"אם שואלים מה היה הסוד של מכבי נתניה והאליפויות בשנות ה-70 וה-80, לדעתי הוא התחיל במשחקי גביע השכונות בעיר. הייתה ליגת קטרגל, עם חמישה שחקנים ושוער ושם אתה מקבל את כל האלמנטים של טכניקה ומהירות. משחקי גביע השכונות היו השיא ובכל גמר כזה היו אולי 2,000 צופים", יורה בהתלהבות אופיינית בני לם, מכוכבי העבר של המועדון ומי שאימן בו עד לפני חצי שנה.
אז אולי לם קצת נסחף על גלי הנוסטלגיה, אבל מה שבטוח זה שהערב (20.30) יגיעו 12,500 אוהדי נתניה לאצטדיון סמי עופר כדי לראות את הקבוצה שלהם בגמר גביע המדינה מול בית"ר ירושלים. ארבע שנים אחרי ההפסד בפנדלים בגמר מול בני-יהודה, הרעב לכרטיסים עצום. אם הייתה הקצאה של 10,000 כרטיסים נוספים, הם היו נחטפים. זה מה שקורה כשנתניה, עיר כדורגל מובהקת, סופרת בדיוק 40 שנה מאז התואר הגדול האחרון שלה – האליפות של "נתניה ועוד 15", אי שם ב-1983. אגב, את גביע המדינה הניפה הקבוצה פעם אחת בלבד, לפני 45 שנה. העונה זכתה בגביע הטוטו, אבל מדובר בתואר השלישי בחשיבתו ועם כל הכבוד הוא לא משביע את הצורך לשבור סוף-סוף את הבצורת הארוכה.
4 צפייה בגלריה
ותיקי מכבי נתניה. מימין לשמאל: בני לם, אלברט גזל, אליעזר שלומוביץ', יעקב הוזיאס, עודד מכנס ודוד לביא
(צילום: עוז מועלם)
מי ששיחק באותו גמר ואף הספיק לזכות בארבע אליפויות עם המועדון הוא אלברט גזל, כיום פנסיונר בן 73 ובאותם ימים קשר טורבו נמוך קומה ששרף קילומטראז' לצד הכוכבים סביבו.
גזל נזכר באליפות הראשונה ב-1971: "הדבר היחיד שהיה לרוב בני הנוער בנתניה לעשות היה הכדור וממנו צמחו הישגים. לא כמו היום, כשכל ילד מופיע לאימון עם טלפון ביד. מכל הכישרונות האלה מהשכונות, יחד עם מאמנים טובים שידעו לכוון, נולדו הכותרות הראשיות של העיתונים באותן שנים, והיה הרבה מה לספר על נתניה. תוסיף לזה דמות כמו מוטל'ה שפיגלר, מנהיג שבלעדיו אי אפשר לשנות מנטליות, יחד עם מאמן כריזמטי וסמכותי כמו דוביד שוויצר, ותקבל את האליפות הראשונה שהפכה כמעט לסטנדרט בשנות ה-70".
בני לם: "הייתי משתדל לא להחמיץ אימונים של מוטל'ה. הייתי מחזיר לו את הכדורים שיצאו החוצה מהמגרש. שפיגלר היה הבסיס, שינה את הראש של כולם ואחריו הכישרונות התפוצצו והפציצו"
מכבי נתניה, כך היסטוריית הכדורגל הישראלי יודעת לספר, הוכתרה חמש פעמים כאלופת המדינה, כולן בתקופת הזוהר שבין השנים 1971 ל-1983. הכל בקופסת הפלאים, האצטדיון הבלתי נשכח, שבשעריו הצרים נדחקו אלפים, לפעמים נדחסו ונרמסו על-ידי סוסי המשטרה שפיקחו על הסדר בתורים, רק כדי לראות את יהלומי הפלא. מכונה משומנת ששיחקה כדורגל התקפי ומלהיב, מה שהרחיב את קהל אוהדי מכבי נתניה הרבה מחוץ לעיר. "בכל העשור הזה וקצת הלאה, היינו תמיד בצמרת. אם לא אלופים, אז סגנים ונלחמים על התואר עד המחזורים האחרונים. זה הגיע אחרי שקבוצות הילדים והנערים לקחו כל תואר אפשרי", משחזר עודד מכנס, מלך השערים של הקבוצה בכל הזמנים.
