הנושא השיפוטי העסיק בתקופה האחרונה לא רק את חוסמי איילון ומפגיני קפלן, אלא גם את חובבי הכדורגל. ה־VAR הביא איתו הרבה דברים חיוביים, כמו הקטנת מספר הטעויות של אנשי המשרוקית, אבל גם את תופעת השיפוט המהיר בתקשורת, ביציעים, ברשתות החברתיות וגם מול הטלוויזיה בבית. "שיפוט המסך גרם לכך שכל החלטה תהיה אירוע", אומר מנכ"ל איגוד השופטים, יריב טפר, "כולם הפכו להיות שופטי מסך".
באיגוד מסכמים עונה טובה בסך הכל מבחינתם מבחינה מקצועית, למרות שהיא הייתה כמו רכבת הרים. התחיל טוב, אחר כך היו כמה החלטות בעייתיות, והסיום מבחינתם היה אופטימלי. נכון, היו המכות בטוטו־טרנר והפריצה למגרש בסיום גמר הגביע, אבל למזלם זה לא היה קשור לשיפוט. בריאיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות", סוגר טפר (52) עוד עונה בתפקיד (ה־14 שלו) ומדבר על שפת הגוף של אוראל גרינפלד, הצד המנטלי של שיפוט המסך, השדרוגים הטכניים שלו וכמובן על הביקורת השיפוטית, כולל מצד קולגה לשעבר: "כל משחקי ההכרעה על האליפות, הירידות והעליות עברו חלק, אף אחד לא מדבר על החלטות השיפוט".
הבשורה הראשונה מבחינת טפר היא הקמת מתחם VAR מיוחד בשוהם, שממנו אפשר יהיה לעקוב אחרי חמישה משחקים שמתנהלים פחות או יותר במקביל, ואמור להיחנך בתחילת העונה הבאה.
יש סיכוי שה־VAR יגיע גם ללאומית?
"אני יכול להגיד שקיים בפיפ"א פיילוט שהוא צורה רזה יותר של ה־VAR, אבל יש לו עלויות גבוהות. מגיע צוות שיפוט למגרש עם מזוודה ובתוכה כמה מסכי טלוויזיה קטנים. העניין הוא שצריך בשביל זה שלוש־ארבע מצלמות, וכרגע ערוץ הספורט שולח מצלמה אחת או שתיים למשחקים הלא מרכזיים. במשחקי ליגת העל יש כרגע שש מצלמות לפחות, והגענו לסיכום עם המינהלת להגדיל לשמונה. בליגת האלופות, לשם השוואה, יש 32 מצלמות, חמש מהן רק לנבדלים".
"אותם שדרים ופרשנים, שבאמצע השבוע רואים משחק מטורף של מנצ'סטר סיטי בליגת האלופות עם דחיפות בכתף, כניסות חזקות ולא שומעים מהם שום דבר – פה, באיזה פקקטה משחק, מישהו מכניס כתף והם צועקים 'פאול, פאול'"
איך עושים את המעבר משיפוט על הדשא לשיפוט מסך?
"שיפוט המסך הוא עניין אחר לגמרי, ותוחלת החיים המקצועית שלו הולכת להיות קצרה מאוד. השופטים לא מקבלים את התהילה כמו שחקנים, אבל עדיין על כר הדשא יש אדרנלין. פתאום מכניסים אותם לחדר סגור, אין פידבק מהקהל, מהשחקנים, מהמאמנים ומהתקשורת. אתה חייב להיות מרוכז במאה אחוז, אתה בסטרס מטורף, יוצא אחר כך הביתה, אף אחד לא לוחץ לך את היד, נותן לך צ'פחה על הגב, אומר לך 'היית מעולה'. שופטי מסך אומרים לנו: 'עוד שנה אנחנו מסיימים, אין לנו כוח לזה'. כשיצאנו לתהליך אף אחד לא חשב על ההיבט המנטלי של שופט המסך, זה נראה כמו פלייסטיישן, אתה בא, רואה ומתערב. יש שופטים שאחרי כמה פעמים הודיעו שהם לא מוכנים להיות שופטי מסך. ארז פפיר, למשל, אמר שהוא לא מסוגל. והוא מהנדס, ראש צוות באינטל, אחד שהכי היית חושב שיתחבר לזה. מנטלית, לא כל אחד בנוי לזה".
פחות זמן מסך
איך אתם מתמודדים עם הביקורת על השופטים?
"עם העובדות. זה לא משנה כמה אנחנו מסבירים מקצועית, ברגע שהוטמע משהו בציבור, אצל אוהדים, פרשנים או שדרים שיש להם את המניעים שלהם, לך תוכיח שאין לך אחות. אנחנו בוחנים את עצמנו בהשוואה לאירופה, לליגת האלופות ולליגה האירופית. תיקוני הטעויות באירופה על ידי ה־VAR הן פעם ב־2.88 משחקים בממוצע, ואצלנו 2.8, דומה מאוד. בארבע העונות האחרונות היו 960 משחקים, ונבדקו 4,746 אירועים, כולל כאלה שנבדקים בלי ליידע אף אחד.
"בהתחלה אופ"א קבעה רף גבוה של התערבות, לא לבדוק כל דבר, אבל בהמשך הורידו את הרף כדי לנפות מהמגרש כל דבר שהוא טעות קריטית, וזה גרם לעלייה בכמות ההתערבויות. זה נראה, לכאורה, שיש יותר טעויות שיפוט מאשר בעבר, אבל בפועל המשחקים עברו יותר חלק".
ומה לגבי זמן העמידה מול המסך?
