על העונה של הפועל קריית שמונה אפשר לעשות סדרה שתככב בנטפליקס. קבוצה מעיר קטנה שזכתה באליפות היסטורית לפני 12 שנה, הניפה את גביע המדינה לפני עשור, אבל במאי 2023 יורדת לליגת המשנה. הבעלים הדומיננטי איזי שרצקי מצהיר מיד אחרי משחק הירידה שהוא יעשה הכל כדי להחזיר את הקבוצה לליגה הבכירה תוך עונה אחת. העונה מתחילה – אלא שאז פורצת מלחמה, העיר קריית שמונה, שמטווחת ללא הפסקה, מפונה ואיתה גם כמובן קבוצת הכדורגל שמעמיסה את כל הציוד במספר רכבים ונודדת בלי אצטדיון ביתי, בלי מגרשי אימונים ורק עם ההבטחה של שרצקי לעלות ליגה. והנה, מחר מול מכבי הרצליה, היא יכולה לחגוג את החזרה לליגת העל.
מעבר לכדורגל עצמו, נאלצה קריית שמונה להתמודד עם שלל סוגיות שנבעו מהמלחמה והפינוי: איפה יגורו הזרים ושחקני הרכש? היכן לקיים שגרת אימונים? כיצד מניידים ציוד? באיזה מגרש יארחו? מינהלת הליגה מימנה את עלות שכירת אצטדיון נתניה, שהפך למגרש "הביתי" של המועדון, אך החיפוש אחרי מגרש אימונים היה מורכב יותר. קריית־שמונה נדדה בין רעננה, חדרה, כפר יונה, רמה"ש ואור־עקיבא, כשהשחקנים הופכים לחצי אפסנאים וסוחבים קונוסים וכדורים ברכבם. כשהסתיימו אימוני הנבחרות, פתח יו"ר ההתאחדות בפני המועדון את בית הנבחרות בשפיים באופן קבוע והוא הפך למגרש האימונים "הביתי".
שרצקי: "בזמן שאנחנו רוצים לחזור לליגת העל, נפלו טילים על בית התמחוי שלי, על האצטדיון שלי, אז איך אפשר להתנהל כרגיל? ברור שהמצב השפיע עלינו, כל יום רואים שנופלים עשרות טילים על קריית שמונה, עיר שלמה מפונה והתושבים כמו פליטים. המטרה לא השתנתה לרגע גם עם פרוץ המלחמה, עבדנו קשה והסתדרנו, לא התבכיינו לרגע. המלחמה לא הולכת להסתיים ואנחנו כבר חושבים מה לעשות בעונה הבאה. בקריית שמונה לא נארח בעונה הבאה זה בטוח. אני רוצה את שי ברדה כמאמן הקבוצה גם בעונה הבאה בליגת העל".
המאמן ברדה הוסיף על ההתמודדות עם העונה המורכבת: "בכל השנה המטורפת הזו ניסינו להפריד בין הדברים, להנחיל בשחקנים משפט אחד: שהקושי נמצא במקומות יותר רחוקים מאיתנו בעזה, אצל החטופים, בלבנון ובקריית שמונה. שיחקנו 30 משחקי חוץ. התרוצצנו בין שבעה מגרשים, שחקנים עם תיקים, מיטות טיפולים ברכבים. הדבר המרכזי זה שאין לך את הבית ביומיום, אתה נותן את הגול מול יפו בשבת האחרונה ושומע באותו רגע שקריית שמונה מופצצת, ואתה צריך להרים את שחקני הבית שחוששים שהבית שלהם נפגע".
"התשובה המוחצת לנסראללה"
קריית שמונה של העונה היא קבוצה צעירה ותוססת. שרצקי וברדה בנו את הקבוצה סביב הבלם בן ה-29 עאיד חבשי כשלצידו צעירים כמו יאיר מרדכי, מוחמד אבו-רומי, אור חסין, בילאל שאהין וכמובן אריאל שרצקי. כזכור, סביב הנכד של איזי ודקות המשחק שקיבל נרשמו בעבר לא מעט עימותים בין הבוס למאמנים שונים, אבל מסתבר שלבחור יש כדורגל. שרצקי (22) עשה בעונה המורכבת הזו את הפריצה שלו ובלט עם שבעה שערים ושבעה בישולים. הסבא מתמוגג ולא רק מהנכד: "שבעה שחקני בית תוצרת מחלקת הנוער במשחק האחרון שלנו זה האושר הכי גדול שלי, יותר מכל הישג".
אריאל: "אני מודע לזה שאני בזכוכית מגדלת בגלל שאני אריאל שרצקי והייתה לי עונה טובה. גם אם אהיה מלך השערים בליגת העל יחפשו מה לא טוב, ואני חייב להתמודד עם זה. לעלות ליגה זה מסע מנטלי קשה. קריית שמונה זה הבית שלנו, אני אוהב את האזור, 70 אלף מפונים זה בלתי נתפס. אנחנו מקווים שההצלחה שלנו גרמה קצת נחת לתושבי הצפון".
באופן אבסורדי, למשחקי "הבית" בנתניה הגיעו לעיתים יותר אוהדים מאשר בקריית שמונה. לא מעט תושבי העיר מפונים למרכז הארץ, מרביתם בחל"ת והכדורגל שימש להם מפלט לא רע. דודו אוהד הקבוצה: "עברנו עונה לא פשוטה בכלל. קבוצה בלי בית, עיר ללא תושבים, זו לא עליית ליגת רגילה, זו עלייה עם אקסטרה אופי".
דורון שנפר, מנהל מחלקת הנוער במועדון ודובר העירייה, לא עזב את העיר והשגרה שלו כוללת דילוגים בין זירות נפילת טילים, עדכון התושבים, ביקור המשפחה שפונתה להרצליה – וכשמסתדר, גם עידוד הקבוצה במגרש.
שנפר מסכם במונולוג עוצמתי: "אני מסתובב בין זירות הנפילות, רואה בתים הרוסים, מכוניות שרופות ועיר שעולה בלהבות. במרחק כמה דקות מקריית שמונה החיים ממשיכים כאילו אין מלחמה, יש כדורגל, חגיגות ספורטיביות. כשאני מסתובב בין הזירות ופוגש תושבים אמיצים שנשארו בעיר אני שומע רק דבר אחד: 'איזה ניצחון גדול עשו השחקנים שלנו. תגיד, כבר עלינו לליגת העל?!' למחרת בבוקר הלב מוליך אותי לאצטדיון השומם בקריית שמונה. שלושה בורות ענקיים, זכר לשלוש הנפילות שפגעו במגרש. ועכשיו מתכוננים למשחק העלייה. הכי חשוב שננצח ונחזור לליגה של הגדולים. זו תהיה התשובה המוחצת שלנו לנסראללה. יצאנו מקריית שמונה בליגה הלאומית ונחזור לעיר כשאנחנו בליגת העל. זה הניצחון הקטן גדול שלנו! ננצח גם במגרש וגם בחזית. מילה שלי!"
פורסם לראשונה: 01:30, 16.05.24