בני לם: "יום אחד אבא שלי, יצחק ז"ל, הגיע לבית הספר שלי וביקש שיקראו לי. המורה חייכה והסבירה ש'בני משחק עכשיו כדורגל בחצר. זה מה שיש בראש שלו'. זה היה הראש של רובנו בנתניה. הייתי אז מעריץ של מוטל'ה שפיגלר, שנתן פוש עצום להתפתחות הכדורגל בעיר ולהישגיות שלה. חוץ מלשחק בקבוצת הנערים של מכבי, הייתי משתדל לא להחמיץ כצופה אימונים של מוטל'ה. הייתי מחזיר לו את הכדורים שיצאו החוצה מהמגרש. שפיגלר היה הבסיס, שינה את הראש של כולם ואחריו הכישרונות התפוצצו והפציצו".
עליית הנוער
מי שרוצה להבין את רוח התקופה שקדמה לתארים ולגבש תובנות איך הגיע המהפך והאליפויות ימצא אותן בוודאי אצל יעקב הוזיאס. הצעירים לא מכירים את המותג, אבל רבים מהדור המבוגר של חובבי הכדורגל זוכרים את מה שהפך למעין סלוגן בימים הראשונים של תוכנית הרדיו "שירים ושערים" בקול ישראל: "ונעבור אל יעקב הוזיאס מנתניה".
האיש מאחורי הקול שדיווח בטלפון קווי על תוצאות המשחקים מהמגרש בעיר היה קודם לכן כדורגלן, ולא קוטל קנים, אלא סקורר מחונן שזכה בתואר מלך השערים של מכבי נתניה בשנות ה-50. הוזיאס: "אני ויוסף היינה היינו מלכי השערים. אפילו הגענו לגמר הגביע ב-1954, אבל הפסדנו 4:0 למכבי ת"א שהייתה קבוצה ענקית. אחד השחקנים המצטיינים שלנו היה המגן השמאלי צביקה מויססקו ז"ל, ששיחק קבוע ב-11 בנבחרת המצליחה של גיולה מנדי. הכישרון היה תמיד במגרש מכבי נתניה, למרות שהאליפויות הגיעו יותר מאוחר". הוזיאס עצמו לא הספיק לזכות באליפות, אבל הוא נהנה לשדר ולדווח עליהן בטלפון לכל מאזיני "שירים ושערים".
הוזיאס: "המאזינים היו מזהים לפי הקול שלי מי הקבוצה שהבקיעה ומי ספגה. היה לי קול אחר בהבקעות מאשר בספיגות. תארו לכם איזה כיף זה היה לשדר אליפויות של קבוצה שגדלת בה, שיחקת בה ואתה מכיר את השחקנים אישית. מה זה מכיר? הכרתי את ההורים ואפילו את הסבים והמשפחות שלהם. ובסוף אתה עוד משדר את זה לכל המדינה".
ואיזו קבוצה הייתה מכבי נתניה כשאתה שיחקת?
"הייתה לנו קבוצה טובה, כי כבר אז רמת האימון בקבוצות הנוער של נתניה הייתה גבוהה בהשוואה לשאר הארץ. מכבי ת"א הובילה, אבל לא נותרנו מאחור. מאמנים כמו שמוליק פרלמן, אריה מכנס (אביהם של התאומים עודד וגדי), גרשון מלר, ישראל פליישר, יגאל לדז'ינסקי ועוד, השקיעו בלי סוף בנוער. היה אפשר להרגיש שההשקעה תשתלם. ב-1962 אמנם ירדנו לליגה השנייה, לשנתיים, אבל זה רק חישל אותנו, וחזרנו לליגה הראשונה עם חיזוק משמעותי כמו מוטל'ה שפיגלר, כישרון שצומח במועדון פעם בחיים. היו עוד כישרונות צעירים בולטים כמו החלוץ ויקטור סרוסי שעבר לבית"ר ירושלים ופספס את עונת האליפות הראשונה, אבל חזר כעבור שנתיים לאליפות השנייה".
עודד מכנס: "אחרי הזכייה בגביע לא תיארנו לעצמנו שמכבי נתניה תצטרך להמתין לגביע 45 שנה. הייתי אז ילד בן 22, והיום אני כבר בן 67 וסבא. לא הגיע הזמן?"
