אתה יוצא לפגרה, אתה לא יודע איך תחזור ממנה.
קחו למשל את דין דוד, הכובש המוביל בליגת העל. להלן תשעה שערי ליגה בעשרה משחקים. כשחלוצים סביבו הורידו חלודה ושאריות בריזרים מהקיץ, הוא נתן ספרינט לאופק. משאיר עשן אגזוז.
זה היה פעם. לפני שהחליטו לשזרע לנו ולו את נובמבר. כי מה לעשות, הפסקה של שלושה שבועות זה טו מאץ'. בטח לחלוץ. מושגים כמו מומנטום, כושר, כושר הבקעה, מקבלים משמעות. זה לא שאומרים פוס, ממשיכים מאותה נקודה של מקודם וגמרנו.
ובכלל, לכו תדעו אם אלוהיי הרחבות יחזור מהפגרה עם חשק להמשיך לחלק לו מתנות. כי אתה מסתכל על השערים של דין דוד, אתה אומר זה הכדורגלן עם הכי הרבה מזל שדרך פה. יותר מיעקב הלל של שנות ה-90, שבובה שלו הייתה תלויה על מראות מכוניות בלוד. כל גול יותר "גם סבתא שלי הייתה נותנת" מהשני. למשל נגד קריית-שמונה. בעיטה של רפאלוב שנהדפת ונוחתת על הקו. ודוד, עוד לפני שמגלגל פנימה, לוחץ יד לשוער. נותן חיבוק לקוון. שואל אותו מה שלום אבא. מבקש מיקרופון. כורז תודה לבורא עולם.
או השני נגד קריית-שמונה. דיא סבע מוציא רוחב, והוא נוגע מקרוב. או נגד בית"ר ירושלים. שוב סבע, שוב נעיצה של דוד מכלום מרחק.
או נגד סכנין. אבו-ניל הודף לא טוב, ודוד 40 סנטימטרים מהקו. ושוב חיבוקים, שוב מיקרופון, שוב תודה לבורא עולם ומה שלום אבא. אולי גם קאבר ל"מתנות קטנות". רצף שערים שאתה שואל, מה עשה? סתם נקלע לסביבה. עבר בקטע של שלום-שלום. ובשביל הנימוס גם הבקיע.
וכאן מסתתר הקאץ'. כי רוב העבודה שלו היא לפני הגול. בשטחים אפורים. בתנועה, במיקום, בטיימינג. בחושים של נמר שאורב לאנטילופות בסבך נהר הזמבזי. בדיוק כמו אלון מזרחי, המומחה הכי גדול שהיה פה לכל אלה, רק שההוא ארב עם אווירון.
בתשעה משחקי ליגה דין דוד איים 38 פעמים על השער. 92 אחוז מזה מתוך הרחבה. השחקן שמאיים יותר מכל אחד אחר מהרחבה. מה שהופך אותו לפי חוק הגנת הדייר התשל"ב 1972 לדייר קבע באזורים הללו. עם כיסא נוח, צידנית, ומרפסת שמש שמשקיפה לנוף שבין קו החמש לקו הנבדל.
4 צפייה בגלריה
משחק החזרה מהפגרה נגד מכבי פ"ת במושבה יהיה טסט חדות לא רק לכובש של הליגה עד כה, אלא למכבי חיפה בכלל.
(צילום: עוז מועלם)
ועדיין משחק החזרה מהפגרה נגד מכבי פ"ת במושבה יהיה טסט חדות לא רק לכובש של הליגה עד כה, אלא למכבי חיפה בכלל.
כי עם כל הכבוד לכדורגל ההתקפי, וליריבה בצהוב שמגמגמת, בראש החץ של ליגת העל בינתיים היא רק רביעית. בעונה כזו, שבה גם בית"ר ירושלים והפועל באר-שבע עשויות ללכת עד הסוף, ומעידות רבות נכונו לנו, הכל אפשרי. ובכל זאת, כדי שמשהו גדול יקרה לחיפה השנה, היא חייבת לדעת לרוץ. זה מתחיל בלהצליח לחבר יותר משני ניצחונות רצופים. זה לא קרה לה עד עכשיו.
אנטילופה ממלאבס
מכבי פ"ת של דן רומן לא מבריקה בינתיים. וזה עוד בעדינות, כן?
אז נכון, יש לה בכיס שלושה ניצחונות. וזה נחמד, ואוויר וזה. אבל היא שבירה מדי. מתפרקת מדי. שלישייה ממכבי ת"א; חמישייה מהפועל באר־שבע; רביעייה מהפועל ירושלים, שלושה מהשערים תוך עשר דקות.
לא נשמע מבשר טובות כשמולה מכבי חיפה, ההיא שלא רוצה להישאר מאחור בראש החץ של ארבעת הגדולות; ובעיקר כשמולה ההוא שמחכה על הנהר לאנטילופות מהסוג שלה.
במקרה של התפתחות מרחיקת לכת בכמות שערים, המשחק ישודר בנשיונל גאוגרפיק.
