משהו רע קורה בממלכה של מיץ' גולדהאר, וההתפוררות הזו ניכרת היטב על הדשא. מעמדה של מכבי תל אביב כמועדון בעל סטנדרטים אירופיים בכדורגל הישראלי הולך ודועך, מגמה שנמשכת בשלוש השנים האחרונות והגיעה לנקודת שבר עם פיטוריו של פטריק ואן לוון, לא יותר מסימפטום לבעיה.
הסדקים לא החלו להיווצר עכשיו. זה כבר ריטואל קבוע שמזכיר יותר את התקופה טרם הגעתו של הקנדי. שוב זעזוע על הקווים בשלב מוקדם של העונה, כשהפעם הגיע תורו של ההולנדי, שחתום על פתיחת העונה הגרועה ביותר של הקבוצה מזה 14 שנה. מי זוכר שרק לפני שנה נקרא ואן לוון לדגל כדי להחליף את יורגוס דוניס שפוטר אחרי 11 מחזורים. מי זוכר שההולנדי הוציא את הצהובים מהקבר בדרך לקאמבק מטורף שנעצר רק בפלייאוף, ולא עזרה לו העובדה שהקבוצה בדרך לשלב הבא באירופה. בסופו של דבר ההידרדרות עד מרחק נקודה מהקו האדום הספיקה כדי שגולדהאר יגיד "עד כאן".
אחת הסיבות המרכזיות להצלחה של הצהובים בעידן גולדהאר הייתה בנייה של כוורות איכותיות, שכללו אנשי מקצוע בכירים עם רזומה מרשים. המודל הזה הוכיח את עצמו עם חמש אליפויות, עלייה לשלב הבתים בליגת האלופות וחברות כמעט קבועה במפעלים האירופיים. וזו בדיוק הנקודה - האנשים שמובילים כיום את המועדון לא עומדים באותה איכות אליה התרגלו במכבי. מהמקום הזה בולטת חולשתו של גולדהאר, שהחליט להוריד פרופיל בצורה מופגנת. מדובר בבעלים שלא הגיע ארצה למעלה משנתיים וחצי, מהלך חריג בכל קנה מידה, בטח במועדון שמוכר 20 אלף מינויים. ויש מי שמנצלות את ההירדמות הזו - מכבי חיפה והפועל באר־שבע, שמשתלטות על הליגה.
קצר בתקשורת
גולדהאר נראה הרבה פחות רעב מיעקב שחר ומאלונה ברקת בשלב הזה, למרות שהוא עדיין מעמיד את התקציב הגבוה ביותר. אין החלטה שלא עוברת דרכו, והמערכת בארץ היא בעיקר טכנית ומייעצת, בלי יותר מדי סמכויות. וזו חלק מהבעיה עליה התלוננו בעבר ג'ורדי קרויף ו־ולדימיר איביץ', שההחלטות נעשות בצורה איטית ומסורבלת, ורוב הקשר מתבצע באמצעות מיילים. ובכל זאת, יש אחד שעליו גולדהאר סומך בעיניים עצומות ונחשב ליד ימינו. הכוונה היא לג'ק אנגלידיס, אחד מחבריו הקרובים של הקנדי מימי הלימודים שלהם בלונדון, שהולך איתו לאורך כל הדרך ומעורב בעסקיו, כולל במכבי ת"א.
ההגעה של אנגלידיס השבוע לישראל לא הייתה מקרית, הייתה לה מטרה ברורה אחרי שההחלטה העקרונית על סיום תפקידו של ואן לוון התקבלה כבר בטורונטו. גולדהאר שלח את נציגו כדי להפגין נוכחות ולתת תחושה שיש אחראי מבוגר בסביבה. מן הסתם, הוא גם היה זה שבישר להולנדי על הפיטורים והוא זה שמנהל את המגעים עם המועמדים לאמן את הקבוצה. מעין מנהל חירום.
ייתכן שאחת הסיבות לכך שהבעלים איבד את התשוקה למועדון הייתה המסקנה שהחלום הגדול, להפוך את מכבי ת"א לחברה של קבע בליגת האלופות, כבר לא יתגשם, ושהפערים בין הכדורגל הישראלי לטופ האירופי פשוט אינם ניתנים למחיקה.
