בסיום התבוסה 4:1 הערב (ראשון) למכבי נתניה במשחקי הדירוג של גביע הטוטו, קיים מאור מליקסון מסיבת עיתונאים בא הודיע רשמית כי הוא עוזב באופן מיידי את המועדון בו שימש בשנה וחצי האחרונות עוזר מאמן, וקודם לכן מנהל מקצועי במחלקת הנוער.
מליקסון, כשהוא דומע ומתקשה להקריא את דברי הפרידה שהכין מראש, טען שכבר בתחילת הקיץ ביקש לסיים את תפקידו, מכיוון שאינו יכול להקדיש את כל כולו לקבוצה בשל נסיבות "בריאותיות, אישיות". עוד אמר שחקן העבר: "הגוף שלי ביקש מנוחה ולא פחות חשוב גם הנפש. אף פעם לא ביקשתי כלום, אך הפעם הייתי רוצה לבקש לכבד את רצוני לעצור".
"התבקשתי להישאר בתפקיד עד סיום הקמפיין האירופי ועד מציאת מחליף", המשיך מליקסון. "אני לוקח פסק זמן כדי להירגע, לטפל בגוף ובנפש ולחשוב מה הלאה. אני ממש זקוק לזה. חוויתי שלוש שנים מדהימות בצוות המקצועי, שני גביעי מדינה, פעמיים שלב בתים באירופה ותואר אלוף האלופים. מעבר לזה יש אנשים, זה יותר מכל תואר והם העיקר. פגשתי המון אנשים מדהימים, קיבלתי הזדמנות לעבוד במועדון שאני הכי אוהב עם האנשים שאני הכי אוהב".
"העיר והמועדון הרימו אותי מהמקום הכי נמוך ודחפו אותי למעלה. אשאר האוהד הכי שרוף של הקבוצה כמו שתמיד הייתי, מהימים הראשונים בווסרמיל עד הימים האחרונים בטרנר, אדום לנצח. בקרוב אפרד מכם כמו שצריך, כמו שמגיע לכם".
לצד מליקסון ישב גם המאמן אליניב ברדה, שאמר בעקבות ההודעה: "קשה לי לענות על שאלות על המשחק, אני יודע שזה משהו שמאור הולך איתו בפנים הרבה זמן, הוא המשיך בשבילי עד שהוא כבר לא היה יכול יותר. זהו. ננסה להסתדר עם מה שיש. הוא שלם עם עצמו. הוא יד ימין שלי בהכל, אימונים, לסמוך עליו בעיניים עצומות, מצגות, וידאו, הערות, ויכוחים קטנים, שעות של שיחות, זה ייחסר לי מאוד, אבל אני גם מבין אותו שהוא צריך את השקט שלו ומכבד את זה. ננסה להמשיך הלאה".
הבעלים אלונה ברקת אמרה בעקבות ההודעה: "האגדות הגדולות של הספורט, מאז ומתמיד, לא היו רק המוכשרים ביותר והווינרים הגדולים ביותר. כדי להגיע לגדולה אתה חייב את המשהו הנוסף הזה, שיש רק למעטים. אתה גורם לאלו שצופים בך תזוזה בלב. גורם להם להאמין יותר. להתאושש מהר יותר. לאהוב את הספורט הזה יותר. כזה היה מלי. הקסמים על המגרש, האומץ והווינריות היו מחזה נפלא לעיניים אבל זו האהבה הגדולה שיצר סביבו בכל רגע על המגרש ומחוצה לו, שגרמה לו להיות אגדה חיה. לשמוע את שירת האוהדים על החור שהיה להם בלב עד שהגעת. תודה על הזכות".
