על איריס אנטמן אפשר בהחלט להגיד שהיא הגברת הראשונה של הכדורגל הישראלי. היא המאמנת הראשונה שעשתה תעודת פרו, מאמנת השוערים הראשונה בנבחרת ובצוותים של גברים ועכשיו היא עושה עוד היסטוריה עם המינוי כעוזרת המאמן הראשונה בקבוצת גברים בליגה מקצוענית, הפועל נוף הגליל.
אנטמן (46) נשואה פלוס ילדה בת 17 (לבעלה יש עוד שתי בנות מנישואים קודמים). עד שפרשה ממשחק פעיל בשנת 2010 היא הספיקה המון: שימשה כקפטנית מכבי חיפה, שיחקה גם במכבי חולון ולאורך הקריירה זכתה שמונה פעמים בדאבל.
"בתחילת הדרך ניסיתי כמה ענפי ספורט, שיחקתי כדורסל והייתי אלופת הארץ בקיאקים. הכדורגל נפתח עבורי כשהייתי בתיכון. באליפות העולם שנערכה בארץ זכיתי בתואר שוערת מצטיינת, אבל לא היו עדיין מסגרות מסודרות", נזכרת אנטמן ומוסיפה: "כשהשתחררתי מהצבא פתחו מחוזות כדי להקים נבחרת, התאמנו בסביבות חודש ובמשחק הראשון הפסדנו. בסיום מוטי חביב שאל אותי: 'הפסדתן 7:0, את לא מאוכזבת?' עניתי לו: 'איך אני יכולה להתאכזב?' הראיתי לו את הסמל ואמרתי: 'אני חלק מנבחרת ישראל, היא קמה ועכשיו זה ולתמיד'. אף אחד לא אוהב להפסיד, אבל זה הפסד שבו גם ניצחנו בעצם קיום המשחק והנבחרת".
מי שדחף את אנטמן לצאת לקריירת אימון הוא ז'אן טלסניקוב, שחקן העבר ששימש בזמנו כעוזר מאמן באקדמיה של ההתאחדות לכדורגל.
"כשפרשתי נכנסתי לפרויקט שוערים בתור מאמנת שוערים. ז'אן שאל אותי 'למה את לא הולכת להיות מאמנת ראשית? גם ככה את עושה הכל'. וזו הייתה הנקודה שבה החלטתי שאני הולכת קדימה. בדרך כלל שוערים הופכים להיות מאמני שוערים, לא הרבה הפכו להיות מאמנים כמו לופא קדוש ויצחק ויסוקר".
"יש נשים עוצמתיות, עם ידע רב. הניצחון האמיתי הוא שגברים ונשים יהיו בעמדות מפתח בלי קשר למגדר. אם יש אישה שיכולה לאמן בליגת העל, אז שתהיה שם"
מפה הדברים החלו להתגלגל. אנטמן אימנה בנבחרות הנשים של עד גיל 16, צברה ניסיון והישגים, עלתה לנבחרות הנשים הבוגרות יותר ובנתה לעצמה שם של מצליחנית.
באותן שנים הצלחת להתפרנס רק מכדורגל?
"בתחילת הדרך הייתי במקביל מורה לחינוך גופני. הכדורגל לא היה השכר העיקרי שלי. גם כשחקנית בחרתי עבודות שיכולות להשתלב יחד עם הכדורגל".
ואם תהיתם בנוגע לשם המשפחה, אז כן, איריס היא גיסתו של שוער העבר גיורא אנטמן, והוא גם שהכיר לה את אחיו שלימים הפך לבעלה. "גיורא אימן אותי בתור שוערת במכבי חיפה, הוא הכין אותי במשך שנה שלמה לליגה המקצוענית בארה"ב, אליה לבסוף לא יצאתי, אבל דרכו הכרתי את בעלי".
איך משלבים בין משפחה לקריירה?
