"גם לבן אדם חזק שיודע להבליג, בסוף נמאס. זה התחיל במחצית הראשונה, הרמתי קרן, שמעתי קריאות גזעניות מהיציע לעברי אבל התעלמתי. לקראת הסיום, מכבי ת"א מובילה 0:5, המשחק גמור. במקום שהאוהדים שלה יהנו מהרגע ויעודדו את הקבוצה שלהם, חלקם מתעסקים בקריאות גזעניות. לשמוע ככה עשרות אוהדים מקללים אותי, נוהמים לעברי, פוגעים בי – לא מגיע להם להיות במגרשי הכדורגל. זה תיסכל אותי, גם כשקבוצה מובילה ושמחה יש אוהדים שמחפשים את הרע, את הגזענות, להקניט אותי. אין גבולות. זה מעבר למשחק. כאב לי, נפגעתי ממש. הפעם כבר לא יכולתי להבליג יותר, נשברתי ופרצתי בבכי".
המונולוג הכואב הזה שייך למגן בני־סכנין, טאלב טואטחה (30), שספג קללות גזעניות מכוערות מקומץ של אוהדי הצהובים ולא יכול היה לעצור את הדמעות בתבוסה של קבוצתו בבלומפילד. התמונות הלא־שגרתיות של טואטחה בוכה מכאב וערן זהבי מנסה לנחם אותו ולהרגיעו עוררו סערה גדולה - והציפו את תופעת הגזענות שמרימה ראש בכדורגל הישראלי. אתמול הודיע תובע ההתאחדות על ההחלטה להעמיד את מכבי ת"א לדין בגין האירועים.
"לא יודע למה הם מתנהגים ככה"
זו לא הפעם הראשונה בה טואטחה סופג קריאות כאלה, אך הפעם הוא נשבר לגמרי. עכשיו, אחרי שקצת נרגע מסערת הרגשות, הוא מספר בראיון ראשון ובלעדי ל"ידיעות אחרונות" על הרגע בו הוא התפרק ורצה להפסיק לשחק, התחושות הקשות, האהבה והתמיכה הגדולה שקיבל, מתייחס לטיפול של מכבי ת"א בתקרית ומדבר גם על מצבה העגום של סכנין.
טאלב, חווית סערת רגשות לא פשוטה.
"האמת שקצת נרגעתי. עד עכשיו מתקשרים אליי ומחזקים אותי. משתדל לענות לכולם, לכבד. קיבלתי הרבה תמיכה ואהבה. התקשרו אליי אפילו חברי כנסת, יו"ר ההתאחדות שינו זוארץ, אוהדים מכל הארץ. שתבין, באותו הרגע לא הייתי עוד מסוגל להתעלם. תפסתי את הכדור, זרקתי אותו על הדשא ואמרתי 'אני לא יכול יותר'. לא רציתי להמשיך, עד שחלק מהשחקנים באו וחיבקו אותי, חיזקו אותי, אמרו לי 'המשחק תיכף נגמר'. אחרי שפרצתי בבכי, ראיתי את זהבי, בירם, ריקן, קנדיל שממש הרגיעו אותי. אם זה לא היה רק שתי דקות לסיום המשחק הייתי יורד מהדשא. מקווה מאוד שלא תהיה פעם הבאה".
מכבי ת"א הענישה את האוהדים שנקטו בגזענות בשלילת מינויים לכל החיים, אתה חושב שזה עונש מספק?
"אני לא מכיר אותם אישית ולא יודע למה הם מתנהגים ככה, אבל מכבי ת"א פעלה במהירות נגד אותם אוהדים ואני מכבד אותה על זה".
בוא נדבר קצת על כדורגל. מה לא עובד בסכנין?
"לא יודע, התחלנו את העונה בצורה נהדרת ובאוקטובר התחיל הבלגן. אפילו את נתניה מול עשרה שחקנים לא הצלחנו לנצח. יש לנו קבוצה טובה, סגל מצוין, קשה להגיד מה לא עובד. בטוח שיש חוסר מזל".
"לא רציתי להמשיך עד שחלק מהשחקנים באו וחיבקו אותי, חיזקו אותי, אמרו לי 'המשחק תיכף נגמר'. רק אז נרגעתי קצת"
נראה שחילופי המאמנים לא רק שלא הועילו, אלא פגעו עוד יותר בקבוצה.
"בדרך כלל כשלקבוצה לא הולך, במיוחד באמצע העונה, מפנים אצבע מאשימה כלפי המאמנים. הם תמיד הקורבן הראשון לזעזוע במועדון. זה מה שקרה עם חיים סילבס לצערי, הוא היה מאמן מצוין. לקובי רפואה יש סגנון אחר, הוא דורש מהשחקנים הרבה, אמוציונלי ופעלתן. פעם ראשונה שאני משחק אצל מאמן מהסוג הזה, אני מקווה שנצא מהבוץ יחד עם קובי. סכנין היא קבוצה שצריכה להישאר בליגה, אבל כרגע אנחנו בסיטואציה קשה ומחפשים ניצחון אחרי עשרה משחקים".
אתה חוזר לעצמך מבחינת היכולת, אפשר להגיד שסכנין החזירה אותך לחיים?
"הייתי בטוח שאיפה שאלך לשחק אהיה טוב. הליגה שלנו לא ברמה ממש גבוהה. אני יודע מה אני שווה, רציתי ללכת למקום שארגיש שרוצים אותי. היו לי הרבה הצעות בליגת העל, אבל החלטתי לבחור בסכנין וטוב לי פה".
ומכבי חיפה? היית רוצה לחזור, יש לך שם מקום?
"רוצה לשחק כדורגל ולא מעניין אותי איפה. נכון שכיף להיות בקבוצה גדולה אבל לא בכל מחיר. אין בכדורגל הישראלי דויד אלאבה או אלפונסו דייויס, עד שיהיה מגן ישראלי כמוני ששיחק בטופ כמו הליגה הגרמנית, זה יהיה אולי עוד 25 שנה. לא מעט שחקנים בקבוצות הגדולות בליגת העל היו רוצים להתחלף איתי בקריירה".
