שעות ארוכות לפני משחק הליגה של בוקה ג'וניורס נגד לאנוס, שכונת לה בוקה הצבעונית מתמלאת בניחוחות צ'וריסוס ושאר בשרים. שכונת העוני הסמוכה לחוף הנהר ריו דה לה פלאטה, הופכת ללילה אחד, בעת המשחקים של בוקה, לסינדרלה לערב אחד, כשהיא מתמרקת לקראת הגעתם של 54 אלף האוהדים שאוטוטו יציפו את מקדש הכדורגל, הבומבונרה.
לא ממש משנה מהם ההישגים, התכונה הכחולה-צהובה, תהיה אותה תכונה. לראיה, בשלוש השנים האחרונות המועדון לא זכה באליפות וראה כיצד היריבה העירונית, נציגת האריסטוקרטיה, ריבר פלייט, משתלטת על פסגת הזכיות באליפות של ארגנטינה.
4 צפייה בגלריה
מראדונה ביציעי בוקה. עם כל הכבוד למסי, הוא עדיין ה"אלוהים"
(צילום: ALEJANDRO PAGNI / AFP)
חמש קבוצות מייצגות את את הקפיטל פדרל של בואנוס איירס בליגה הבכירה. בזמן שריבר פלייט מוליכה את הליגה, יתר מועדוני הבירה מקרעים מאחור, למעט ההפתעה של סן לורנסו שתופסת את המקום השלישי. בוקה רק במקום העשירי, ומאחוריה משתרכות ראסינג קלוב ואינדפנדיינטה.
הכניסה לשכונת הלה בוקה היא גם מנהרת הזמן לימים הגדולים של המועדון. אמנם הזכייה במונדיאל האחרון מיצב את מסי כאייקון גם בשכונה, אולם עדיין ה"אלוהים" של העולם, הוא כוכב המועדון לשעבר, דייגו ארמנדו מראדונה. כמעט כל קיר מתהדר בציור קיר מדהים של ה-10 המפורסם של בוקה, ויש גם כתרים, וחולצות של האגדה הגדולה של הכדורגל הארגנטיני, שעדיין נמכרות בכל פינת רחוב.
גדרות הענק שמדמות מחסום צבאי ביו"ש, נמצאות באופן קבוע בשכונה. בעת משחק הכוחות נדרכים לכוננות גבוה יותר, כשכל כניסה לאחד משערי האצטדיון מוצפת בשוטרים ומאבטחים, ככה אין שום בלגן. בדיקת אבטחה, כניסה דרך שערים חשמליים, ו"משילות גבוהה" מייצרים גם באחת העונות הגרועות של בוקה סדר וארגון שהכדורגל הישראלי יכול רק להתקנא בו.
נוכח מקרי העבר, קהל אורח לא יכול להגיע למשחקי חוץ, מה שמפחית משמעותית את רף האלימות במקום, ורבים מהשירים מוקדשים בכלל לשוטרים מבחוץ. התיישבתי ביציע הפופולר, מקומות עמידה, אמנם לא היכן שהאולטראס "השחקן ה-12", אבל מאחורי השער שממול. מקומי ישלם על הכרטיס הזה 30 שקל, מתייר מזדמן ייגבו 100 דולר. הטיפוס ליציעי הבומבונרה מצריך כושר גופני מפותח, אבל כשנכנסים ל"מקדש" מקבלים את הנשימה היתרה כדי לצלוח את הרגע.
ואם היה לכם ספק, את האוהדים המקומיים עניין המשחק מול לאנוס הרבה יותר מהזכייה של מצ'סטר סיטי על הראש של אינטר. הם נמצאים בעולם משלהם, למרות לאוטרו מרטינס שמכבב בחוד המילאנזי. ככה זה כששחקנים כמו מראדונה, בטיסטוטה, קאניג'ה, טבס, פאלרמו או ריקלמה (שמשמש כיום כסגן הנשיא), חלקו את הדשא שאתה מביט עליו מהיציע. מסורת בלתי נתפסת.
4 צפייה בגלריה
עם כל הכבוד לגביע של "סיטי". שחקני בוקה חוגגים שוויון
(צילום: Gustavo Garello/Getty Images)
לאנוס עוד הובילה בשער בשלהי המחצית הראשונה, בבוקה שיחקו צעירים רבים, והיא הצליחה להשוות ממש בדקות הסיום אחרי החלטת ואר, שאגב גם היא לקחה זמן רב. הארגנטינאים הם עם שמח, את החיוך לא תמחק האינפלציה המטורפת, המצב הכלכלי או המצב בטבלה. הם מסיימים בשירים, מצליחים להיחלץ ממכשולי צואת הכלבים שמציפה את השכונה, עוצרים לשתות בירות, המבורגרים, צ'וריסוס ואולי גם רוכשים איזו רפליקה שמוצעת למכירה באחד הדוכנים בחוץ.
הבוקר כבר חזרה בוקה להיות הלכלוכית של בואנוס-איירס, לצרות של היום יום ולפשע הבלתי פוסק.