"בעלי מאוד תמך ופירגן מהרגע הראשון וגם אחותי עזרה לי המון. כשנכנסתי להריון חשבתי שזהו ופרשתי מכדורגל. אחרי שילדתי גיליתי שמשהו בי התרוקן כי לא עשיתי את מה שאני אוהבת, ורציתי לשלב בין היותי אימא לקריירה. תמיד יש רגשות אשם, אבל אני לא מרגישה שפיספסתי משהו, יש לי ילדה מדהימה שמבינה אותי".
"לא רואה את עצמי בלי כדורגל"
לא רק שאנטמן הצליחה לשלב בין אמהות לקריירה, אלא שלאחרונה, כאמור, הפכה לפורצת דרך. לפני כשבוע קיבלה טלפון ממאמן הפועל נוף הגליל, ירון הוכנבוים, שהציע לה להצטרף אליו כעוזרת. לשניים אין היכרות מוקדמת, אך בעקבות הרזומה המרשים שלה הוא החליט לצרף אותה לצוות שלו. אנטמן ניפצה עוד תקרת זכוכית.
איך הייתה התחושה כשהוכנבוים הציע לך את התפקיד?
"תחושה של 'הנה הגיע הרגע וזה הזמן לצעוד קדימה'. זה היה סופר־מרגש כי בכל פעם שעולים מדרגה בקריירה זה מוציא ממך כאדם הרבה יותר יכולות. זו הייתה גושפנקה לזה שמעריכים את מה שעשיתי כל השנים. אני רוצה לפרגן למנכ"ל המועדון גיל ברעם ולירון הוכנבוים שבחרו בי, ובעצם הבחירה עשו היסטוריה והפכו למועדון הגברים הראשון בישראל שמעסיק אישה כעוזרת מאמן".
כדורגל הנשים לא מספיק מפותח בישראל. מה גרם לך להישאר ולהתמיד במקצוע?
"האהבה שלי לענף, אני לא רואה את עצמי בלי כדורגל. נשארתי גם כדי לתת לשחקניות את מה שאני לא קיבלתי. הייתי באקדמיה תשע שנים, זה אומר להיות איתן בפנימייה ושהן מתנתקות מהכל והולכות עם החלום עד הסוף. הקושי לא מכבה את הלהט, רק מעכב את ההתקדמות, אבל אי־אפשר לעצור את האהבה אף פעם".
מזהה התקדמות בכדורגל הנשים מאז שהיית שחקנית?
"יש שינוי ענקי. זה נכון שיודעים לדבר על הדברים הפחות טובים, אבל יש גם דברים טובים. האקדמיה שהוקמה ייצרה הרבה שחקניות, ש־19 מהן שיחקו בחו"ל. הרבה בנות יצאו לקריירה בינלאומית בזכות האקדמיה. הוקמו המון קבוצות לילדות, המודעות גדלה ולכן אני כן חושבת שיש התקדמות אדירה".
ובכל זאת, כדורגל הנשים בארץ סובל מהרבה בעיות ולא מתפתח לרמה מקצוענית.
"צריך שכל קבוצות הגברים בליגת העל יפתחו קבוצות ילדות, ביום שזה יקרה אנחנו נראה פה תנאים הרבה יותר טובים שמושקעים בבנות ובעיקר יציבות שמועדון גדול יכול לתת. צריך תכנון קפדני של אנשי מקצוע, לבנות תוכנית רב־שנתית וכדורגל נשים יתרומם יותר מכדורסל גברים בארץ. כרגע זה לא מעניין אף אחד".
זה משהו ריאלי לדעתך?
"זה חייב לקרות. זה קרה באנגליה שם לכל קבוצה בפרמייר ליג יש גם קבוצת נשים. בישראל כל קבוצה בליגת העל חייבת שיהיה לה נוער, אז למה לא גם קבוצות נערות ונשים".