ההימור על צוותים זרים עבד בגדול, עם קליברים כמו קרויף ופאולו סוזה, אבל במכבי בטח מתגעגעים לשמות האלה. ההולנדי היה זה שבנה את השושלת כשניצל את קשריו והציב סטנדרטים שלא היו קיימים בקריית שלום. כיום אין למכבי ת"א מישהו שמתקרב למעמד ולכריזמה שהיו לקרויף, שנחשב בתקופתו לכל־יכול. אחת ההחלטות שהחלו את הנפילה ההדרגתית הייתה להוריד אותו לקווים, מה שהביא בסיום העונה לפרידה מאבן היסוד של האימפריה.
לא בשל
האיש החזק בצוות המקצועי של מכבי כיום, זה שיושב על המשבצת של קרויף, הוא ברק יצחקי, שמיד אחרי שפרש לפני שלוש שנים הוצמד לבן מנספורד. אלא שבינתיים המנכ"ל הבריטי, שסייע רבות בזכות הידע שצבר בסוכנות שחקנים גדולה באירופה, עזב, והשאיר את הבמה לעוזרו חסר הניסיון. מעבר לתעודת הפרו שהוציא לאחרונה, יצחקי לא הספיק עדיין לאמן או לנהל צוותים, כך שייתכן שהתפקיד, לפחות בשלב הזה, מעט גדול עליו.
"יצחקי יוביל את תחום הרכש והסקאוטינג, יהיה מעורב בהחלטות בנושא ההעברות שחקנים, ויהיה אחראי על תיאום פילוסופיית הכדורגל בין מחלקת הנוער לקבוצה הבוגרת" – כך הגדיר גולדהאר את תפקידיו של יצחקי ביוני האחרון, אבל הבוס לא תיאר לעצמו ששלושה חודשים לאחר מכן הוא יצטרך להוריד אותו לקווים כמאמן זמני.
תפקיד משמעותי נוסף בתקופת קרויף היה המנכ"ל, אותו מילאו בשלב הראשון אנגלידיס ומרטין ביין, שהגיע עם רזומה של עבודה במועדון כמו גלזגו ריינג'רס. בהמשך גולדהאר הנחית את מסנפורד שעבר בינתיים לבלקפול, אבל פה נקטעה שרשרת הדמויות הבכירות. בסופו של דבר מי ששימשה כסמנכ"לית עד ליוני האחרון, שרון תמם, שמגיעה מתחום השיווק והמסחר, קיבלה את התפקיד, למרות שאין לה רקע ספורטיבי.
משבר אימון
הקשרים של קרויף ושל המנכ"לים עזרו למכבי ת"א להביא מאמנים איכותיים, שמצידם ניצלו את התקופה בקבוצה למקפצה להמשך הקריירה. אוסקר גרסיה הגיע כמאמן מבטיח מהנוער של ברצלונה ומאז אימן בקבוצות בכירות (ברייטון, ווטפורד וזלצבורג) וכיום את ריימס. סוזה זינק מקריית שלום לאיטליה ולצרפת, וכיום מאמן את לא אחר מאשר רוברט לבנדובסקי בנבחרת פולין. פטר בוס התקדם לאיאקס, דורטמונד, לברקוזן וכיום מאמן את ליון. נכון שהיו נפילות בדרך כמו ליטו וידיגאל או שוטה ארבלדזה, אבל למכבי היה מזל עם איביץ', שמנע לבדו את המפולת שמתרחשת כיום, כאשר שימש למעשה כמנהל מקצועי, מנכ"ל ומאמן ביחד. מכבי יכולה הייתה להשאיר אותו, אבל עשתה את כל הטעויות האפשריות, ובסופו של דבר הסרבי עזב בעיקר בגלל ההתנהלות כלפיו. אז הוא עוד לא ידע שיקבל את תפקיד המאמן בווטפורד, אבל בינתיים הוא פוטר וכיום הוא מוזכר שוב כמי שעשוי להיות המשיח החדש של מכבי ת"א, גם אם נראה שיהיה קשה לשכנע את האיש והעקרונות לשוב לכאן.
פורסם לראשונה: 10:46, 27.10.21
