קשה להאמין, אבל בסופו של דבר דווקא מוזיקה קלאסית היא סיבה משמעותית לכך שעמי פזטל הפך לדמות כל כך דומיננטית בתוכנית הספורט הכי מיתולוגית שהייתה כאן, "שירים ושערים". כן, היו בה שירים, אבל ממש לא מוזיקה קלאסית, ולמען האמת גם פזטל לא בדיוק היה מחובבי הז'אנר המוזיקלי הזה. אז איך בכל זאת הגיע פזטל, שהלך השבוע לעולמו בגיל 87, לעמדת מנחה תוכנית הכדורגל שריתקה דורות שלמים לטרנזיסטור בשבתות? התשובה נמצאת אצל שדר מיתולוגי לא פחות.
ב-1966 סייר השדר הצעיר דאז גדעון הוד ברחבי איטליה. "עשיתי את הדרך בקטנוע, ויום אחד הייתי חייב לעצור לתדלק", הוא מספר. "בחור שעבד בתחנת הדלק ניגש אליי אגב החזקת טרנזיסטור, שהשמיע דיווחים בקצב מהיר. אני לא שולט באיטלקית, אבל הבנתי על מה מדובר. כששאלתי, הוא הסביר שתחנת הרדיו של רשת 'ראי' עוברת עם שידורים ישירים ממגרש למגרש. ידעתי שתוכניות כאלה קיימות, אבל זו הפעם הראשונה ששמעתי אותה ממש".
"הדבר התיישב לי בראש ולא הרפה", ממשיך השדר, כיום בן 88. "דיברתי עם ראש מחלקת הספורט ב'קול ישראל' נחמיה בן-אברהם, השדר האגדי. הוא היה ספקן לגבי אפשרויות ההשקעה בתוכנית כזו. המשכתי לגלגל את הרעיון והעברתי אותו גם למנהלת רשת ב' דרורה בן אב"י וליורם רונן שעמד בראש חטיבת החדשות. מהתגובות הבנתי שהולכים על זה.
"כשמנהל 'קול ישראל' משה חובב נתן את האות, נחמיה החליט על צוות הכתבים. הוא הביא כמה עורכי-דין שהיו בקיאים בספורט. יואל (יולק) כץ מכפר-סבא, יעקב הוזיאס מנתניה, שלום ואנו שהיה בלם עבר במכבי חיפה, וגם יחיאל אמיתי מירושלים. ביניהם היה גם עמי פזטל".
כשהיה צריך להחליט מי יהיה המנחה הראשי שייתן את הטון, מספר הוד, "בן-אברהם הכריע: 'פעמיים עמי ופעם אחת גדעון'. כלומר, עמי ניהל שתיים מתוך שלוש תוכניות. ואני את השלישית. כששאלתי את נחמיה לפשר החלוקה, הוא אמר לי שעמי יקבל פעמיים כי 'אותך, גדעון, שומעים כל היום בכל הפינות ברדיו, בעיקר מוזיקה קלאסית'".
וכך, אנשי האולפן התכנסו בקפה "הרלי" ברחוב יהודה הלוי פינת קרליבך בת"א כדי להכין את מסגרת התוכנית החדשה, שהגיחה אל גלי הרדיו ב-1970 והפכה במהירות ללהיט היסטרי. כמו אותו עובד האוחז טרנזיסטור בתחנת הדלק האיטלקית, מקלטי הרדיו ברחבי הארץ הודלקו בשבתות כדי לעקוב אחרי משחקי הכדורגל במדינה. קולו הנפלא של פזטל, המנווט בין המגרשים, בקע מהם והידהד באינספור בתים בישראל.
מג'ק גיבונס עד נחמיה בן-אברהם
קשה לתמצת את חייו של פזטל, שגם בימים שלפני מותו היה עדיין חד כבן 30. הוא היה הרבה יותר משדר ספורט, וגם הרבה יותר מההשראה לדמות "עמי פז-גול" במערכון המפורסם של הגשש החיוור. אבל איך התגלגל לספורט מלכתחילה?