"זכיתי להמון פרגון בכל מקום"
לפני שמונתה לעוזרת מאמן נוף הגליל, הוצע לאנטמן לאמן קבוצות נשים בחו"ל, אך היא החליטה שתעשה זאת רק אחרי שבתה תתגייס לצבא. גם הצעה לאמן את נבחרת הנשים בשלושת המשחקים האחרונים של הקמפיין הגיעה, אך היא סירבה. "לא הייתי מוכנה להיות פלסטר, כי זה לא מגיע להן. הבנות צריכות לקבל יחס הוגן. לא מגרש זמני, לא בגדים זמניים ולא מאמנת זמנית".
במהלך הקריירה נתקלת בקשיים בתור אישה בעולם מאוד גברי?
"זכיתי להמון פרגון בכל מקום, אני חושבת שאנשים מעריכים אנשי מקצוע. כאישה וכמאמנת היה זילות מבחינת שכר וחוסר שוויון ביני לבין גברים, וזה החלק היותר קשה. בהתאחדות לא באמת עשו הכל כדי לקדם את נבחרות הנשים ולתת להן את אותם התנאים כמו בנבחרות הבנים, לכן לצערי גם אני הופלתי לרעה".
עם מינויה לתפקיד בנוף הגליל הגיעו התגובות. לצד פרגון גדול היו מי שביקרו את המהלך והגדירו אותו כ"גימיק". אנטמן לא מתרגשת: "אלו לא ביקורות, אלו דעות וזה בסדר. חובת ההוכחה עליי. עברתי דרך ארוכה, שמעתי במהלך הקריירה הרבה הערות וידעתי להזיז אותן הצידה. לא ראיתי בעיניים בדרך אל המטרה".
איך החיבור עם השחקנים?
"חיבור טוב מהרגע הראשון. ניצחנו במשחק אחרי שהגעתי והיו חיבוקים מפרגנים. תוך כדי המשחק אני מדברת ומכוונת את השחקנים וזה התקבל טוב. שחקן מסתכל בסוף על מה אומרים לו ולא מי אומר. אם כדורגלן מרגיש שההערות עוזרות לו, הוא מסתכל על זה ברצינות ובכבוד. הם לא מסתכלים עליי אחרת בגלל שאני אישה. אין לי רגשי נחיתות או תחושה שאני צריכה לשקול מילים כשאני מעירה או מכוונת שחקן".
את מרגישה פורצת דרך?
"עובדתית כן, כי לא הייתה אישה לפניי שעשתה את התפקיד הזה. הייתי ראשונה בהמון נקודות בקריירה. מצד אחד זה מחמיא להיות חלק מהיסטוריה, מצד שני זה נחמד ליום־יומיים ואז זה צריך להפוך לשגרה. חייבים לפתוח את הדלת למאמנות אחרות ויש מאמנות מאוד איכותיות. עשיתי היסטוריה אבל אני רוצה המשכיות".
את רואה יום שבו אישה תאמן קבוצת גברים בליגת העל?
"הכל אפשרי בספורט. אני חושבת שהיום מעריכים מקצועיות. דעות שונות תמיד יהיו, השאלה בסוף היא מה מחליטים ואיך רואים את הדברים. אני רק רוצה לקוות שכשיגיע הרגע שבו תפתח האפשרות ויצטרכו לבחור, שלא יתייחסו למגדר".
את רואה בזה ניצחון למין הנשי?
"יש הרבה נשים חזקות, עוצמתיות עם ידע רב. הניצחון האמיתי הוא שגברים ונשים יהיו בעמדות מפתח בלי קשר למגדר, ואם יש אישה שיכולה להתאים למקום כמו קבוצת כדורגל בליגת העל – אז שתהיה שם. החליטו עכשיו שבנבחרות נשים רוצים רק נשים כמאמנות, אני לא מאמינה בזה. אני מאמינה שמי שטוב צריך לקבל את התפקיד. להחליט מראש גבר או אישה זה לא ספורט וזה לא מקדם".
יש לך חלום להגיע לנבחרת הגברים?
"אני רוצה להיות בכל מקום שבו המקצוענות היא ברמה הגבוהה ביותר, ונבחרת היא מקום כזה".
פורסם לראשונה: 12:28, 29.09.22
