רק חיכית להזדמנות שבית"ר תשחק
אורי דהן (בית"ר ירושלים) כותב לליאל איטח ז"ל
ליאל, הרבה פעמים על מגרש הכדורגל אנחנו מקבלים מחמאות על זה שאנחנו שחקני נשמה וחזקים, ועד כמה הכדורגל מטלטל. אבל מאז ה-7 באוקטובר, נדמה שעולם המושגים של כולנו השתנה. הכדורגל פינה מקום לכאב, לתפילות לשלום חיילינו ומדינתנו, ולתקווה לראות את החטופים שלנו חוזרים הביתה.
את המשפחה שלך הכרתי לא מזמן, כאשר פנו אליי וביקשו שאקח חלק בטורניר הנצחה לזכרך. הורים מדהימים - יעקב ויונית, ושלושה אחים מתוקים יובל, אריאל ומאור. כאשר נפגשנו, המילה בית"ר חזרה על עצמה שוב ושוב. נחשפתי גם לסיפור שלך. ילד מדהים, טוב לב, שרק חיכית להזדמנות שבית"ר תעלה על כר הדשא ותשחק.
ב-7 באוקטובר, יצאת לחגוג את החיים, כמו שידעת. הגעת למסיבת הנובה עם חבריך, והיית מאושר. כאשר המתקפה החלה, אמנם הצלחת לעלות על רכב יחד עם חבר ושתי בחורות נוספות, ומצאתם מקום מסתור באזור המסיבה, בו שמרת והגנת עליהן בגופך. גם כשיכלת לברוח, החלטת להישאר איתם, לעזור, וכך גם מצאת את מותך.
אם נשאל את משפחתך, הם יספרו שמעשה הגבורה הזה מגדיר בדיוק את האופי שלך. שמעתי בחודשים האחרונים עד כמה היית מלא בקסם, בנתינה ובאהבה, ועד כמה היית עצמאי, דאגן ואכפתי. ילד שובה, יפה תואר, מלא כריזמה ושאיפה לחיים. ידעת לקראת מה אתה הולך ולאן אתה שואף, אבל כדורי המרצחים עצרו אותך.
83 אוהדים של בית"ר נפלו ונרצחו מאז אותה שבת קשה. 83 אוהדים שהם חלק מהפסיפס של החברה הישראלית, מכל המקומות והמגזרים בארץ. תודה לך ליאל על כך שהיית אדם אצילי, שהוכחת גבורה, אומץ, אצילות נפש ולב גדול. לנצח אתה ו-83 האוהדים שלנו יחסרו בטדי.
כולי תקווה שאתה רואה מלמעלה את כל מה שההורים והחברים עושים להנצחתך, ומאחל להם שהשמחה תצליח למצוא מקום בליבם ותמלא אותו במקום העצב.
- ליאל איטח נרצח ביום הראשון של מלחמת חרבות ברזל, ב-7 באוקטובר, במהלך מסיבת הטבע 'נובה' בקיבוץ רעים. הוא הותיר אחריו זוג הורים, יעקב ויונית, ושלושה אחים, יובל, אריאל ומאור. בן 22 היה במותו .
החבר הכי קרוב, שמעולם לא הכרתי
עומרי אלטמן (הפועל ת"א) כותב לסמ"ר ירון אורי שי ז"ל
ירון היקר, לא חשבתי מעולם שאצליח להכיר אדם בצורה כל כך טובה, מבלי להכיר אותו כלל. עד כמה שזה נשמע מוזר, אני יכול להגיד לך שהיום אנחנו ממש חברים טובים. אני יודע איך נשמע הצחוק שלך, איך אתה מספר את הבדיחות שלך, איך תתנהג בכל סיטואציה בחיים. אתה האדם היחיד שמעולם לא הכרתי, אבל בתחושה הפנימית שלי, אתה קרוב אליי ללב בצורה שאין לי דרך להסביר.
לצערי הרב נוני, לא באמת נפגשנו. אבל אני מדמיין אותך. אני ממש יכול לראות לנגד עיניי איך עמדת שם בגבורה במוצב, איך הגנת על חבריך ועל התושבים, איך שמת את טובתך האישית בצד, בחרת באומץ וגבורה – ושילמת על כך בחייך.
נוני, הלוויה שלך הייתה אירוע עוצמתי כל כך. אני יודע שהיית מתעצבן ואומר לכולנו ללכת משם, מה אתם עושים פה לעזאזל? אבל אתה נגעת בכל כך הרבה אנשים, נוני, גם בכאלה שרק שמעו עליך.
היו שם רגעים שלא אשכח לעולם. המכתב שאופיר אחיך כתב לך, המילים המדויקות, נגעו בי מאוד. כשאביך הזכיר את שמי מעל לקברך במהלך הלוויה, חשתי חץ שננעץ לי בלב. אני מאוד אוהב את המשפחה שלך נוני – ואני משתדל להיות שם בשבילם ככל שניתן.
אנחנו לא נמצאים בעונה כל כך טובה נוני, לא הפסדת הרבה. חסכת מעצמך הרבה כעס ותסכולים. שתדע שגם אנחנו מאוכזבים, היינו שמחים לדעת שהצלחנו להעניק למשפחתך כמה רגעי נחת, אבל אני מאמין שהמועדון שלנו עוזר ועוטף אותם בצורה שרק הפועל ת"א יכולה.