כשהיה בן 20, פזטל (שם משפחתו אז עוד היה פוסטול) ניסה להשתלב בקורס מאמנים בן שלושה חודשים שהעביר ג'ק גיבונס, מאמנה האנגלי של נבחרת ישראל. פזטל הצעיר לא הוזמן לקורס, בו השתתפו רק מאמנים פעילים בכירים, וחיפש כל דרך להגיע לחומר שהועבר בו. הוא נעזר בחבר שהכיר את המאמן לוניה דבורין. "אני לא יכול להעביר את כל החומר, אלא בראשי פרקים", השיב לו דבורין. "תבוא אליי הביתה ואתן לך אותם".
באותה תקופה כתב דבורין ספר על תורת הכדורגל, שכלל בין היתר טקטיקה ויסודות נכונים. פזטל ביקש להשתתף בכתיבה, דבורין הסכים, וכך פקד פעמיים בשבוע במשך שנתיים את ביתו של דבורין ברחוב נחלת בנימין 37 בת"א. הספר שבו חתם עמי בשם משפחתו המקורי, פוסטול, לצד לוניה דבורין, הודפס בסטנסיל (שיטה לשכפול מסמכים) בגלל היעדר תקציב. אחרי צאתו, הספר התגלגל לדפוס הצבאי והתפרסם במהדורה משופרת בהוצאת "מערכות" הצה"לית.
לקראת עלייתה של "שירים ושערים" החל בן-אברהם לחפש מנחים לתוכנית החדשה. בן-אברהם נהג לשבת בחברת אנשי כדורגל בקפה "נוגה", הסמוך לביתו ברחוב פינסקר בת"א. כאמור, הוד כבר עבד בקביעות ברדיו והיה מועמד טבעי, אך בן-אברהם רצה מנחה נוסף. "אני צריך בחור צעיר, אינטליגנטי, ידען עמוק בכדורגל ובעל קול רדיופוני".
דבורין, שהיה בין הנוכחים, הציע מיד את פזטל, שכבר עשה לעצמו שם בכדורגל הישראלי בזכותם ספרם המשותף וכן בעקבות פעילותו הענפה כמאמן גדנ"ע יהודה, ובהמשך כניסתו להנהלת שמשון ת"א (שאליה עוד נגיע בהמשך). אחרי פגישה עם בן-אברהם הוא הוזנק לתפקיד והפך דוגמה לדורות של שדרי כדורגל.
6 צפייה בגלריה
"ידען עמוק ומלא אופקים". פזטל (יושב, שני משמאל) עם ותיקי "שירים ושערים"
(צילום: טל שחר)
גם זוהיר בהלול, מהשדרנים הבולטים שיצאו מ"שירים ושערים", עבד שנים רבות עם פזטל. "למדתי ממנו המון", הוא אומר. "עמי היה נכס צאן ברזל, ידען עמוק ומלא אופקים". כשהפועל עכו עלתה לליגה הבכירה ב-1976, בהלול גויס לתוכנית כדי לדווח ממשחקיה. בהופעת הבכורה שלו, פזטל היה באולפן והעביר את השידור למגרש הסמוך לגבעת נפוליאון.
"זה היה משחק בין עכו לבית"ר ת"א", מספר בהלול. "בדיוק כשהייתי צריך להיכנס לשידור, עמדנו עם הגב למגרש, ככה זה היה מבחינה טכנית, ובאותן שניות ממש נשמעה צעקה גדולה מהקהל. ידענו שהובקע שער, אבל לא ידענו לטובת מי. עמי לא האיץ ונתן לי את הזמן. הוא רק אמר את הפתיח: 'שער בעכו!'. כשהסתובבתי, ראיתי ערמה של שחקני בית"ר ת"א על הדשא. משכתי את הזמן, סיפרתי על גבעת נפוליאון וחומות עכו, שפכתי צבע עד שנודע לי מהספסל של בית"ר שהמבקיע היה עמוס חסן, ובישרתי למאזינים".
"עמי ידע הכול בצורה הטובה ביותר, במגוון העיסוקים שלו", מספר חנוך קינן, ששידר לצידו ב"שירים ושערים". "הוא היה איש רדיו מצוין, ובמקביל ניהל - מה שבלתי אפשרי היום בגלל ניגוד אינטרסים - את שמשון ת"א מהליגה הבכירה. היא הייתה הבייבי שלו".
