התסכול שפקד אתמול (רביעי) את מנור סולומון נגע בגולשים ישראלים רבים. אינסטגרם החליטה לסגור את חשבונו של כדורגלן טוטנהאם ונבחרת ישראל, לאור דיווחים רבים מצד פרו-פלסטיניים. הטענה נגד השחקן הייתה שהוא משתמש בחשבונו לצורכי "תעמולה למען ישראל". בסופו של דבר חשבונו הוחזר לפעילות, אך הטעם המר נשאר.
מספר גורמים התגייסו לעזור לסולומון, ביניהם ההתאחדות לכדורגל, שבחשבון הטוויטר שלה עלה ציוץ עם תמונה של השחקן כאשר פיו מכוסה, לצד הלוגו של אינסטגרם. מי שהייתה במרכז המאמצים היא כמובן בת זוגו, דנה וושינה, ששוחחה היום עם ynet live.
וושינה סיפרה כי מאז ה-7 באוקטובר, סולומון התגייס למאמצי ההסברה. "הוא יודע שיש לו קהל עוקבים נרחב מהעולם וזה משהו מאוד חשוב", אמרה. "הוא התגייס למשימה הזאת, ובאמת לפני יומיים נחסם לו החשבון".
מה סוג התכנים שהוא פרסם? איזה דברים כל כך היו בלתי נסבלים עד כדי חסימת החשבון?
"זה ממש לא היה בלתי נסבל. הוא כתב בעברית רהוטה והציג רק את האמת, בלי שום התססה לצד השני. פשוט הם (הפרו-פלסטינים) רבים יותר, זה הכוח שלהם, וחסמו לו את החשבון".
כלומר למה בעצם 'מטה' השעתה את החשבון? כי יש פניות של פרו-פלסטינים?
"כן, היו הרבה פניות. אנחנו גרים בלונדון ומנור משחק בקבוצה גדולה כמו טוטנהאם, שיש לה קהל רחב בכל העולם. כנראה שהם ראו את זה ודיווחו עליו אינסוף פעמים. קיבלנו גם עשרות אלפי הודעות של איומים ודברים שקצת לא נעימים בלשון המעטה".
הוא מצא את עצמו מתעמת בימים האחרונים עם אנשים שמנסים להכחיש ולצאת נגד ישראל?
"אני יודעת שמי שמגיע לדבר איתו על זה, הוא מנסה להסביר בצורה הכי טובה שאפשר. היה שחקן עבר ששיחק איתו ומנור באמת ישב במשך יומיים שלמים וניסה להסביר לו את הסטואציה כמו שהיא. בסופו של דבר בעולם לא חשופים למידע כמו שאנחנו חשופים פה, הם לא חשופים לאמת. חלקם מנסים להחביא אותה, חלקם פשוט לא מאמינים וממשיכים לתלוש פוסטרים של ילדים שנעדרים, וזה קשה לפתוח לאנשים את העיניים כשהם לא רוצים".
כלומר, את ומנור מצאתם את עצמכם כסוג של מסבירנים שם.
"כן. מרגיש שאנשים מנסים פשוט להתעלם מהמציאות, וזה מתסכל, זה קשה. במיוחד במקום כמו לונדון שעד לפני חודשיים הרגשתי שם הכי בנוח בעולם, ופתאום מפחיד לצאת מהבית כי אתה לא יודע מה יעשו לך".
את מרגישה לא בטוחה שם עכשיו?
"לא. אנחנו גרים בצפון לונדון, שזה איזור שנחשב יותר של יהודים, ואני יכולה להגיד לך שאחרי כל עשרות אלפי ההודעות שקיבלנו אני מעדיפה להישאר בבית, שם אני מרגישה הרבה יותר בטוחה".
מה עם הקבוצה, שיודעת שיש איומים עליכם, לא מספקים לכם הגנה ואבטחה?
"הם מאוד מתעניינים ותמיד שואלים. הם לגמרי תומכים בי ובמנור ומנסים לשמור עלינו כמה שאפשר. מהצד שלהם יש לנו באמת גיבוי מלא".
כשאת משוחחת עם ישראלים ויהודים באיזור שלכם, אנשים מוותרים על פעילויות או סממנים יהודים?
"אנשים מפחדים. אני יכולה להגיד לך שהרבה חברים שלי הורידו מזוזות והם משנים שמות ב'אובר'. לדוגמא, חברים שלי הגיעו לאוניברסיטה, וכאלה שהיו חברים שלהם בשנה שעברה, ממצרים ולבנון, חולפים על פניהם ולא מדברים. כולם יודעים שהם יהודים והאוניברסיטאות נוטות יותר לצד של הפלסטינים, ואתה מרגיש פשוט לא בטוח. ועם כמה שלא בטוח כאן בארץ בגלל הטילים והכל, אין מקום בטוח כמו ישראל".
מה שלום מנור בימים האלה? הוא יהודי, ישראלי, שלקח על עצמו את עניין ההסברה, שצריך להתנהל רגיל בקבוצה שלו, ולנהל שגרה רגילה בתקופה לא רגילה.
"נכון. לצערי, לפני קצת יותר מחודש מנור נפצע ועבר ניתוח יום לפני המלחמה. מבחינתנו, באותו זמן, זה היה הדבר הכי נורא שקרה לנו. כשפרצה המלחמה אתה מקבל פרופורציות. מנור הולך כל יום למתחם וממשיך להתאמן ולעבוד קשה, אבל ברור שבסופו של דבר הראש שלו נמצא במדינה, בחברים שלנו שנלחמים ובאחיו שנלחם, ואי אפשר באמת להתרכז בכדורגל. כמובן שהוא מקצוען ועושה כל מה שהוא צריך אבל בשנייה שהוא יוצא מהמתחם, הוא עוסק רק בהסברה ומנסה לשמח ילדים, להתקשר אליהם ולשלוח חולצות, ולעשות כל מה שהוא יכול".