אמנם המשחק שלשום בסמי עופר היה חסר חשיבות עבור שתי הקבוצות, אבל עדיין לכל משחק אנחנו מגיעים לתת את הכל, באים לייצג את המועדון, את הקהל שלנו ואת כל מי שאוהב את בית"ר ירושלים. כבר בחימום לפני שריקת הפתיחה הרגשנו שסיפור המשחק זה לא אנחנו. ברגע שהשופטת ספיר ברמן עלתה לכר הדשא, הקהל פרץ במחיאות כפיים סוערות. מרגש.
כל השחקנים ביחד - אנחנו והפועל חיפה - הסתכלנו על ספיר וההתרגשות הייתה באוויר. גם ספיר הייתה בשיא ההתרגשות והודתה לקהל על קבלת הפנים. הצעד שהיא עשתה הוא חסר תקדים ואמיץ מאין כמותו – בטח במגרשי הכדורגל. פורצת דרך אמיתית.
בהגרלת הקפטנים במרכז המגרש ניגשתי לספיר ואמרתי לה שאני גאה בה על הצעד ושכל השחקנים מעריכים ותומכים בה. היא שמחה וסיפרה לי שבדרך כלל הסט של השופטים הוא בצבע תכלת ולכן עשתה לק תואם, אבל בגלל שגם אנחנו עלינו לשחק עם מדים בצבע תכלת היא נאלצה להחליף לצהוב וזה הרס לה את ההופעה עם הלק. אני בתגובה צחקתי והסתכלתי בעומק על הלק, תגובה טבעית, אותנטית, שלא חשבתי עליה בכלל לפני כן. כולנו צחקנו מהסיטואציה - אני, צוות השיפוט ודור מלול, קפטן הפועל חיפה. הרגשתי שזה נתן לה ביטחון ושזה שבר את הקרח בצורה מדהימה.
במהלך המשחק לא הרגשנו כל הבדל, אנחנו אוהבים את המשחק ומכבדים כל מי שנמצא ביציעים ועל הדשא. התגובה הראשונה של לרוץ לשופט ולמחות על כרטיס או החלטה שלא נראית לנו היא בדיוק אותה תגובה ופעולה גם אם זו אישה וגם אם זה גבר.
זה היה ערב היסטורי ומרגש בקנה מידה עולמי. אני מאמין שהסיפור הזה יעניק כוח לאנשים להרגיש חופשיים, מאושרים ובטוחים בכל דרך שעושה להם טוב. שהאני הפנימי שלהם יאפשר להם להיות מי שהם והן. בעיקר בתחום הכדורגל, שזה בשבילי המקום הטוב בעולם לחיבור, אהבה ויצירת קהילה חברתית טובה, אמיתית ונכונה.