משהו שעובד עדיף לא לגעת בו. יש פתגם עתיק יומין כזה, לחן עממי. מכירים? האמירה הזו רלוונטית פי כמה אם המשהו הזה שעובד ורוצים לגעת בו הוא רגיש ומלא מורכבויות. למשל שעון מחוגים. למשל ירדן שועה.
העונה הנוכחית, אין מחלוקת, זו שנת החותמת של שועה. הפרובלמט הנצחי הפך לקברניט ספינת הפיראטים של ברק יצחקי בבית"ר ירושלים. זה לא קרה בלילה. שנים הוא הסתובב בכדורגל הישראלי כמעין זומבי. חסר מנוחה. חסר הערכה. בית"ר הפכה לתיקון שלו. סוף־סוף האיש עם הקסם ראה את האור.
זה הגיע עם כל החבילה: סרט קפטן, חברים לקבוצה שלא מפסיקים לחפש אותו על המגרש בעיניים, מאמן שעוקב בדריכות אחרי התגובות שלו, קהל משוגע אהבה, פנטזיית אליפות באופק, הכל.
הדבר האחרון שבית"ר הייתה צריכה לגעת בו, גלגל השיניים הכי עדין במכונה, זה שועה. וזה לא שאין דברים דחופים אחרים לתקן. למשל החולייה הדפנסיבית. טיפול שורש בהרדמה דרוש שם.
אבל נפל לה עומר אצילי לידיים. מקצועית, תגידו, מי לא היה רוצה את אצילי אצלו בקבוצה? צודקים. במיוחד כשהבונוס שבהחתמתו היא הגריעה שלו ממכבי חיפה, שהייתה זקוקה לו הרבה יותר.
ותגידו עוד, יש פה שניים שיסתדרו אש ביחד. אצילי בימין, שועה בשמאל, או מתחת לחלוץ, או כחלוץ מדומה (מה שפחות מתאים לו), בית"ר תהפוך למפחידה. ותגידו עוד בית"ר עם אצילי, שועה ודור מיכה, שלושתם בשלני־על, בית"ר תהיה קבוצה של שלושה כוכבי מישלן. את מה שיבשלו אין בכל הליגה הזו, בטח בבית"ר, חלוצים שיצליחו לבלוע. ועדיין, יש מצב שאתם מפספסים את הפואנטה. כי משבצת של בעל בית יש רק אחת. לספינת פיראטים לא יכולים להיות שני קפטנים. הסכנה: מרד באונייה.
לא סתם ברק אברמוב החליט לשדרג את החוזה של שועה מיד אחרי ההחתמה של אצילי. לא סתם אוהדי בית"ר, בחוכמתם, אחרי קבלת הפנים לאצילי בנתב"ג, נדדו לבית שלו. ההצטרפות של אצילי היא לא השקה עם גזירת סרט. בית"ר עוברת השתלה מורכבת.
יש כוכבים ששואבים את הכוח מהעובדה שסומכים עליהם. שנותנים להם את המפתחות, דופקים על הגג, אומרים סעו. שועה התגלה כאחד כזה. אם משהו בתחושה שלו ישתנה חלילה, אם ירגיש שהמעמד שלו נפגע, האיזון העדין שעליו בנויה הקונסטרוקציה של בית"ר השנה עלול להתערער. ואז לגבי מה שיכול להשתבש - השמיים הם הגבול.
עוד סוגיה. אנחנו זוכרים איזה אצילי עזב את ישראל. שלוש אליפויות רצופות במכבי חיפה, 46 שערים ו־32 בישולים באותה תקופה, פעמיים ברציפות כדורגלן העונה. אנחנו לא יודעים איזה אצילי נפגוש אחרי הנדודים שלו מעבר לים. אל־עין ואומוניה ניקוסיה לא עשו לו נעים לביטחון.
סביר שלא כל השאלות האלה יקבלו מענה כבר מחר, מול בני־ריינה, כשאצילי יעשה היכרות עם הבית החדש־ישן. והאתגרים. וקפטן הפיראטים. אבל לכו תדעו, אולי אצילי ושועה יהפכו לבסטיז. ישנו אחד אצל השני. פלייסטיישן. טיק טוקים. הכל.
בני־ריינה האחרת
שתי מילים על היריבה של בית"ר. ריינה היא מניה בצניחה. כשפגשה את בית"ר בסיבוב הראשון, היא הייתה בלתי מנוצחת. את הסיבוב השני היא פתחה בלתי מנצחת.
אם בפתיחת הסיבוב הראשון, לפני בית"ר, ריינה כבשה עשרה שערים ונראתה כמו קבוצה שהולכת לפרק - בסיבוב השני היא על אפס שערים. אם זו הייתה ריינה של תחילת הליגה, הייתי כותב שמול הלחץ הגבוה של בית"ר, יש לשרון מימר את הכלים לעקוץ. אבל מול טדי של 25 אלף איש, וההשקה הצפויה של אצילי, יהיה נחמד לעבור את המפגש בשלום.
