מתפללים להחלמתו של נביל חאיק. עשרות בני משפחה וחברים סמוכים החל מיום חמישי על מיטתו של מגן בני סכנין, שנפצע באורח קשה מירי כשהיה בסמוך לחנות בעיר. הוא הגיע לבית חולים הגליל בנהריה שם הוא יצא מכלל סכנת חיים, ומשם עבר להדסה עין כרם בתקווה להציל את רגלו שנפגעה ממספר רב של כדורים.
אתמול (שבת) התבשרו בני המשפחה כי רגלו ניצלה מכריתה, ועכשיו, כשהגרוע ביותר נמצא מאחוריהם, הם נראים מחויכים ונינוחים יותר. "היינו במצב קריטי מאוד", אומר אביו, עאלם חאיק. "לא ציפינו ולא דמיינו שנהיה במצב כזה. בעזרת ה', עכשיו הרופא יצא ונתן לנו בשורות טובות. הוא אמר שההחלמה היא ארוכה אבל הכל עבר בצורה טובה ושנביל בריא".
הסיכויים של השחקן לחזור לשחק כדורגל נכון לעכשיו קלושים. "אף אחד לא יכול להבטיח לנו דבר כזה עדיין", הוסיף האב. "יש לו עוד כמה ניתוחים. מלבד הכדורגל הוא גם רצה ללמוד רפואה, הוא הצטיין בלימודים. הוא היה מאוד מחויב לכדורגל, וממש רצה לשחק. בבני סכנין קידמו אותו והוא כבר היה אמור לרשום אתמול את המשחק הראשון שלו בבוגרים, ובזמן הירי היה בכלל אמור ללכת לטיפול אצל הפיזיותרפיסט של הקבוצה אבל התעקש לעבור ולאסוף בשר לסבתא שלו. עכשיו כולנו מתפללים, גם בכנסיות התפללו לשלומו, וכולנו מחכים שיתעורר".
על פי המשטרה, נעצרו שלושה חשודים בביצוע הירי שנבע ככל הנראה מטעות בזיהוי. "אנחנו לא מרגישים שמישהו באמת מטפל בדבר הזה", מוסיף עלאם בדאגה על הפשיעה המשתוללת במגזר הערבי, וגובה כמעט מדי יום חיים של צעירים וצעירות.
"כמות האירועים לא מפסיקה לזנק, להתעצם, וזה צריך טיפול דחוף מהממשלה, מהרשויות, מהשרים. אבל הבטחות לחוד ומציאות לחוד, במיוחד אצל ראש הממשלה. הכל אצלו דיבורים. אבל פוליטיקה בצד, אני רוצה רק שייצא ויחלים, שיחזור למשפחה ולחברים. ואם אפשר, ורק בתור בונוס - שיחזור גם לשחק". אחיו, ולאא חאיק, מחזק את דברי אביו: "הקריירה שלו זה לא מה שמעניין, רק שייצא בריא ושהכל יהיה טוב".
זה גם יגיע לכפר שלנו
כאמור, בשבת היה אמור לרשום נביל את הופעת הבכורה שלו במשחק גביע הטוטו נגד הפועל חיפה. ויסאם נחלה, חברו של נביל, מספר עד כמה התשוקה שלו להצליח בכדורגל הייתה גדולה: "כשהיינו צעירים יותר היינו כל הזמן יוצאים ומטיילים, אבל הוא כמעט אף פעם לא היה מגיע בגלל הכדורגל. הוא תמיד היה צריך לקום מוקדם בבוקר. סדר היום שלו התחלק בין האימונים לבית. הוא לא היה מעשן ולא שותה. גם אם היה לו רק אימון למחרת, זה היה מספיק כדי שהוא יישב בבית ולא יעשה כלום".
חבר אחר, אדם חוראני, הוסיף: "היה לו חלום והוא רצה ללכת איתו עד הסוף. אני מקווה לטובה ואני אופטימי שהוא יחזור לשחק. אבל באמת שהסיפור הזה מתסכל, והתחושה שלנו היא שלאף אחד בממשלה לא אכפת. הפשיעה ממשיכה והם לא עושים כלום. אם זה היה יהודי, הם היו מטפלים בזה תוך 5 דקות ובצורה יותר קפדנית".
"אנחנו לא חברים, אנחנו כמו אחים", מוסיף רון בלאן. "היינו כמה חברים בחוף כששמענו מה קרה. זה היה כאילו שקיבלנו מכה בראש. אי אפשר לחיות ככה. אצלנו בכפר רגוע ואין בדרך כלל פשיעה ומקרים כאלה, אבל עוד שנה-שנתיים זה גם יגיע אלינו, כי לאף אחד לא אכפת ואף אחד לא מטפל".
מבית החולים נמסר כי "צוות המחלקה לכלי דם אשר ניתח את נביל במשך שעות ארוכות אתמול ונלחם על הצלת רגלו, מעדכן כי מצבו הולך ומשתפר. הוא מונשם ומורדם ביחידה לטיפול נמרץ ומצבו קשה אך יציב".