קינן חוזר אל אחד הסיפורים הגדולים בשנותיה הראשונות של התוכנית הפופולרית. השנה הייתה 1975, ובאולפן כבר התכוננו לפנות לקינן בנוסח המפורסם שכבר הפך למטבע לשון, "אליך, חנוך". בינתיים, קינן הספיק לקבל ידיעה דרמטית על הירצחו של כדורגלן מכבי רחובות מרדכי (מוטי) קינד על מגרש הכדורגל במוט ברזל בידי אוהד הקבוצה היריבה, מכבי כפר גבירול, במהלך משחק בליגה ג'. קינן ניצל את הזמן שנותר עד עלייתו לשידור ויידע את פזטל. "רק רציתי שהוא יטפל בידיעה ויוודא אותה", הוא משחזר. "הטיפול שלו היה מדויק. ככה הייתה לנו הידיעה מהחשובות ביותר בתולדות הכדורגל בארץ".
בימים ההם משרת המנחה של "שירים ושערים" הקנתה הרבה כוח. פזטל, שניסה להימנע ככל הניתן מניגוד האינטרסים המובנה בין עבודתו בתוכנית הרדיו לבין תפקידיו בשמשון ת"א, הפר את הכלל הזה פעם אחת. לא מתוך כוונה רעה, אלא כדי להגן על עצמו.
"קמה אז הנהלה חדשה ל'קול ישראל', שביטלה את תשלומי הפרילנסרים, ביניהם של עמי שהוגדר רשמית כעובד עיריית ת"א. 'אתה מפוטר', הודיעו לו במחלקת כוח האדם", משחזר עמיתו ברדיו באותם ימים, שמעון וילנאי. "עמי הנסער הרים טלפון לאברהם נתן, שהיה יו"ר רשות השידור ואוהד שמשון ת"א. הפיטורים בוטלו. כאילו לא הייתה הודעה".
פזטל המשיך לתת את הטון עד שהתוכנית איבדה רלוונטיות, בעיקר על רקע ההתפתחויות הטכנולוגיות: שידורי הטלוויזיה והדיווחים החיים באתרי האינטרנט תפסו את מקומו של הרדיו.
שועלי שמשון
את כובעו הספורטיבי השני חבש פזטל מעברו השני של המתרס – בצד המסוקר. כוכבים רבים גדלו, צמחו ועברו בשמשון ת"א, אבל פזטל היה ה-DNA האמיתי שלה. לדברי גידי דמתי, גדול שחקני שמשון בכל הזמנים, פזטל היה שמשון - ושמשון הייתה פזטל. "אתה מדבר עם מישהו שהיה איתי 60 שנה", מסביר שחקן נבחרת ישראל לשעבר. ואכן, לאורך השנים פזטל עשה הכל במועדון הצנוע: הוא היה יו"ר, מנהל מקצועי, ולפרקים אפילו המאמן.
כאמור, את קריירת הכדורגל התחיל פזטל בשנות ה-20 שלו בשכונת שפירא בת"א, כשאימן את קבוצת הנוער המפוארת גדנ"ע יהודה, והוביל אותה לזכייה באליפות ישראל לנוער ובשני גביעי מדינה. "ואלו לא רק התארים", מסביר אריה שאשא, מוותיקי מועדון הגדנ"ע. "עמי הוציא מהקבוצה הזו חמישה שחקנים לנבחרת הלאומית (השוער מיקי מיכאלי, יחזקאל קצב ז"ל, משה רומנו, דוד קרקו ושמעון בן-יהונתן) ו-12 שחקנים לליגה הבכירה. אתה מבין? 17 שחקנים בעונה אחת לליגה הבכירה".
6 צפייה בגלריה
ירד לקווים וכמעט הביא לשמשון גביע כמאמן. פזטל (שלישי מימין) עם ותיקי שמשון ת"א
(צילום: יובל חן)
אחרי שעזב את גדנ"ע ("היו לו דין ודברים בנושאים מסוימים עם הבוס שוני מושקוביץ", מסביר שאשא), הצטרף פזטל לשמשון. למרות שהיה בעיקר איש ניהול, הוא ירד גם אל הדשא אחרי שהמועדון החליט לפטר את המאמן האיטלקי פרנצ'סקו לומברדו, שאותו הביא חבר ההנהלה הבכיר בנימין פורטיס (אביו של הזמר רמי פורטיס).
