה מוכן ללכת עד הקצה התרחש כאשר גילה שהראיון הבלעדי שהשיג עם אגדת האתלטיקה ג'סי אואנס נערך עם מתחזה. ההחמצה בערה בתוך גדעון, והוא איתר את אואנס האמיתי במסיבת עיתונאים רבת משתתפים וסגר את הפינה עם ראיון בלעדי אמיתי.
גדעון לא רצה לעזוב את הרדיו, כפי שהוחלט בתאגיד בסוף 2021. זה היה המקום בו הרגיש הכי בנוח, ועדת המעריצים שלו מחתה כמוהו על ההחלטה. כדאי שמאזיניו הוותיקים ידעו כי הוא מעולם לא נטש, והדבר כאב לו עד יומו האחרון. כל מה שרצה הוא שיאפשרו לו להמשיך להשמיע לקהל את היצירות שאהב. עוד לפני כן, אוהדי הספורט בארץ התקשו להיפרד מקולו שליווה את חייהם. הוא, מצידו, ישב כל לילה מול אינספור ערוצי ספורט שקלט בלוויין וטרף עוד ועוד תחרויות.
שדר מיתולוגי? הרבה יותר מכך. גדעון הוד, תמיד יישארו הגעגועים.
פורסם לראשונה: 16:52, 08.09.24
