לכל ליגת כדורגל בעולם יש את המשחקים הטעונים עם היריבויות הגדולות. לפעמים אלו משחקי דרבי, לפעמים יריבויות שקשורות לדת או מטען פוליטי. גם בארץ לא חסרות לנו יריבויות כאלה: משחקי הדרבי בת"א ובחיפה, המפגשים בין בית"ר ירושלים להפועל ת"א וגם אלו שבהם פוגשת הקבוצה מהבירה את בני־סכנין. בשנים האחרונות נולדה יריבות טעונה חדשה והיא מתלהטת במפגשים בין מכבי נתניה להפועל באר־שבע.
שתי הקבוצות יתמודדו הערב (20:00) באצטדיון המושבה ראש בראש בגמר גביע הטוטו, ובמחנות האוהדים מורגשת תכונה מיוחדת. נכון, מדובר בתואר השלישי בלבד בחשיבותו בכדורגל הישראלי, אך מבחינת קהלי הקבוצות, כל ניצחון על היריבה, בטח כשעל הכף מונח גם גביע, הוא הרבה מעבר לניצחון רגיל.
דוגמה ליריבות הטעונה אפשר היה לקבל באוקטובר האחרון, במשחק במסגרת הסיבוב הראשון שבו ניצחה באר־שבע את נתניה במגרשה 1:2 והסתיים עם מהומה גדולה באזור חדרי ההלבשה. לטענת האורחים מבאר־שבע, אחד מאנשי המנהלה של מכבי נתניה, כזה עם תג עובד של המועדון, חבט בפניו של השחקן שאפי סולימנוב, מה שהלהיט את הרוחות והביא להחלפת האשמות. זו לא הפעם הראשונה שמשחקים בין שתי הקבוצות מסתיימים בבלגן במתחם חדרי ההלבשה בהשתתפות שחקנים ועסקנים. כך קרה בינואר 2020, כשבאר־שבע ניצחה בשמינית גמר גביע המדינה 1:2, ובמאי 2022 כשנתניה ניצחה בליגה 0:3.
דם רע שורר לא רק בין השחקנים והצוותים, אלא גם בין מחנות האוהדים, כשלא באמת ברור מה קדם למה. בפברואר בשנה שעברה נרגם אוטובוס שחקני נתניה באבנים ביציאה מאצטדיון טוטו־טרנר לאחר משחק שבו ניצחה נתניה 0:1. באוקטובר אותה שנה נעצרו אוהדים מהקבוצות בקטטה לפני המשחק בנתניה. שנה קודם לכן, באוקטובר 2021, התרחש אירוע חמור במיוחד לפני המשחק בין הקבוצות, גם הוא מחוץ לאצטדיון בנתניה שבו אוהדים מארגוני האולטראס של שתי הקבוצות השתתפו בקטטה המונית שכללה שימוש במוטות ברזל. רק בנס זה לא נגמר בפגיעה בנפש.
איפה הכל התחיל?
אז מה בעצם מוביל ליריבות הגדולה בין שני המועדונים? לא ברור, אבל מרפרוף בדפי ההיסטוריה, ניתן לראות שבעבר נטלו מכבי נתניה והפועל באר־שבע חלק במאבקים ספורטיביים ישירים שהשפיעו על גורל המועדונים. אפשר ללכת עד שנת 1975, אז באר־שבע הייתה צריכה לעקוף את מכבי נתניה, מי שנחשבה לקבוצה הטובה ביותר בישראל באותן שנים, כדי לזכות באליפות הראשונה בתולדותיה. אפשר גם להתקדם כעשור, כשב־1984 הגיע קרב ענק בין הקבוצות בחצי גמר גביע המדינה, שבו ניצחה באר־שבע בבלומפילד 0:2 את האלופה היוצאת – רק כדי להפסיד בגמר להפועל לוד.
סוף שנות ה־90 של המאה הקודמת היו מרגעי השפל של הקבוצות והן מצאו עצמן יחד בליגה השנייה, אז הליגה הארצית. בעונת 1998/99 הן נאבקו ראש בראש על הכרטיס הבודד לעלייה. הקרב התנקז למחזור ה־20 למשחק בנתניה. הישאם זועבי העלה את נתניה ליתרון, אביבי זוהר הצליח להשוות לבאר־שבע בפנדל. התוצאה הייתה טובה יותר עבור הצהובים שבאותה עונה חגגו את החזרה לליגה הראשונה.
