התקציר באדיבות תאגיד השידור כאן
מה אתם אומרים, אחרי הקיץ המשוגע האחרון לנשיא המדינה יצחק הרצוג יש את מאמן הנבחרת הצעירה גיא לוזון בחיוג מקוצר? את האמת בבקשה. חבל שנתחיל לבדוק טלפונים.
בכל אופן, אתמול, בחסות הנבחרת האנגלית (0:3 מהדהד), התברר לנו שגם לדברים טובים, כמו ברכות ואיחולים מגדולי אומה, יש סוף. ושנעצרנו בחצי המלכות. או חצי גמר המלכות. אז הנה, בכמה נקודות, מה שהיה לנו אתמול, ובכלל מה שעברנו בשבועיים וחצי האחרונים.
תגובות נבחרת ישראל אחרי ההפסד לאנגליה בחצי גמר יורו הצעירות
(צילום: עוז מועלם)
אנגליה
שני משחקים, שני ניצחונות במשקל קל לאנגלים. לפני חצי הגמר כולם דיברו על כך שמולדת הכדורגל הולכת לפגוש קבוצה אחרת מזו ששיחקה מולה במשחק הראשון. דיברו על כך שהנבחרת שלנו למדה מטעויות.
"יכול להיות שעשינו להם יותר מדי כבוד במשחק הראשון", אמר ערב המפגש השני הקפטן גיל כהן. "לא הגענו למצבים, וגם הגנתית לא היינו כמו שצריך. המשחק הזה הולך להיות שונה".
"צברנו ביטחון. אנחנו באים כשהמדינה יותר תומכת בנו. במשחק הקודם קצת פחות האמנו", הוסיף הבלם סתיו למקין.
אז כן, נבחרת קצת אחרת הגיעה למשחק של אתמול. ישראל עברה דרך בין שני המפגשים. הוכיחה הרבה איכות ואופי מול צ'כיה, כשגברה עליה משער מלא נחישות של עומרי גאנדלמן בדקות הסיום. הראתה הרבה פחות איכות אבל הרבה עמידות ורצון מול גיאורגיה, אחרי הניצחון בבעיטות ההכרעה.
ועדיין, בסופו של יום, ולא משנה כמה תכונות הראתה ואיזה מסלול שיפור עשתה, בכדורגל הנבחרת שלנו הייתה פחות טובה. שני המשחקים מול אנגליה, בעיקר האחרון אתמול, לימדו עד כמה. ואולי גם לימדו עד כמה חלומות הגביע היו באמת ריאליים.
אמונה
הכדורגלנים הצעירים שלנו, מה לעשות, סוחבים על גבם את כישלונות הדורות הקודמים. זה לא סתם משא. אנחנו מדברים על ערמות של טורנירים מלאי הפסדים אכזריים, מפחי נפש ומבוכות. בקיץ האחרון המאמנים אופיר חיים וגיא לוזון החליטו, איש איש בנבחרתו, לצאת לקרב תודעתי על האמונה של הכדורגלן הישראלי בעצמו. במלחמה הזו הכל היה כשר.
נאומים מלאי פאתוס, סרטונים מעוררי מוטיבציה של יעל ארד ואריק זאבי, מה לא. "אם תילחמו עד הסוף ועם כל הלב אז אתם תעלו. אתם לא נופלים מאף אחד ומה שקובע זה הלב והמוח", מסר לשחקנים המדליסט זאבי.
אתמול, לפני המשחק עם אנגליה, לוזון הקרין לשחקנים קטעים ממשחק רבע הגמר של אנגליה נגד פורטוגל. בעיקר כאלו שבהם הפורטוגלים היו עדיפים. "תדמיינו כאילו אתה משחקים נגד נבחרת נטולת מדים. תסתכלו רק על עצמכם. אולי להם יש כדורגל יותר טוב, אבל באמונה אנחנו יותר טובים", אמר להם.
