פששש... איזה בית קיבלנו במוקדמות המונדיאל. חמים כזה. מחבק. פורש זרועותיו אלינו.
עוד לא הספקנו להבין מי כל הדיירים שהולכים לגור איתנו בין כותלי הבית הזה, אם זו גרמניה או איטליה, עוד לא הספקנו לנתח אם יש לנו סיכוי ממשי או שלפנינו עוד אירוע לפרוטוקול, עוד לא בחרנו את הקורבן שייאלץ לשמור על ארלינג הולאנד - וכבר נותנים לנו להרגיש לא רצויים. אתם יודעים, בטפטופים כזה. בציטוטים כמו "זה מצב מאוד לא נעים להיות בו", או "זה יהיה קשה מבחינה ספורטיבית", שמגיעים מאזור סקנדינביה. להלן נורבגיה, שכנה ודיירת בבית. ממש "דירה להשכיר" גרסת הכדורגל.
3 צפייה בגלריה
כבר נותנים לנו להרגיש לא רצויים. שחקני נורבגיה
(צילום: Charles McQuillan/Getty Images)
עצוב לומר, אבל התרגלנו. לא מתרגשים. אלו חיינו הספורטיביים מחוץ לישראל בשנה וקצת האחרונות. זה בדרך כלל מה שקורה כשאנחנו מוציאים את האף טיפונת מגבולות המדינה, מנסים לנשום חמצן שהוא אחר מאוויר המלחמות שפה. זה יכול להיות פוגרום באוהדי מכבי ת"א באמסטרדם; זו יכולה להיות כוננות מאיימת במשחק הנבחרת בצרפת; ואלו יכולים להיות טפטופים של וולקאם, של "זה מצב לא נעים".
גם בלי להיכנס לסוגיות של טובים ורעים, אפשר להסכים שאנחנו חיים בעולם משתנה במהירות. הגבולות רועדים. המורכבות גדלה. אי־אפשר שלא תהיה לזה השפעה על עולם הספורט.
יש בעולם שמבינים שכדורגל הוא מפלט מהעולם עצמו. יש את אלה, להלן אירופה הצבועה, שמתקשים לעשות הפרדה. או שלא מעניינת אותה האמת על מחוללי המלחמות במזרח התיכון, או שרועדת מאלו שמאכלסים אותה, או שסתם מבליחה בזצים של אנטישמיות.
זה נחמד להשתמש בכדורגל, כאילו היה סחבה, כדי למרק מוסר שנוגע למלחמות רחוקות. ובכלל, הטהרנות טובה לעור הפנים - עד שזה מגיע לכסף, כמובן. העולם הספורטיבי שמחמיץ פנים ממפגש איתנו מורח על עצמו חיוך כשזה מגיע לאירוח המונדיאל, תחרות הספורט הגדולה בעולם.
המונדיאל האחרון התקיים בקטאר. לפני, התקיים ברוסיה. בעוד עשור יתקיים בסעודיה. על מצב זכויות האדם בכל אלה לא נכביר. יש את גוגל, הוא יכביר.
מה שמעניין יותר זה מדד הנעימות בסקנדינביה. אז מה אומרים שכנים לבית מנורבגיה, עד כמה יהיה לכם קשה מבחינה ספורטיבית? תגיעו כמתוכנן לסעודיה, יחד עם שאר העולם הנאור? (בהנחה שתעלו כמובן).
עד שתקבלו החלטה - אנחנו פה, בבית החדש שלנו ושלכם. אופים עוגה. קצת מסדרים. שמים עציצים. הנאים השכנים?
