יש את השחקנים האלה שמקבלים כדור, והאוויר כמו נטען בחשמל סטטי. ברקים בשמיים. צווחות שחפים. זאבים מייללים. לפעמים, כמו מהופנט, הקהל ייעמד פתאום מעצמו. "שבו, שבו", יהיו את האלה מאחוריהם שישר יצעקו.
מכירים? אז אמיר גנאח מהפועל באר־שבע. רק בן 20. רק עונה שנייה בבוגרים, אבל מבשיל אקספרס בשביל רן קוז'וך. מבשיל בננה על אדן חלון באוגוסט.
האגף השמאלי זו הממלכה שלו. וכשהוא בזון, הלב נעצב על המגן שמולו. יש לו את התנועה הזו של מנור סולומון, חיתוך רוחבי שבסופו יבוא שוט עם הרגל ההפוכה. הוא ספציפית אוהב לסובב לפינה הרחוקה.
מדהים ונהדר ומרתק, אין מה לומר, רק שלקואוץ' קוז'וך קרתה תקלה מופלאה נגד מכבי פ"ת בתחילת השבוע. גנאח לא הרגיש טוב, וברגע האחרון יוני סטויאנוב פתח על המשבצת שלו בשמאל. ואז הלב נעצב לא רק על המגן שממול, אלא על חוליה דפנסיבית שלמה. תוגה ברמה של דגל קרן לחצי התורן.
טוב תקשיבו, מתעתע מסוג F-35 הסטויאנוב הזה. חתיכת חודר הגנות. זריזות, מסירה, הכל. זה נגמר בגול, בישול, עוד מהלך של שער שהוביל. חמישייה בסך הכל, דברים כאלה.
ועוד לא דיברנו על האגף הימני. שם המפציץ דן ביטון הקים לו מנחת משלו. עם מסלול ואורות מהבהבים. התאקלם כאילו גדל בבאר־שבע. כלומר, כאילו לא עזב אף פעם. המוב של ביטון שונה. הוא לא צריך לתעתע ולאבד דלק, הוא משגר מרחוק.
התוצאה, כשמצרפים את הכלים של קוז'וך מהאמצע – מחלק הכדורים קינגס קאנגווה, אליאל פרץ, פול גאריטה, אלון תורג'מן כשאלילת הדיוק נוגעת בו – היא מרחב אווירי שוקק מעל רחבת היריבות. ובעיקר התקפה באר־שבעית שמחה. שמחה ברמה של תפוח מסוכר מעל דגל הקרן. מאז שביטון נחת בבאר־שבע, אם מישהו רוצה לשים את האגודל על רגע השינוי, קוז'וך מצא את המערך שלו. הקבוצה עם ארבעה ניצחונות רצופים, 13 שערי זכות, והקהל בטרנר מפנטז כאילו הוא בעשור הקודם.
שתי בעיות עם זה: אחת, שהיא באמת בעיה - רותם חטואל. מלך השערים של באר־שבע בשנתיים האחרונות אפילו לא הורכב בסגל בתחילת השבוע. גנאח חולה כן, הוא לא. עם מה שיש לו ברגליים, ואלוהים ישמור מה יש לו, אתה מצפה שיישן עם טרולי ארוז ליד המיטה בשביל ההזדמנויות מעבר לים. לא יודע איפה האירוע של חטואל הלך לאיבוד, אבל בדקות שבהן נכנס, לא נראה שהוא מתאמץ להשתלב בתזמורת של קוז'וך. כאילו בא לו לנגן במקום אחר. חבל, זה שחקן של עשרה שערים לעונה. והעונה ארוכה ומפותלת. לא רק הוא יכול להפסיד.
הבעיה השנייה, כאמור, היא האגף השמאלי הרותח. את מי תשים שם נגד בני־ריינה היום, ועל הדרך תקרר את השני, את גנאח או סטויאנוב? את ההוא שיש מעליו ברקים כשהכדור אצלו ברגל, או את ה־F-35?
הפוך מימר, הפוך
קבלו קטע: באר־שבע תפגוש היום את תמונת המראה שלה. במחזורים האחרונים, בזמן שקוז'וך מצא נוסחה - שרון מימר, המאמן הראשון בליגה שהתקבע על 11 יציבים בטון, נראה פחות ופחות בטוח; בזמן שבאר־שבע מציגה את ההתקפה התוססת בליגה, החוד של ריינה שפתח הכי מלהיב מאבד חדות; בזמן שקוז'וך מוצא את הכנפיים, מימר מקצץ אותן. במשחק האחרון, נגד קריית־שמונה, שני הקיצונים הקבועים, מוחמד שכר וסייד אבו־פרחי, פתחו על הספסל. אולי סוג של זעזוע אחרי אפס משש נקודות. זה עזר, כנראה, כי ריינה חזרה לנצח. או שפשוט עמדה מולה יריבה שצריך להזיע כדי לא לנצח.
ככה או ככה, באר־שבע זה לא קריית־שמונה. בטח לא בתפאורה העדכנית של טרנר. גם אם שכר ואבו־פרחי יפרשו היום כנפיים, עיקר ההתמודדות של מימר תהיה בכלל בצד השני של הדשא - איך עוצרים את האגפים של קוז'וך.
פורסם לראשונה: 01:30, 25.10.24
