שואל אמיתי. כל מי שרוצה יכול לאיים לשרוף את הכדורגל הישראלי? כל מי שרוצה יכול לגרום להתאחדות להתנהג כאילו הולכים לשרוף לה את הכדורגל? זה אשכרה "שירים, שערים וטכנאים" של הגשש החיוור. רק שזה רחוק מלהיות מצחיק כמו אצל פולי ז"ל, גברי ושייקה. ובכלל.
אז נכון, הבלגן והאיומים לא באוויר. צריך להקשיב לטון, לדיבור ברשת. דברים הולכים לכיוונים מבשרי רע. אוהדים של בית"ר ירושלים, חלקם, מקצתם, לא יודע, מאיימים לעשות "מעשה גביע המדינה" במשחקה הקרוב של הנבחרת נגד אנדורה. בבחינת אם זה העונש, ולנו אין גביע בשנה הבאה, לאף אחד פה לא יהיה יורו. כאילו אנחנו לא נושמים מרוב יורואים ומונדיאלים.
זה מסוכן ממיליון בחינות. סכנה פיזית לאלה שרק רוצים לראות משחק; סכנה למלחמות אוהדים דווקא ביציעים שבהם מתאחדים סביב הכחול־לבן; סכנה חסרת תקדים של הפיכת הנבחרת לכלי מיקוח עבור כל מי שלא מסתדר לו משהו במדינה הזאת, כי היום זו בית"ר, מי יודע מה מחר; ובכלל, סכנת התלקחות, כי כשגפרור מוצת בחורש, אי־אפשר לדעת לאן הרוח תיקח את האש. ופה זה לא גפרור, זה לפידים.
מלל ואיומים יש אצלנו בכדורגל בלי סוף. ככה זה כשיש פחות הישגים. מה שהופך את הסאגה לנפיצה זו הרטוריקה. הפנייה לכאבים עמוקים, לשדים, רלוונטיים או לא.
רוצים לראות אפליה? לכו למכבי יפו. קבוצה קטנה שגרמו לפירוק שלה בלי למצמץ בגלל עבירות בקרה תקציבית לפני 20 שנה, ותזכרו כמה הזדמנויות קיבלה בית"ר מאותה בקרה רק בקיץ שעבר. לאנשים רעד לגעת בה
אני קורא דברים שכותבים אוהדי בית"ר. "תודה שלא גירשתם אותנו לארצות שבאנו מהן. תודה שלא מרססים אותנו בדי־די־טי. תודה שכל פעם שאנחנו שמחים אתם בועטים לנו בראש ומחזירים אותנו למקום הנחות", כותב למשל משה (צ'אפי) בן ידידיה. צ'אפי הוא אדם שאני מעריך. עמוק, מנהיג אוהדים. תפגשו אותו, תבינו. ועדיין זו האווירה, אלה התחושות. "הכרזת מלחמה", כותב אוהד אחר, ומוסיף שבית"ר היא לפני הכל מטפורה על הטרגדיה המזרחית בישראל: "כשאתם מסתכלים על בית"ר אתם רואים את כל הסיפור, את האפליה ואת הרצון להשתלב".
אז כן, יש הרבה מה לומר על התנהלות בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל בפרשה הזאת. קודם ההרחקה מהקונפרנס ליג ללא סמכות, עכשיו זה. עונשים שאפשר להתווכח על ההגינות שבהם – פגיעה בספורטיביות במקום במתפרעים – בטח על המעוף שבהם, אבל אפליה? וואלה, לא יודע. "סמי עופר" נשאר שבור אחרי הביקור של בית"ר. הנשיא הרצוג חולץ במבצע שעוד יכתבו עליו ערך בוויקיפדיה. רוצים לראות אפליה? לכו למכבי יפו. קבוצה קטנה שגרמו לפירוק שלה בלי למצמץ בגלל עבירות בקרה תקציבית לפני 20 שנה, ותזכרו כמה הזדמנויות קיבלה בית"ר מאותה בקרה רק בקיץ שעבר. לאנשים רעד לגעת בה.
אם לא מספיקה הסאגה, באה העצירה של מכירת הכרטיסים למשחק הנבחרת. אקט שאם רוצים או לא, יש בו העברת מסר והעצמת אירוע. אקט שמשדר פאניקה. עם כל הכבוד למחלוקת, שלוקחת את חלקנו למחוזות הדי־די־טי, אני אומר שנעזוב בשקט את הנבחרת. בטח כל פתרון שכולל אלימות. אז נכון, רק רשרושים בלב ואולקוסים עושה לנו זאתי. ועדיין, עם כל הפרות הקדושות שנשחטו במדינה הזאת בחודשים האחרונים, היא מהדברים האחרונים שנשארו להתאחד סביבם.