אבל עם כל הכבוד למאבקים ההם, שעבור רבים מאוהדי הקבוצות הם אירועים פרהיסטוריים, מה שהוביל לאיבה הגדולה בין הקבוצות בתקופה המודרנית היה קרב ההישרדות בליגת העל בעונת 2012/13. גם הפעם הכל התנקז למשחק אחד מכריע במחזור האחרון של העונה. נתניה המארחת הייתה צריכה ניצחון כדי להישאר בליגה, כל תוצאה אחרת הייתה משאירה את באר־שבע. למרות שהאצטדיון בנתניה היה מפוצץ באוהדים צהובים ומיעוט אדום שהצליח להשיג כרטיסים, באר־שבע דרסה את יריבתה לתחתית עם 0:3 חד, מהדהד ומשפיל. הנתנייתים ראו את הבאר־שבעים חוגגים בטירוף אצלם בבית, בעוד הם מבכים את הירידה.
נתניה חזרה לליגת העל בתוך שנה והשלב הבא במאבק המסלים הגיע כשאוהדי נתניה תלו באצטדיון וסרמיל, אז ביתה של באר־שבע, שלט ובו הכיתוב: "רק עצרנו להשתין בדרך לאילת". התגובה של האוהדים האדומים הגיעה במשחק חוץ ב־2017 – והיא הייתה ארסית במיוחד. שלט שנתלה באצטדיון בנתניה ובו איור של אב שנושא על כתפיו את בנו ולצידו המשפט: "תראה בני, פה הורדנו אותם ליגה", זכר למשחק ההוא מ־2013. מפה, העסק רק הלך והתחמם, ומחנות האוהדים אגרו איבה עזה שצוברת תאוצה ברשתות החברתיות ומדי פעם מתפרצת בגילויי אלימות בשטח.
"עצוב שאנשים לוקחים את זה למקום רע"
אז מה אומרים האוהדים לקראת המפגש במושבה? סלע חי, אוהד מכבי נתניה: "מול הפועל באר־שבע זו יריבות חזקה וזה מרגיש כמו דרבי. היו לא מעט עימותים בין האוהדים וממשחק למשחק השנאה בין המחנות גדלה. יש מתיחות, לא מעט התגרויות וזה מורגש היטב במשחקים". חברו ליציע, צ'יקו פיניש, הוסיף: "בשנים האחרונות מורגש שיש מתיחות גדולה בין הצדדים. זה התחיל בהתגרויות ונמשך בקרבות לפני משחקים. אני מקווה שהדבר הזה ייעצר ויסתיים. זה כדורגל ועצוב שאנשים לוקחים את זה למקום רע. אוהדים צריכים לבוא לעודד ולא למלחמות".
אוהד באר־שבע, שבשל היותו בעבר מראשי ארגון האוהדים ביקש להישאר בעילום שם, סיפר: "מבחינת האוהדים בדור שלי, אין יריבות אמיתית בין הקבוצות. העונה היחידה שבאמת נאבקנו עם נתניה ראש בראש הייתה אז בליגה השנייה. עד לשנים האחרונות הקבוצות היו במצב די דומה, אבל אז הפועל באר־שבע עשתה קפיצת מדרגה בזכות אלונה ברקת ומאז אנחנו לא באותה דרגה. לדעתי הפועל באר־שבע היא כל מה שאוהדי מכבי נתניה רוצים שהקבוצה שלהם תהיה וזה אוכל אותם".
שיר צדק, שעבר מבאר־שבע לנתניה, סיכם: "בהתחלה הרגשתי שחלק מאוהדי נתניה מתקשה לקבל אותי בגלל שהגעתי מבאר־שבע. זה היה לי קצת מוזר כי לא הייתי מודע ליריבות הגדולה. לפני המשחקים נגד באר־שבע האוהדים היו מגיעים לאימונים ונותנים לנו תחושה שמבחינתם לא מדובר בעוד משחק. הרגשנו שעבורם יש חשיבות מיוחדת שננצח".
הערב זו תהיה הפעם הרביעית ששתי הקבוצות נפגשות בגמר מפעל כלשהו. ב־1982 וב־1983 נתניה זכתה ב"גביע ליליאן" (טורניר לפתיחת העונה בהשתתפות ארבע הראשונות מהעונה הקודמת) על חשבון באר־שבע, ובעונת 1988/89 באר־שבע ניצחה 0:2 בגמר גביע הטוטו. והערב? קודם כל שיעבור בשלום.