פזטל נטל את שרביט האימון, ולא רק אימן אלא גם הוביל להישגים, שהעיקרי בהם היה העלייה לגמר גביע המדינה ב-1966 מול הפועל חיפה. שמשון עוד הובילה בהפסקה, ופזטל היה רחוק 45 דקות מזכייה בגביע היסטורי, אבל חיפה ביצעה מהפך וניצחה 1:2.
שמשון בתקופתו התפרסמה גם במעשים יוצאי דופן שלא תמיד הוכחשו. מה חלקו של פזטל? קשה לומר. כך, למשל, המאמן לומברדו סירב לעזוב את התפקיד, צעק והראה מספר פעמים את הנייר החתום. "אני קונטרקט (חוזה)", זעק להגנתו. בשמשון ידעו שהוא מחביא את החוזה במיטה, מתחת לכרית. מה עשו? קישרו אותו עם צעירה. למחרת בבוקר החוזה נעלם כלא היה, ולא הרבה אחר כך – גם המאמן.
גם כותב שורות אלה חייב משהו מהקריירה לפזטל. שמשון הייתה הקבוצה הראשון שסיקרתי. למזלי, היא הייתה מרתקת מבחינה חדשותית. תמיד קרה שם, במועדון מכרם התימנים. כך, למשל, מלך השערים משה רומנו ברח לדנמרק אחרי שאחד מחבריו קישר אותו לקבוצה מקופנהגן. יום אחד נשמעו דפיקות על הדלת בדירה שבה התגורר. הגברתנים מהעבר השני של הדלת גררו אותו למכונית שהמתינה בחוץ ואילצו לחזור עמם לישראל. "קיש" ראה בכך חטיפה, ולימים אמר: "הם התנהגו אליי כמו לוואנונו (המרגל). מה, אני מרגל?" בקיצור, עם שמשון ת"א אי אפשר היה ולא כדאי היה להתעסק.
"בלי עמי שמשון לא הייתה מתקיימת", אומר דמתי. "הוא קבע כל דבר ונתן לשחקנים הכול. לא פלא שלמרות שהיינו הקבוצה עם מספר האוהדים הכי קטן בת"א, כולם רצו לשחק בשמשון. מי לא שיחק אצלנו: יעקב חודורוב, מיקי שיינפלד, יענקל'ה גולדפרב, ויקי פרץ, שייע פייגנבוים, אלי כהן השריף, התאומים מנשה ואפרים שמעונוב. כל בקשה נענתה, אף פעם לא שמענו מעמי את המילים 'לא יכול'".
ואולי בעצם הייתה פעם אחת כזו, כשבורוסיה מנשנגלדבאך הגרמנית הציעה לשמשון 750 אלף מארק עבור דמתי. "מי שסידר לי את זה היה מאמן הנבחרת לשעבר עמנואל שפר", מספר דמתי. "הוא אמר לי: 'לך תביא את השחרור משמשון והכל סגור'. בשמשון צחקו עליי. עמי אמר לי: 'אוקיי, נקבל את הסכום, האם נוכל להביא שחקן אחר כמוך?'" השחרור המיוחל לא התקבל, דמתי נשאר בישראל.
מצד שני, גם דמתי בעצמו מעיד כי בזכות קשריו ידע פזטל לסדר לשחקני הקבוצה עבודה בעירייה, במיוחד במחלקת התברואה. במובנים רבים, פזטל היה עבורם דמות אב וליווה אותם שנים רבות אחרי הכדורגל.
וכך עשה פזטל כמעט עד מותו. לפני שמחלתו הגבילה אותו, המשיך לנהל את שמשון ת"א ביעילות. בעוד קבוצת הבוגרים מדורגת אי שם במרכז ליגה א', יש למועדון 18 קבוצות צעירות - מילדים ועד נוער. וגם הצעירים שיגיעו אחריהם יידעו מי היה עמי פזטל.
