התקציר באדיבות תאגיד השידור כאן
תענו רגע אמיתי. מ-1 עד ה-10 שעל הגב של אוסקר גלוך, כמה חיכיתם לגול ישראלי כדי לראות את המאמן גיא לוזון בשגעת? מתחבק עם כל הבא ליד, דופק גליץ' מהאגדות על רקע הלילה היורד על טביליסי?
הנשמה יצאה לנו עד שהתמונות הללו הגיעו. שרשרת התקפי לב קיבלנו. את הלב הכחולים-לבנים שלנו דיממו על הדשא קודם. אבל בסוף, יא אלוהים, זה בא.
4 צפייה בגלריה
הנשמה יצאנו לנו עד שהתמונות הללו הגיעו. החגיגה בכחול-לבן בסיום הדרמה מול גאורגיה
(צילום: EPA/YURI KOCHETKOV)
אפשר לדבר עד חגי תשרי על הסגנון של לוזון ("שמתי עליכם 100 אלף"), על הייחוס המשפחתי, על הכל. יש משהו שלא תקחו ממנו: התשוקה. וברגעים כאלה זה דרמה. היכולת ללכד, לסחוף, להטריף, ברגע נתון, בטורניר מסוים, היא אירוע. מאופיר חיים והמונדיאליטו למדנו עד כמה. ואתמול היינו צריכים את האטרף הלוזוני כדי להחזיק מעמד. כדי לצלוח כמנצחים, על שתי רגליים, 120 דקות פלוס פנדלים.
בלי דרמות גדולות אנחנו לא יכולים הרי. עזבו את ההשתלטות של הגיאורגים על המשחק ככל שנקפו הדקות, יכולנו לעשות את זה קל. בטיק-טק יכולנו להשאיר שני כדורים מהירים ברשת שלהם. אבל ההחלקה של תורג'מן אחרי הסלאלום, והפספוס של גאנדלמן מחצי מטר, והכדורים השורקים של גלוך, הכניסו לתמונה את 11 הגיאורגים שעל הדשא פלוס ה־44 אלף שביציעים. וכשאצטדיון גיאורגי שלם בתמונה, לך תעמוד מולם.
איפשהו בדקה ה-80, כשגיורגי ציטאישוילי עמד לנעוץ אותנו, וסתיו למקין ירד לו לרגליים כדי להציל משער גיאורגי, אי אפשר היה שלא לחשוב על הבלם הישראלי, שהשלים אתמול את המשחק הבינלאומי העשירי בחודש וקצת האחרונים. מישהו הרגיש אצלו עומס? מיצוי? פעם דיברו על חוסר היכולת של הכדורגלן הישראלי לסחוב 90 דקות בכאלה קצבים. זה משהו שאפשר לדבר עליו ברצינות היום?
בתוך חודשיים התפוצץ פה משהו. משהו ענק קרה לכדורגל הישראלי. עוד יהיה זמן לחקור איך ומה. האם יש פה אפקט פרפר, והאם ההצלחה במונדיאליטו הניעה תגובת שרשרת קוסמית, או שפשוט נפלנו על דור יוצא דופן. אבל כן, התחלנו להאמין. ופיתחנו עוצמות. ומנטליות. ונהייתה לנו רוח. והשארנו את רגשי הנחיתות בבית. והצבנו מטרות גבוהות. והלכנו בעקבותיהן. והתחלנו לנצח. בלי לנצח זה הרי לא יעבוד. גם משחקים כאלה, מול נבחרת גיאורגית מהירה ועקשנית, צריך לדעת לנצח.
זה לא היה משחק שייצג את ישראל מודל קיץ 2023. נלחצנו, ולא הנענו מסודר, והרחקנו סתם, ומיהרנו לוותר, ולאבד. ובסוף, זה אולי עוד שלב בהתבגרות: היכולת לתת בראש גם במשחקים כאלה. זה, ולהמציא שוער כמו דניאל פרץ.
אי אפשר בלי עוד מילה על לוזון. לפני עשור בדיוק, בקדנציה הקודמת שלו כמאמן הצעירה, השגנו ניצחון על נבחרת אנגליה במשחק שלא נתן לנו כלום. ובכל זאת לוזון רץ באמוק, הניף ידיים, ירד על הברכיים. כל אירופה הריצה עליו דחקות אז. "ברכות על הזכייה במונדיאל", אמרו לו.
בוקר טוב אירופה, בואו נראה מה יש לכם להגיד עליו עכשיו.