7 צפייה בגלריה
אם תבדקו מה המילה שחזרה יותר מכל בראיונות של שחקני הנבחרת, סיכוי לא רע שזו תהיה אמונה
(צילום: עוז מועלם)
זה חלחל, אין ספק. אם תבדקו מה המילה שחזרה יותר מכל בראיונות של שחקני הנבחרת, סיכוי לא רע שזו תהיה אמונה. למשל עומרי גאנדלמן, אתמול לאחר שהקמפיין נגמר. "בחדר ההלבשה האמנו", אמר, "אין ספק שאנגליה הנבחרת הכי טובה בטורניר, אבל צמצמנו את הפערים בעזרת אמונה. ובסופו של דבר האמונה והרצון של השחקנים זה מה שהביא אותנו לפה". ועדיין, אתמול למדנו שגם לתכונות מוערכות כמו רצון, התלהבות ואמונה יש תקרת זכוכית.
היסחפות
אמונה, מסתבר, היא דבר מדבק. אז כדורגלני הצעירה האמינו, ומהר מאוד הופתעו לגלות המוני ישראלים שחושבים כמוהם. נסחפים אחרי השיגעון שלהם. נסחפים ברמה של לקחת מטוס אל מדינה אחרת.
זו הייתה היסחפות שגרמה ללא מעט ישראלים לנהוג לפעמים נגד היגיון הכדורגל הישר. לחשוב שבקיץ אחד צמצמנו פערים של עשרות רבות של שנים. שנהיינו אימפריית כדורגל.
לא סתם אתמול, אחרי סיום המשחק, המאמן לוזון מצא לנכון להתנצל בפני האוהדים. "מצטער שכל כך הרבה אנשים הגיעו לכאן. ולא נתנו את מה שציפו. אנחנו מאוכזבים איתם ביחד", אמר. הוא הבין שלהרבה מאוד נשבר אתמול משהו.
אכזבה
לכאורה, הנבחרת יצאה עם הישג אדיר. העפלה לאולימפיאדה היא אירוע. בטח עבור המדינה שהישגים ספורטיביים לא נופלים לה כל בוקר.
ובכל זאת לא ראיתם אווירת עליצות אמש, כשהתברר שהקיץ הישראלי המופלא הגיע לסיומו. ראיתם מפח נפש. ראיתם דמעות של לוזון. "אני שמח להיות חלק משתי הנבחרות שהייתי בהן בקיץ האחרון. אני גאה במה שעשינו. אנחנו גאים שעשינו היסטוריה אחרי 50 שנה", אמר דור תורג'מן, ועדיין העיניים שלו אמרו הכל. ראו שם כאב. ראו אכזבה.
המשכיות
להישג הזה, כמו להישג של נבחרת הנוער של אופיר חיים במונדיאליטו, חייב להיות המשך. הוא חייב להזיז משהו, לשנות. תודעתית ומקצועית. אף אחד לא היה רוצה שנחזור אחורה מהצעד המשמעותי שעשינו בקיץ האחרון.
והוא חייב לשנות גם את היחס לצעירים אצלנו. לא יכול להיות שהמוכשרים שהגיעו רחוק כל כך לא ימשיכו להוביל. השכל הישר אומר שהם צריכים להפוך לשחקני מפתח בליגה שלנו.
אתמול, לאחר המשחק, רוי רביבו ודור תורג'מן, שני כישרונות גדולים, נשאלו על זה. "אתה במעמד אחר. יודעים מה אתה שווה. אתה לא יכול להרשות לך לא לשחק אחרי הקיץ הזה", דור תורג'מן למשל נשאל. "אני צריך לבוא ולהילחם כאילו לא עשיתי שום דבר בקיץ הזה", הוא השיב.
פרופורציות
תסתכלו רגע על האנגלים. האווירה סביב המחנה שלהם לא דומה לשלנו. האומה האנגלית לא קיבלה צו שמונה לטורניר הזה. זה לא אומר שהם זילזלו. אולי רק שהם לקחו את כל האירוע בפרופורציות הנכונות.
אצלנו, מנגד, הטורניר הפך למשימה לאומית. מדינה שלמה התגייסה לגביע הזה. ניסתה לאחוז בו. לחבק אותו. בימים של קיטוב, ומלחמות, ופיגועים, ויהודים, וערבים, ופריווילגים, וסוג ג' וד' - הגביע הפך למשאת נפש. והילדים שפה הבינו את זה. הם הבינו את הצורך הלאומי. ורצו הכי מהר והכי חזק שיכלו. בסוף, זה היה הרבה יותר מכדורגל.
