אחד הדברים שמאפיינים את הפועל באר-שבע זה החיבור לקהילה. רן קוז'וך למד את השטח מהר מאוד, ומעבר להצלחה על המגרש עושה הכל כדי לחדור ללבבות של האוהדים.
המאמן מפרגן לקהל בכל הזדמנות, המשפחה הפכה לאדומה מושבעת ועל עוגת יום ההולדת של אחד מילדיו התנוססה תמונתם של דן ביטון ותומר יוספי. קוז'וך אפילו הצטרף לקבוצת הוותיקים כדי להרגיש אחד משלהם – וכל זה מתובל בפתיחת עונה מסחררת. אז מה עוד צריך לקרות כדי שהבחור החדש יהפוך ליקיר העיר והיציעים?
אם לא אירוע האלימות בטוטו-טרנר, שבו 20 אוהדי באר־שבע תקפו את קהל סכנין שחלקו ביזה את ההמנון, קוז'וך היה אולי זה שמשקיף על כל הליגה מלמעלה. כזכור, המשחק לא התקיים ובית הדין הוריד ממאזנה של המארחת נקודה וקבע שגורל המשחק יהיה 0:0 ללא נקודות. הבקשה שלהם לערעור נוסף בבית הדין העליון נדחתה אתמול.
בתשעת המשחקים שהקבוצה כן שיחקה היא השיגה שבעה ניצחונות, תיקו אחד והפסד בודד למכבי ת"א – 81.48 אחוזי הצלחה. לשם השוואה, למוליכה בית"ר ירושלים יש את אותו מספר נקודות ו-73.3 אחוזי הצלחה.
אפור עולה
כבר שנים שבאר־שבע לא נותנת פייט אמיתי למכבי חיפה ולמכבי ת"א, וגם הקיץ רק מעטים נתנו למועדון של אלונה ברקת סיכוי לחזור למשחק – בטח אחרי קיץ סוער. העונה הקודמת הסתיימה במפח נפש עם הפסד בגמר הגביע למכבי פ"ת. יממה לאחר מכן החליטה ברקת לא להאריך את חוזהו של המאמן אליניב ברדה. האוהדים לא אהבו את הפרידה מהסמל הגדול, וגם לא התלהבו מהרעיון להצניח את קוז'וך במקומו. אמנם מדובר באיש שלקח מולם גביע, אך למרות זאת מדובר במאמן צעיר וחסר ניסיון – לא בדיוק שם שנותן תמריץ להסתער על המינויים. גם העובדה שהוא מזוהה כשחקן וכמאמן במכבי נתניה, מועדון ששנוא על אוהדי באר־שבע, לא הוסיפה לו נקודות.
קוז'וך נענה לאתגר והביא איתו צוות מקצועי שליווה אותו בנתניה ובפ"ת: העוזר בן בנימין, מאמן הכושר ישראל זביטי והאנליסטים כפיר וולפסון ויואב קורקוס. מהצוות של ברדה נשארו מאמן השוערים שילה מיארה, מאמן הכושר מיכאל ברוש והאנליסט עופר ניר.
השינוי הגדול היה בשיטה. לקוז'וך יש סגנון משחק ברור של החזקת כדור ולחץ מתמיד על מניעי הכדור של היריבות. שיטה כזאת דורשת זמן והתאמה לשחקנים. את כל זה לא היה למאמן החדש בתחילת הדרך. אל מחנה האימונים יצאה הקבוצה עם סגל כמעט זהה לזה שבנה ברדה, ללא רכש משמעותי. משחקי ההכנה בפולין לא בישרו טובות, וגם הקמפיין האירופי נגמר מהר מהצפוי עם הפסד מביך 4:2 למלאדה בולסלאב הצ'כית, לאחר שבאר־שבע עוד הוליכה 0:2 במחצית. אפילו בגביע הטוטו הקבוצה נראתה רע, עם תבוסה 3:0 מול מכבי חיפה והפסד 3:2 נגד העולה החדשה עירוני טבריה רגע לפני פתיחת הליגה.
