יש שידור של משחק כדורגל דרמטי שחקוק לי בזיכרון עד היום: בלומפילד, 1984, מפגש ליגה בין הפועל באר-שבע לבית"ר ירושלים. באר-שבע הייתה בנחיתות מספרית, בית"ר כבר הובילה 0:1 משער של אורי מלמיליאן – והיה נדמה שהיא הולכת להביס את הקבוצה הדרומית. אבל זהו, שאז היה לבאר-שבע סקורר אמיתי ושחקן נשמה. שלום אביטן.
"עוד אני מספיד את הפועל באר-שבע, בא שלום אביטן ולועג לי בפנים", זעק יורם ארבל אחרי ה-1:1 המדהים שהנחית אביטן מהאוויר לבין החיבורים של בית"ר ירושלים. "ואני מסיר את הכובע! יוצא מן הכלל! הנה מה שיודע לעשות שלום אביטן!". עד היום אני נרגש מאותו שער, מאותו שידור. רק שהבוקר אגדת הכדורגל הבאר-שבעית כבר איננה איתנו.
שלום אביטן הובא למנוחת עולמים
שלום אביטן, שהלך היום (ו') לעולמו בגיל 73, הוא מלך השערים הבלתי מעורער של הפועל באר-שבע. היו טובים ממנו, אבל לא היו כמותו. הוא נודע בבעיטות החדות והחזקות שלו, ולא אחת השאיר אותנו פעורי פה כשהבקיע. עוד לפני שהכדורגל בישראל הפך למקצועני, הוא היה בנוי על כוחות וכישרונות מקומיים. אביטן לא רק היה שחקן הפועל באר-שבע, הוא היה גם פטריוט ושחקן נשמה. כזה שהיה מוסיף לחדוות הכדורגל, לתחושת השייכות, לגאווה הדרומית. שלום אביטן לא היה רק נכס לקבוצת הכדורגל של הפועל באר-שבע, אלא גם לעיר שלמה ולדרום בכלל.
לאביטן לא הייתה רק רגל קטלנית, אלא גם לשון חדה ומושחזת, ולא פעם הוכתר כ"פה הגדול של הכדורגל הישראלי". לפעמים זה היה בעוכריו. הוא הסתכסך עם שחקנים ומאמנים, איבד מדי פעם את קור רוחו, ואין ספק שייזכר גם כבעל אישיות ספורטיבית מורכבת. מצד שני, הוא היה דמות צבעונית שהכניסה מתח ועניין למשחק עוד לפני שהחל.
(הוולה מהאוויר נגד בית"ר ירושלים, 1984)
אני באופן אישי לא אשכח את גמר גביע המדינה ב-1984. באר-שבע עלתה לראשונה בתולדותיה לגמר, מול הפועל לוד. פערי הרמות בין שתי הקבוצות היו דרמטיים. האדומים מבאר-שבע היו פייבוריטים מובהקים לזכות בגביע ולעשות היסטוריה. כמה ימים לפני המשחק החליט אביטן "להדליק" את היריבה החלשה. "מי אלו לוד? הם יכולים להביא רק מונית של אוהדים לגמר", התרברב החלוץ.
הייתי במשחק באצטדיון הלאומי ברמת-גן. הגענו בתחושה שזה משחק "על הנייר". שהגביע או-טו-טו בדרך לבאר-שבע. אבל המשחק הסתיים ב-0:0 ובאר-שבע הפסידה בדו-קרב פנדלים אכזרי. קשה לתאר איך הרגשנו אחרי המשחק. אפילו כעסנו קצת על אביטן. אבל למרות כל אלה, ואולי בגלל כל אלה - אהבנו אותו כל כך.
נוח על משכבך בשלום, שלום אביטן. הזיכרונות שלנו ממשחקי הכדורגל שלך יהיו איתנו עוד שנים ארוכות.