אם אתה שומע, אם אתה רואה, תדע שאני חושב עליך. הפנים היפות שלך חקוקות לי בזיכרון והחיוך הממזרי שלך ממשיך להאיר את דרכנו. נוני, אחי, תנוח על משכבך בשלום. תודה על הכל.
- סמ"ר ירון אורי שי, לוחם בסיירת נח"ל, נפל ב-7 באוקטובר במהלך קרבות ההגנה על ישובי עוטף עזה. בנם של הילה רות ויזהר ניצן, אח לשיר, ליאור ואופיר. בן 21 היה במותו.
הסיפור שלכם ילווה אותנו ועוד אוהדים רבים
אופיר מרציאנו (הפועל באר-שבע) על קובי ובנו, סמל אושר שמעיה ז"ל
קובי ואושר, לא זכיתי להכיר אתכם באופן אישי, אבל האובדן שלכם מלווה אותי כאילו כן. זה התחיל בבוקר ה-7 באוקטובר (בוקר יום ההולדת שלי ושל הבן הבכור שלי). במקום להתעורר ליום של בלונים, שירים ועוגה, התעוררנו לבהלה, לרעש האזעקות והפיצוצים, וגם לצערנו לסרטונים הנוראים שהחלו לזלוג בכל מקום אפשרי, ועדיין אף אחד לא דמיין מה באמת אנשים עוברים ברגעים אלו, כמה זוועות וטרגדיות נוראיות פוקדות ברגעים אלו כל כך הרבה אנשים ומשפחות בעם ישראל, שישנו את חייהם לעד.
אחד הסיפורים שנגעו לליבי היה סיפור הרצח שלכם בידי המחבלים, סיפור שמסמל אהבה אינסופית של הורה לילד, אהבה שנקטעת באכזריות שאי אפשר לתאר.
כהורה, אתה דואג לילדיך מרגע היוולדם. לילות בלי שינה, להיות שם כשהם חולים, לעבור בכל תחנות החיים החשובות שלהם יחד איתם. צעד, צעד. כיתה א', אימון ראשון בכדורגל, תיכון, צבא. וכך היה גם במשפחתכם, כך גם באותה השבת. אתה קובי, הסעת את אושר לבסיס ונרצחתם יחד בידי בני עוולה. בחייכם ובמותכם לא נפרדתם. הלב נשבר ממחשבה על כמה תחנות לא תספיקו להגיע ולעבור יחד. חוויות רבות שלא תספיקו לחוות עוד יחד. גזירת חוגר, טיול אחרי הצבא, חתונה, לידת ילדים וגידול נכדים. לא נתפס.
אבא ובן שאהבו כדורגל, אהבו את החיים, את המשפחה ופתאום כל כך חסרים. אני מקווה שאתם יודעים שחלקנו לכם כבוד אחרון כאוהדי הקבוצה, אוהדים מסורים שתישארו בליבנו לעד. קיימנו טורניר מיוחד לזכרכם, והסיפור שלכם ימשיך ללוות אותי ואני בטוח שעוד אוהדים רבים.
לנצח תהיו נצורים בליבנו, אבא ובן, אוהבי כדורגל מושבעים.
- קובי שמעיה הסיע את בנו אושר ב-7 באוקטובר בחזרה לבסיס ברעים, אך הם נתקלו בדרך במחבלי החמאס ונרצחו. הם הותירו אחריהם את אם המשפחה, אבלין, ואת האחים של אושר, אופק ואלין.
הסיפור שלך נגע בי עמוק בפנים
רמי גרשון (מכבי חיפה) כותב לרס"ן במילואים רועי נגרי ז"ל
רועי, לאחר השביעי באוקטובר ביקשו ממני במכבי חיפה ללכת ללוויה של אוהד הקבוצה, ורק מלהיות שם הבנתי איזה אדם היית. קצין ומפקד נערץ, עם צוות מהחזקים בצה"ל, נהרגת בהתקלות אחרי שהגנת על הצוות שלך. רק מלשמוע את ההספדים של האבא, החבר'ה והמפקדים הבנתי איזה אנשים מדהימים יש לנו במדינה שמוכנים להקריב את החיים שלהם בשבילנו. הדברים בלוויה נחרטו בלבי ובזיכרון.
פגשתי שחקן עבר מהקבוצה שלנו שהבן שלו היה המפקד שלך, והשיחה איתו המחישה לי איך כל העולם הזה גלגל. הבאתי איתי זר פרחים מטעם המועדון, וראיתי איך שהמשפחה שלך התרגשה מהמחווה. והיו שם עוד הרבה אנשים שבאו עם חולצות של היחידה שלכם, וסיפרו איזה אדם היית.
באותו יום של הלוויה לא יצא לי ליצור קשר עם מישהו מהמשפחה אבל הרגשתי חיבור אליך, רק מההספדים, ואני מרגיש היום שמתוך האירועים הנוראיים שעברנו, את הדמות שהכי נחקקה בלבי. זה משהו שקשה לי להסביר במילים, אך הסיפור שלך נגע בי עמוק בפנים.
- ביום שבת ה-7 באוקטובר רס"ן רועי נגרי ויחידת לוט"ר עליה נמנה, היו בין הכוחות הראשונים שהגיעו לקיבוץ בארי. הוא נפל באותו היום במהלך חילופי האש עם המחבלים, והותיר אחריו את שי, רעייתו, איתה התחתן כחודש וחצי לפני פרוץ המלחמה, את הוריו שמוליק ומיכל ואחיותיו גל וגאיה. רועי היה בן 28 במותו.
פורסם לראשונה: 19:04, 12.05.24