"השתפרנו בצורה משמעותית, גם ביחס לעולם. לפני שנתיים בערך היה משחק שגל לייבוביץ' עמד מול המסך שש דקות, כל הקהל החל להשתגע, ובסוף הוא לא קיבל את ההחלטה של שופט המסך. מבחינתנו זה היה קו פרשת מים. עשינו תרגולים, סימולציות, ונתנו הנחיה לא לקבל את ההתערבות רק אם רואים שהיא הזויה לחלוטין. כשהתחלנו עם ה־VAR זמן העמידה הממוצע מול המסך היה 72 שניות, ואת העונה האחרונה סיימנו עם 32 שניות. זה נתון מטורף. ממוצע העיכוב במשחק ירד מ־84 ל־60 שניות לאירוע. הכל תוצאה של תרגולים ועמידה בהנחיות".
ליאני מסוכסך, גרינפלד מפצח
יש הרגשה שהשופטים שורקים פחות לעבירות.
"אנחנו, כתפיסת עולם מקצועית, הולכים עם אופ"א. לא שורקים על עבירות מינוריות, נותנים לשחק. לפעמים יש דרישה לשרוק על כל נגיעה בפלג הגוף העליון. אותם שדרים ופרשנים, שבאמצע השבוע רואים משחק מטורף של מנצ'סטר סיטי בליגת האלופות ורואים שיש דחיפות בכתף, כניסות חזקות ולא שומעים מהם שום דבר – פה, באיזה פקקטה משחק, מישהו מכניס כתף והם צועקים 'פאול, פאול'. תשפטו אותנו כמו את השופטים בליגת האלופות. אחד הדברים שהכניס היו"ר גיורא ענבר זה השקיפות. הוא נתן אישור לשופטים להתראיין אחרי משחקים ולהסביר את השריקות שלהם. אנחנו לא נכנסים לאינטרסים כאלה או אחרים, אם זה של שדרן, של פרשן או של מועדון".
אחד המבקרים החריפים שלכם הוא שופט העבר, לירן ליאני.
"קודם כל, אני מנהל ואחראי על מי שנמצא באיגוד, והוא לא חלק ממנו מסיבותיו שלו. בכל מדינה יש את שופטי העבר שלא מצאו את דרכם באיגוד השופטים ויושבים על כיסא הפרשן. אני אוהב שמי שמפרשן, שיפרסם גילוי נאות. אם שני אנשים נמצאים בריב, ראוי שמי שמפרשן יגיד שהוא נמצא בסכסוך עם הצד השני".
אז מה זה, חיסול חשבונות?
"ככה זה נראה. אני מצפה מפרשנים, בטח כאלה שהם אנשי מקצוע בתחום ספציפי, שיתנו פרשנות אובייקטיבית לטוב ולרע. ברגע שאני רואה שזה לא קיים, אני מבין שיש פה משהו מגמתי, או שהוא רוצה לנגח מערכת ושופטים לא על בסיס מקצועי. אם אתה מפרסם ביקורת, היא צריכה להיות עניינית וללא משוא פנים, או בתוספת גילוי נאות 'אני עם הקולגה הזה מסוכסך כבר הרבה שנים'. ככה אני רואה את זה, אבל זכותו, שיעשה מה שהוא רוצה".
נראה שגרינפלד של אירופה הוא לא גרינפלד של ישראל. משהו בשפת הגוף הכביכול מתנשאת שלו.
"ברמה המקצועית, גרינפלד פיצח כל משימה שקיבל בסיום העונה בצורה מושלמת. כן, היו לו במהלך העונה גם כמה משחקים לא מוצלחים, אבל כשאנחנו מסתכלים על המאני טיים הוא הופיע ועשה שירות מצוין לכדורגל בישראל. אוראל היה בעברו לוחם בסיירת ואיש יס"מ, ושפת הגוף שלו לפעמים מביאה את האופן שבו התנהל לאורך שנים, אבל אין אחד שאומר עליו מילה רעה. הוא נעים הליכות, ערכי, חיובי, חבר. אני מבין את הטענה על שפת הגוף, אבל לא מזהה שיש בה ממש. הוא מתנהל ככה גם באירופה, ושם זה סגנון שיותר אוהבים ומכבדים. אגב, גם באירופה הוא לפעמים מקבל הערות על זה שהוא קצת כמו מפקד בצבא, אבל זה מה שהוא מביא איתו לטוב ולרע. אוראל מודע לכך ועובד על זה".
4 צפייה בגלריה
אוראל גרינפלד. "גם באירופה הוא לפעמים מקבל הערות על זה שהוא קצת כמו מפקד בצבא"
(צילום: עוז מועלם)
אין בעיה עם זה שהבן שלך, יונתן, משחק בהפועל עכו ואתה יושב ביציע?
"אני מצהיר בתחילת כל עונה על ניגוד עניינים ולא מטפל באותה ליגה שבה הבן שלי משחק. מעולם לא התערבתי בשיבוצי שופטים בשום ליגה. מעבר לכך, לא זיהיתי שום בעיות עם זה. כשהיה צריך לקבל כרטיס אדום, הוא קיבל כרטיס אדום. לא מדבר עם שופטים על משחקים שלו. כשאני מגיע למשחק, אני מתמקד רק בו. הבעיה היא שאני לא יכול להתנהג טבעי במשחק, אני שומר על פאסון מסוים".
אתה 14 שנה בתפקיד. עד מתי?
"יש לי תוכנית עבודה וחזון לדברים שאני רוצה לבצע באיגוד השופטים. חלקם התממשו ויש תהליכים שמתבצעים. אני נהנה מאוד מהתפקיד, וחושב שאני עושה אותו בצורה טובה עם תשוקה כמו ביום הראשון. כל עוד אני נהנה ויש עוד מטרות שעוד לא הגשמתי – אמשיך".
