יש שם שמעורר אמוציות ממש חריפות בקרב אוהדי הכדורגל העונה. ולא, הפעם לא נדבר על ערן זהבי, שחזר להולנד להתעסק בענייניו ופינה את המקום הנחשק בנהי הישראלי, לפחות לזמן מה. כל המדינה על הרגליים בגלל איש אחד – ז'וזואה. עכשיו בגדול קיימות שתי אופציות: או שחייכתם חיוך ערמומי ואמרתם לעצמכם "וואו, איזה שחקן...", או שסיננתם איזו קללה עסיסית.
השחקן הזה, שלדעתי אפשר להגדיר אותו "אישיות" יותר מאשר שחקן, הצליח לעשות משהו שלא קרה פה הרבה זמן, הוא מעורר עניין. הדמות המטריפה והשנויה במחלוקת שלו פרחה תחת פיקודה של דמות אחרת שמעוררת קולות מפולגים – יוסי אבוקסיס, ואין ספק שהשילוב בין השניים הוליד המון אמוציות.
העניין בז'וזואה הוא כזה: הוא ילד רע, מאוד רע, כזה שלפעמים מטריף להסתכל עליו. אין לו מעצורים, הוא מחזיר, הוא נקמן, הוא עושה מה שהוא רוצה, גם על הדשא וגם מחוצה לו. כשמוסיפים לזה רגליים שבורכו בנגיעה אלוהית, לא פחות, וטכניקה שמשאירה את הפה פעור, מקבלים מפלצת. במשחק הראשון של הפועל באר שבע בשלב הבתים מול סלביה פראג, כשבישל את השער השני לאלטון אקולטסה – עבר לי בראש דבר אחד. האיש הזה מתוכנת כמו מערכת שיגור טילים מונחית נ.צ, משהו בו לא אנושי. וזה לא משנה כמה הוא עצבן או התריס קודם, כשרואים מהלך כזה אי אפשר להישאר אדישים.
ועדיין, עולה השאלה כמה האוהד הממוצע יכול לספוג. אז כן, כשאחד כזה נמצא בקבוצה שלך, ומצליח להתחמק מהעיניים של השופט עם מרפקים ועבירות זה מרגש. מה שעוד יותר מרגש, זה שרואים עליו שהוא מרוצה מעצמו שהצליח לעבור מתחת לרדאר. זה כאילו הוא קורץ למצלמה, הופך אותך לשותף סוד שעשה יחד איתו מעשה קונדס, ומבקש ממך: "אל תלשין עליי".
אבל האם יש גבול מסוים שבו זה צריך לעצור? הפורטוגלי אמר בעצמו בראיון שערך אמש, אחרי המשחק המייגע מול מכבי תל אביב: "מדברים עליי המון לטוב ולרע, זה לא משפיע עליי. אישיות כמו שלי צומחת מזה", והוסיף בכנות כובשת שהמשחק היה משעמם. אפשר שלא להתאהב?
זו לא הפעם הראשונה שבסגל של הפועל באר שבע יש אס שמשנה את כל כללי המשחק, אחד שכולם מחכים לראות מה הוא יעשה. המשחק משעמם? תכף ז'וזואה יתעורר. הקבוצה היריבה התחילה להתקרב לשער? אל דאגה, ז'וזואה יחטוף קריזה ויתחיל לעבוד. וזה מרתק למסך, אי אפשר לשקר. אבל יש בו נפח אחר. הפרשיות מחוץ למגרש, המעקב אחרי כל צעד שלו. האיש הפך לתוכנית ריאליטי, ובדרך החיננית והלא מתנצלת שלו – גם את זה הוא מצליח לעשות בקלאס.
מתישהו, במוקדם או במאוחר, יכול להיות שהבועה הזו תתפוצץ. שחקנים עם אופי בעייתי לא יכולים להתחמק לנצח, ועם כמה שהבחור הזה מלא בקסם, מפוצץ בכריזמה ומשחרר כמות אנדורפינים בלתי נלאית שיכולה לערער איזון – מישהו חייב לשים את האצבע ולהוריד אותו קצת לקרקע. ההנאה מהצפייה בו מחשמלת, אבל גם מסוכנת. יש מצב שהתיקול הבא, הנקמה הבאה - כבר לא יצליחו לעבור בשקט, ומעניין לראות לאן זה יוביל כשהוא "ייתפס". בינתיים, הוויכוחים עליו בין האוהדים של הקבוצות השונות בהחלט מוסיפים קצת פלפל לאווירה התפלה והמשעממת של הכדורגל הישראלי, ואם זה התבלין שלנו לעת הזו, אנחנו נוסיף ממנו עוד. בבקשה.