"אין ספק שהאליפות הראשונה עם דוביד שוויצר כמאמן הייתה יריית זינוק משמעותית בדרך לשליטה בכדורגל הישראלי", מסביר בלם הקבוצה דאז, הבינלאומי שרגא טופולנסקי. "זה ממש לא קרה בהפתעה. בקבוצת הנוער בסוף שנות ה-60 שיחקו בהרכב אחד ישראל חג'ג', אליעזר שלומוביץ', יאנק רובינשטיין, אפרים עמירה ואני, וכולנו סומנו כמיועדים להרכב בקבוצת הבוגרים. זה מספר נדיר בקבוצת נוער. תוסיפו את שפיגלר, אלברט גזל, אברהם סאבו, זוהר סלומון, הצעירים כבר היו בשלים, ואז הגיע שוויצר שהיה מאמן גדול וזיהה איכות שחקנים מרחוק, כדי להגיש את המתכון".
באותן שנים כל כותרת שנייה בהקשר של נתניה הייתה עם המילה "יהלומים". מה הסיבה?
"הרבה שחקנים, וביניהם חג'ג', עמירה, פודי חלפון, אני ועוד, עבדנו במלטשות יהלומים. נתניה הייתה אז בירת היהלומים. עם האיכות של השחקנים, לא הייתה בעיה לכנות אותם יהלומים".
("הדעה שרווחה הייתה שכבר בכביש החוף האורחות היו מפגרות בשני שערים". צפו ב-0:6 על מכבי ת"א ב-1982)
אחד הכוכבים הגדולים של האליפות הראשונה הוא אליעזר (לייזר) שלומוביץ', כיום בן 76, ובאותם ימים קשר-חלוץ. "בעצם, האליפות הראשונה של מכבי נתניה הייתה העונה האחרונה שלי", הוא מספר בגעגוע. "העיר הייתה קטנה וכולם הכירו את כולם, כולל השחקנים. לא רק שבכל השבוע דיברו על כדורגל, האוהדים נמצאו בכוננות בכל שבת כבר מתשע בבוקר. הגיעו לבתי הקפה וכבר המתינו למשחק. לגבי היכולת, תמיד צריך מישהו שייתן את הדוגמה שאפשר להגיע הכי רחוק, ולמזלנו זה היה מוטל'ה. לא רק מספר השערים הגדול שכבש, אלא גם מספר הבישולים. בתקופה ההיא לא דירגו בישולים בעיתונים, אבל אנחנו כחלוצים הרגשנו את הבישולים האלה. הוא היה האייקון".
עיר של סקוררים
אם שפיגלר תמיד ייזכר כאב המייסד של השושלת, ושרגא בר ייצג יחד איתו את נתניה במונדיאל מקסיקו ב-1970, הרי כוכבי התקשורת באליפויות הבאות היו עודד מכנס, דוד לביא, משה גריאני וחיים בר. "תזכיר לי עוד קבוצה ששניים מהחלוצים שלה היו כל אחד מלך השערים ארבע פעמים. ביחד זה שמונה עונות שמלך השערים הוא ממכבי נתניה ובסך הכל יותר מ-300 שערים לשני שחקנים", אומר לביא, החלוץ שחתום על 158 שערים בליגה הבכירה (מתוכם 142 בנתניה). מכנס הבקיע בנתניה 171 שערים, מתוך 196 בקריירה כולה. ולא לשכוח כמובן את שלוש מלכויות השערים של מוטל'ה, שהוא גם סגן מלך השערים בנבחרת, והוביל עד שערן זהבי תפס את הפסגה. בקיצור, עיר של סקוררים.
דוד, במאבק בין שני כוכבים מאותה קבוצה על מלכות שערים, לא דרכתם זה על רגלו של זה?
"לא. כי היינו שחקנים שונים לגמרי, וגם הסתדרנו ועובדה שעזרנו אחד לשני. לא פשוט להגנות להתמודד עם שני סקוררים בהרכב אחד. עודד ואני היינו שונים מאוד בסגנון. אני הייתי שחקן של כוח פיזי, מפעיל לחץ נוגח ובועט כדי להבקיע. עודד היה קלאסה, השחקן המבריק, שתמיד איתר את המקום המדויק שבו יופיע כדי להשלים. עד היום אני לא מוצא הסבר איך שחקנים עם רזומה כמו שלנו לא שיחקו בקביעות בנבחרת. עודד שיחק לפעמים, אני לא. מה שחשוב, זה יבול השערים שהבאנו לנתניה".
