התקציר באדיבות תאגיד השידור כאן
הכדורגל האוזבקי תקוע באמצע, ועדיין מתקדם ללא הרף. זה נשמע אבסורדי, אבל זה המצב של הנבחרת עד גיל 20 שתפגוש את ישראל בשמינית גמר אליפות העולם. ואם אתם קצת מזלזלים, אולי בגלל העובדה שמדובר במדינה שאנחנו לא ממש מכירים את המקצוענות שבה, כדאי שתרגיעו – זו ההופעה החמישית של האוזבקים במונדיאליטו, נתון מדהים עבור מדינה שהפכה עצמאית רק בתחילת שנות התשעים, ובפעמיים האחרונות היא הגיעה עד לרבע הגמר.
נבחרת הנוער במונדיאליטו - כתבות נוספות
עם כל המסורת של הכדורגל הסובייטי – והספורט בברית המועצות באופן כללי – אוזבקיסטן לא עשתה לעצמה הנחות ותמיד כיוונה גבוה מאוד. היא אפילו הצמיחה כוכבים גדולים, כמו מקסים שצקיך הנפלא שעשה קסמים בדינמו קייב במשך שנים, או אלדור שומורודוב, הסופרסטאר הנוכחי ששייך לרומא והושאל העונה לספציה (ואנחנו לא שוכחים את הגיבור הראשון של הכדורגל האוזבקי בימי המדינה הראשונים, מיודענו איגור שקווירין). ב-2014 היא התקרבה להעפלה למונדיאל, אבל בגמר הפלייאוף באסיה הפסידה בפנדלים לירדן (שהפסידה לאחר מכן לאורוגוואי בגמר הביניבשתי). יש שם אחלה כדורגל, פיזי מאוד, התקפי וטכני. וזה בא לידי ביטוי גם בהצלחת הנבחרת הצעירה באליפויות אסיה, שם זכתה בטורניר שאירחה לפני חודשיים וחצי.
אז זו ההתקדמות. איפה העמידה במקום? ביבשת. מאז שנות האלפיים אוזבקיסטן עשתה ניסיונות לעבור מאסיה לאירופה. היא ממוקמת רחוק אל המזרח, אבל עדיין אחת מחמש שכנותיה היא קזחסטן שהצליחה להשתחל לאופ"א. כמו שאוסטרליה עברה מאוקיאניה לאסיה כדי להשתדרג בכל הנוגע לאיכות היריבות וקידום הכדורגל המקומי, האוזבקים חושבים באותו כיוון ורוצים לזנק הלאה, אבל שנים ארוכות של ניסיונות לא הובילו לדבר בגלל המרחק העצום ממערב אירופה, אם כי ההתאחדות של אוזבקיסטן חתמה על הסכם עם אופ"א שמסייעת לה בקביעת משחקי ידידות מול נבחרות אירופיות.
צעד כזה יכול להציב את אוזבקיסטן בפני תחרות קשה יותר, אבל כניסה למפעלים אירופיים, של קבוצות ונבחרות, תפתח לשחקנים שלה שער לליגות חזקות יותר. מלבד שומורודוב, בסגל הנבחרת הבוגרת הנוכחי יש רק שלושה שחקנים מאירופה, שניים מהליגה הרוסית ואחד מהטורקית, וכמעט כל השאר מגיעים מהליגה המקומית שאינה חזקה מספיק. המצב גרוע יותר בסגל הנבחרת שתפגוש את ישראל – הקשר אומרלי רחמנולייב מגיע מרובין קאזאן הרוסית (וייחסר הערב בשל צבירת צהובים), הבלם עבדוקודיר חוסאנוב מאנרגטיק מינסק הבלארוסית. באופן ברור מדובר בשחקנים שיש להם מה למכור, ורואים את זה בתחרויות היבשתיות והעולמיות – אבל תקרת הזכוכית ברורה ועבה.
על פי המסתמן, המאמן המנוסה רבשאן חיידרוב (אימן גם את הנבחרת הבוגרת) ימשיך בקו ההתקפי, עם 1-2-4-3 כשעיקר הסכנה בו מגיעה מהאגפים, ולשם אופיר חיים חייב לשים לב. שני המצטיינים של אוזבקיסטן בטורניר עד כה היו שחקני הכנף זפארמורוד עבדירחמטוב (ימין) ומחמוד מחמדז'ונוב (שמאל). הם מצטרפים להתקפה ללא הרף, וכאשר חיידרוב נזהר יותר עם קו הגנה של ארבעה, סוגרים את עמדות המגינים בזמן שאחד משלושת הבלמים עובר לשחק כקשר אחורי. העבודה מול השניים לא תהיה רק של המגינים הישראלים, אלא גם של הקיצוניים בחלק הקדמי.
הרקע שונה, האיכות דומה
הבעיה השנייה היא השלישייה הקדמית. לאוזבקיסטן אין שוער יוצא דופן (חיידרוב אפילו העלה את השוער השני במהלך שלב הבתים), וגם מרכז השדה בעייתי, אבל ההתקפה נראית מסוכנת. החלוץ המרכזי שחזוד נמטיונוב לא שותף להפסד 2:1 לארגנטינה במשחק הראשון, וקיבל רק 7 דקות מהספסל במשחק השני (2:2 מול ניו-זילנד אחרי פיגור 2:0), אבל ב-0:2 הקריטי על גואטמלה כבר פתח בהרכב והבקיע צמד מהיר שגמר את המשחק. הקשרים/חלוצים התומכים הם שני השחקנים האיכותיים ביותר של אוזבקיסטן – אבוסבק פייזולייב הוא הדבר הגדול הבא של הכדורגל המקומי, קיצוני שמאלי שמופיע בנבחרת הבוגרת כבר מגיל 17 ונבחר כמצטיין באליפות אסיה לצעירות במארס. רחמנולייב מקאזאן הוא המוח של המכונה, ויכול לתפקד כקיצוני ימני או כפליימייקר. שחקן אדיר אבל כאמור, למזלה של ישראל, הוא לא ישחק הערב.
אפשר לומר בזהירות כי שתי הנבחרות שוות פחות או יותר ברמתן. קשה להעריך בצורה מדויקת מאחר שהשחקנים מגיעים מרקעים שונים לגמרי, אבל היכולת שהפגינו עד כה דומה – אם כי הבית הישראלי היה חזק הרבה יותר. בשני המקרים יש כוח של שחקנים מצוינים בהתקפה, משתיהן אף אחד לא מצפה ליותר מדי. זה לא בשמיים – אבל זה משחק שידרוש מאמץ כדי להשיג כרטיס לרבע הגמר.