רגל וחצי בחוץ
התוצאות והיכולת המאכזבות הובילו להסכמה כמעט מלאה בקרב חוגי האוהדים שקוז'וך לא מתאים ושעוד לא מאוחר (או מוקדם – תלוי איך מסתכלים על זה) לעשות שינויים, כלומר לפטר אותו. ההנחה הייתה שהמאמן לא ישרוד הרבה זמן, אבל לקוז'וך היו תוכניות אחרות לגמרי, והוא פעל מהר בגזרת הרכש: אנדרה פוקו, דיינר קיניונס וארתור שושנאצ'ב אאוט, לוקאס ונטורה, קינגס קאנגווה ופול גריטה אין. מהר מאוד התברר שהזרים החדשים משדרגים את הקבוצה. ונטורה מזכיר לאוהדים בפיזיות את ג'ון אוגו הזכור לטובה; קאנגווה הזמבי התגלה כבינגו אמיתי: נייד, חכם ובעיקר נותן מספרים – ארבעה בישולים ושני שערים. החיבור שלו לעיר היה טבעי מכיוון שכבר שיחק במשך עונה אחת בקבוצת הנוער בעבר.
קוז'וך לא עצר פה וצירף גם ישראלים איכותיים בדמותם של אליאל פרץ, שהגיע מקפריסין ונראה בשל לעונת הפריצה, ודן ביטון, מהשחקנים שהיו מעורבים בהכי הרבה שערים במכבי ת"א בשנים האחרונות, וסגר מעגל במועדון נעוריו. קוז'וך גם לא חשש לתת את הבמה לצעירים. אמיר גנאח השתדרג תחתיו; זאהי אחמד וסמיר פרהוד, שנרכשו עוד בתקופת ברדה, מקבלים דקות משמעותיות ומחזירים ביכולת טובה.
המאמן גם לא חושש לקבל החלטות לא פופולריות: קיניונס, אחד השחקנים האהובים ביציעים, שוחרר; רותם חטואל, מלך שערי הקבוצה בשתי העונות הקודמות, לא שותף כבר שישה משחקים; גיא בדש קיבל הודעה שהוא לא בתוכניות ולא שיחק אפילו דקה בליגה; אלון תורג'מן פתח לראשונה בהרכב רק אחרי שכבש שלושה שערים כמחליף (הוסיף עוד אחד בשבת נגד טבריה); אנטוניו ספר הפך לג'וקר מהספסל עם שלושה שערים ושני בישולים.
התרומה של המחליפים בבאר־שבע לא מקרית. הקבוצה נראית בדרך כלל הרבה יותר טוב במחציות השניות של המשחקים, ויש לכך שתי סיבות עיקריות: כושר גופני נהדר וניהול משחק. זביטי, שעבד עם קוז'וך כמאמן הכושר בנתניה, וברוש המקומי "קורעים" את השחקנים שמחזירים עם ביצועים משופרים על המגרש. במקרים רבים החילופים של קוז'וך מביאים למפנה. הוא גם לא חושש לשנות מערכים ולעבור לשלושה בלמים. קבוצות צמרת בכדורגל הישראלי די מתקשות בשיטה הזאת, אך באר־שבע עושה זאת נהדר.
מבצר בלי ויטור
רבים העריכו שנקודת התורפה של באר־שבע תהיה החלק האחורי. בכל זאת, קשה ליחצן חוליית הגנה שמורכבת מבלם שירד ליגה עם הפועל ת"א (אור בלוריאן), בלם שלא נספר במכבי ת"א (מתן בלטקסה) ומגן ימני שלא הבריק בהפועל חיפה ובנתניה (גיא מזרחי). אבל הפלא ופלא, באר־שבע ספגה הכי מעט, גם בזכות ניב אליאסי שהוציא מהרשת שבעה כדורים בלבד. וכל זאת ללא מיגל ויטור שעשוי לחזור בקרוב, וכלל לא בטוח שזה יהיה להרכב.
איתן טיבי ורועי גורדנה חזרו מפציעות ומתקשים להשתלב, כמו גם יוספי ואילון אלמוג שנאלצים להילחם על הדקות. למרות הכל, רק מעטים לוקחים את הקבוצה של קוז'וך ברצינות במאבק על הצלחת, וזה בדיוק מה שרוצים בנגב. הרי מדובר במועדון שגם אחרי שזכה באליפות אוהדיו שרו: "באר־שבע לא תרד".
פורסם לראשונה: 01:30, 11.11.24