מבחינת מכנס, השליטה של נתניה בשנות ה-70 הייתה דבר מובן לגמרי: "בקבוצה שיחקו המון כישרונות, ועם ההצלחות גם יכולנו להתחזק בשחקנים כמו מושיקו גריאני שהגיע מטבריה וגבי רוזנדורן. למרות שההנהלה נתנה לי דירה תמורת החוזה, כמו לאחרים, אף קבוצה לא הייתה עשירה מספיק כדי לנצל את הכסף לשליטה. בעידן שלפני יענקל'ה שחר ומיץ' גולדהאר, לכולם היו תנאים שווים ומי שבאמת שיחק יותר טוב לקח את האליפויות".
הוזיאס מתאר מנקודת מבטו: "עם כל כך הרבה מלכי שערים, טבעי שבמשחקים של מכבי נתניה היו הרבה מאוד שערים. לא עשיתי סטטיסטיקה, אבל בזכות השערים של הקבוצה הייתי הכי עסוק בתכנית. מכבי ת"א הפסידה בקופסה 6:0 ובית"ר ירושלים 6:1. הדעה שרווחה הייתה שכבר בכביש החוף האורחות היו מפגרות בשני שערים".
עד כמה הקבוצה הייתה אז יוקרתית יעיד המקרה של איציק ויסוקר, מגדולי שוערי ישראל בכל הזמנים. לאחר תקופה נהדרת ששיאה בהופעות ענקיות במונדיאל 1970, הוא חיפש את הקבוצה המתאימה לחתום את הקריירה. "נתניה הייתה בדיוק הקבוצה הנחוצה לי להשלים את פאזל הקריירה שהתחיל בהפועל פ"ת. נתניה הייתה מתנת פרידה אדירה, כמו הדובדבן שבקצפת עם שתי אליפויות", הוא מספר.
סבא עודד רוצה גביע
לפני שמגיעים לגמר שייערך ביום שלישי באצטדיון בחיפה, ראוי לחזור 45 שנה אחורה, לפעם ההיא, הראשונה והאחרונה, שבה מכבי נתניה הניפה את גביע המדינה.
מאי 1978, 45 אלף צופים באצטדיון ר"ג רואים את עודד מכנס מבקיע את השער הראשון מול בני-יהודה. חלוץ העבר משחזר: "השער הגיע כבר בדקה השלישית, ממסירה של אחי התאום גדי. גריאני כבש את השני בדקה ה-16 ואהוד בן-טובים צימק דקה לפני הסוף. בשבילנו השער והניצחון היו סגירת מעגל להפסד של הקבוצה של אבא שלנו, אריה, 4:0 למכבי ת"א בגמר הגביע ב-1954. אחרי המשחק לא תיארנו לעצמנו שמכבי נתניה תצטרך להמתין לגביע 45 שנה, אם כמובן תנצח את בית"ר ירושלים - וזה לא יהיה פשוט. הייתי אז ילד בן 22, והיום אני כבר בן 67 וסבא. לא הגיע הזמן?"
לביא, שזכה גם לאמן את מכבי נתניה ("לקחתי קצת מהאופי הגרמני של שמוליק פרלמן ומההומור המרגיע של יענקל'ה גרונדמן"), מזהה דבר אחד דומה בין הקבוצה הגדולה ההיא לקבוצה הנוכחית שתשחק מול בית"ר ירושלים בגמר הגביע: "המכנה המשותף הוא הכושר הגופני העדיף, אז ועכשיו. כשאני רואה את מכבי נתניה והמאמן רן קוז'וק, אני נזכר בשמוליק פרלמן שנתן לנו כזה כושר שהיה מפיל את היריבים בחצי השעה האחרונה. ככה זה עובד גם היום".
גם בגיל 89 ממשיך הוזיאס לעקוב אחרי מכבי נתניה. לא כמו בסבנטיז, אבל הוא ישמח לראות את קבוצת נעוריו זוכה בגביע: "אני עוקב יותר אחרי הקבוצה מאשר מכיר שחקנים כבודדים. ראיתי בטלוויזיה את הניצחון שלהם 1:4 בירושלים, ואהבתי מה שראיתי. הרבה התלהבות וסגנון התקפי. המאמן הצעיר הזה, קוז'וק, מנהל אותם יפה מאוד. אני גאה בהם".
נתונים: ירון משעל
