צפו במאור מליקסון נפרד בדמעות
(צילום: באדיבות ONE)
הפועל באר-שבע היא כנראה הקבוצה היחידה בכדורגל העולמי שתוך חודש בלבד הפכה מהמועמדת מספר אחת לאליפות במדינתה לסתם עוד קבוצת צמרת, כל זאת בזמן פגרה, כשעדיין לא שוחק משחק ליגה אחד. אבל מה שעבר על המועדון בחודש האחרון זאת סערה שאיש לא הצליח לחזות.
למשחק הרשמי הראשון שלה, נגד מכבי ת"א במסגרת "מפגש האירופיות" בגביע הטוטו, התייצבה באר-שבע חמושה בביטחון רב. היא הגיעה אחרי מחנה אימונים מוצלח (כולל תיקו 1:1 מול מועדון הפאר פנאתינייקוס) ואחרי שהצליחה לשמור על רוב הסגל פלוס שני זרים חדשים ומבטיחים: כריסטופר פטרסון השוודי ואנטוניו ספר הרומני. על פניו, השניים הם שדרוג לעומת שני הזרים שעזבו, שאפי סולימנוב ויוג'ין אנסה, שהפגינו ניצוצות אך לא הצליחו להביא את יכולתם לביטוי.
במקביל החליט המועדון להיפרד מדור מיכה, בעל החוזה היקר בקבוצה (300 אלף יורו לעונה), ולתת את המפתחות לרמזי ספורי שכבר הוכיח את יכולתו אך סבל ממספר פציעות. כגיבוי הובאו גיא בדש שהרשים בהפועל ירושלים ויוני סטויאנוב, שחזר מהשאלה לנס-ציונה. אלון תורג'מן הגיע במקום איתי שכטר בעמדת החלוץ המחליף, וחאתם אל־חמיד חזר מחצי עונת השאלה. השחקן היחיד שהצטיין בעונה שעברה ועזב הוא השוער עומרי גלזר, שעבר לשחק במדי הכוכב האדום בלגרד של ברק בכר. מי שתפס את מקומו הוא אופיר מרציאנו, שוער בעל ניסיון רב באירופה, כמו גם בנבחרת ישראל.
אבל לטענת רוב פרשני ואנשי הכדורגל בארץ, היתרון הגדול ביותר של באר-שבע לעומת יריבותיה לצמרת היה בעמדת המאמן. בעוד במכבי חיפה עזב בכר ובמקומו הוקפץ מהנוער מסאי דגו חסר הניסיון ברמות האלה, ומכבי ת"א נפרדה בשלב מאוחר מאייטור קראנקה ומינתה במקומו את רובי קין שגם הוא חסר ניסיון כמאמן, לבאר-שבע יש את אליניב ברדה.
אחרי שנה וחצי בלבד כבר היו לו שני תארים (גביע המדינה ואלוף האלופים), הוא העלה את קבוצתו לשלב הבתים בקונפרנס ליג וסיים פעמיים במקום השני. הדעה הרווחת הייתה שבאר-שבע תחת ברדה מוכנה לקפיצת המדרגה הקטנה-אך-משמעותית אל עבר אליפות. "קיבלתי הקיץ כל מה שרציתי. המטרה שלנו היא לזכות באליפות", הצהיר ברדה בביטחון במסיבת העיתונאים הראשונה העונה.
הדחה ושש-בש
אבל אז הגיעה הנפילה. תבוסה ביתית כואבת במיוחד, 6:1 מול מכבי ת"א, וכדור השלג החל להידרדר. הקבוצה נראתה רע גם נגד פוניבז' הליטאית והצליחה לעבור את שלב המוקדמות השני בקונפרנס בקושי רב. בשלב הבא היא כבר הודחה על ידי לבסקי סופיה בדרך אכזרית במיוחד, עם שער שנכבש עמוק בתוספת הזמן וקבע 1:2 לקבוצה הבולגרית.
פטרסון וספר? שניהם נראים רע מאוד, כשמהאחרון באר-שבע כבר מנסה להשתחרר לטובת עונת השאלה. גם מרציאנו נראה חסר ביטחון, ואין ספק שבעמדת השוער הקבוצה של ברדה נחלשה מאוד.
בין לבין התגלה שהמצב בחדר ההלבשה בכי רע. ספורי, שהיה כאמור צפוי להיות הכוכב הגדול של באר-שבע העונה, איבד את הראש, ולא בפעם הראשונה, כשהכה את שי אליאס בגלל משחק שש-בש. ספורי הושעה ולא שותף בשני המשחקים נגד הבולגרים. לאחר מכן החליט הקשר לעזוב, ובמועדון הבינו שאם לא יימכר עכשיו - בקיץ הוא יעזוב כשחקן חופשי. שתי קבוצות טורקיות מעוניינות לצרפו.
בסוף השבוע האחרון הוטלה פצצה גם בצוות המקצועי: מאור מליקסון, אחד הסמלים של המועדון, שני רק לאליניב ברדה, הודיע על רצונו לעזוב. לפני שנה וחצי מליקסון התגייס יחד עם ברדה לצוות המקצועי, והעזיבה מעלה סימני שאלה. מליקסון טוען שהוא עוזב בגלל סיבות אישיות ובריאותיות. אגב, את קורס הפרו היוקרתי אליו הצליח להתקבל לפני שנה, עזב מליקסון לאחר שיעור אחד בלבד.
קריסת הקונספציה
נדמה שבחודש האחרון המדיניות שהמועדון נוקט התפוצצה לבאר-שבע בפנים. מעבר לענייני התקציב, בעוד מכבי חיפה ומכבי ת"א גדלו כמערכות, המועדון של אלונה ברקת נתקע מאחור. בבאר-שבע אין מנהל מקצועי, אין מערך סקאוטינג, והצוות שמקיף את המאמן קטן משמעותית לעומת הצוותים אצל יריבותיה.
בעוד שחיפה ות"א נהנות מתוצרי מחלקות הנוער שלהן, לבאר-שבע יש את אחת ממחלקות הנוער הפחות טובות מבין קבוצות ליגת העל בארץ. בעוד חבריו של איליי מדמון, קפטן נבחרת הנוער, צוברים דקות בקבוצותיהם, הקשר כלל לא נספר בבאר-שבע, שמעדיפה שהוא יעזוב. אמנם שחקן אחר מקבוצת הנוער, אמיר גנאח, עלה לבוגרים ומקבל דקות מברדה, אבל במועדון בונים עליו יותר לקבוצת הנוער מאשר לבוגרים.
במועדון מבינים שהציפיות מלפני חודש לזכייה באליפות לא ריאליות. אם התוצאות המאכזבות יימשכו (כמו התבוסה לנתניה אמש), הלחץ רק יגדל והכל יתנקז לפתחו של ברדה. האם הכתפיים שלו רחבות מספיק לכך, והאם לברקת תהיה סבלנות לתת לו קרדיט? ימים יגידו.
