הלב בוכה. לכל אוהד יש את קשטן שלו – ואצל כולם הוא אהוב. איך זה מסתדר שילד מפ"ת עולה לגדולה בכפר־סבא, הופך לפנים של בית"ר ירושלים, עושה את מכבי ת"א אימתנית ואת הפועל ת"א הלוזרית לאימפריה אירופית. וכל זה עם ג'ינס באגי כחול, חולצה תכלת, מבט חודר. וחמסה.
"הבט"... היה פותח קשטן את דבריו בראיונות הקצרים שהעניק אחרי המשחקים, כשהיה ברור שזה הדבר האחרון שהוא מעוניין לעשות. הוא לא אהב את התקשורת אבל ידע לשחק את המשחק.
הלוויתו של מאמן הכדורגל דרור קשטן ז"ל
את הפועל ת"א הוא ברא מחדש. עשה איתה עונת דאבל מהחלומות, היה אבא גאה לפיני בלילי, עמרי אפק, כפיר אודי וסלים טועמה – "התינוקות" שלו. "קשטן, תעיר אותם!" הקהל היה צועק לו בירידה למחצית כשהתוצאה 0:0. והטריבונה הייתה רועדת מהצעקות של דרור בחדר ההלבשה. לא עשיתי סטטיסטיקה מדויקת, אבל בעשר הדקות הראשונות אחרי ההפסקה הפועל הייתה כובשת בממוצע לפחות שער אחד.
אך עם כל הניסיון ואינספור התארים, לקשטן היה דבר אחד בולט. מזל. בקבוק מים שעומד בזווית מדויקת ונשען על שלט, כשהפקק מופנה לכיוון השער של היריבה. החמסה המבצבצת מכיס הג׳ינס. ואם כל זה לא עבד, תמיד היה שם את יעקב הלל, המזליקי.
ואז הגיעה אירופה. אחד מרגעי השיא בהיסטוריה של קשטן והפועל ת"א. מסע הקסם. אפילו במילאן הגדולה הכירו את החמסה. ואם לא הגול העצמי בסן סירו, מי יודע איפה המסע הזה היה מסתיים.
ולסיום, קללת קשטן השנייה. בקדנציה השלישית באדום, אלי טביב פיטר אותו כשהקבוצה במקום השני. ולמרות שבסוף אותה עונה האדומים הניפו גביע, "קללת קשטן" מלווה את הפועל עד עצם היום הזה.
דרור קשטן ז"ל. מאמן קשוח בעל לב זהב. רגיש. מיוחד במינו. אגדה.
פורסם לראשונה: 06:30, 16.01.24
