"הייתי רוצה מאוד לאמן את הנבחרת, אני עוד בגיל שיכול לחלום על זה. ביום שיקראו לי ארוץ לדגל. קריירה של מאמן היא עניין של סיטואציות, לפעמים עונה אחת משנה את דעת הציבור. יש לי אגו, אולי זו הסיבה שבעלים מסוימים לא אוהבים אותי. אני לא אוהב להרגיש אנדרדוג, מישהו שמתרפס. בוא, אותי אף בעלים לא יכול לנהל. מי שרוצה אותי יודע עם איזו חבילה אני מגיע, ברור לו שאני דעתן".
בגיל 57, רוני לוי הוא המאמן הוותיק בליגת העל, עם שני עשורים על הקווים, אבל איכשהו קשה להגדיר את הקריירה שלו, שהתחילה בצורה חלומית עם שלוש אליפויות רצופות, אך מאז עברה עליות וירידות. מצד אחד, הוא נחשב כבר שנים לאחד המאמנים הבכירים והמוערכים בכדורגל הישראלי, מצד שני, אף פעם לא היה המועמד המוביל לקבל את הנבחרת. העונה הנוכחית, שנעצרה בעקבות המלחמה, נפתחה בצורה משכנעת עבור הקבוצה שלו, הפועל חיפה, שניצבת במקום השני מעל האלופה והיריבה העירונית. רגע לפני חזרת הליגה בסוף השבוע הקרוב אחרי השבתה של חודש וחצי, לוי – שכבר הפך בינתיים לסבא – שובר שתיקה בראיון ל"ידיעות אחרונות" ו־ynet ומדבר על התדמית הקשוחה, היחסים המורכבים עם בעלי הקבוצות, הטעויות, ההצלחות והמשברים, וחושף את ההצעות שקיבל מווילי רוטנשטיינר ומג'ורדי קרויף.
"לא יקבעו לי”
אין ספק שהנקודה הרגישה אצל לוי היא נושא הנבחרת, תפקיד שהוא כאמור עוד לא הוריד מרשימת המטרות שלו. בינתיים הוא חושף שכבר קיבל הצעה להתמנות למאמן הלאומי, ממש לא מזמן. "נפגשתי עם וילי רוטנשטיינר והייתי מועמד, אבל היה דבר שפחות אהבתי ולכן לא רציתי", מספר לוי. "הוא הגיע כמנג'ר, לא הסכמתי לעבוד כמאמן בפונקציה כזו. זה לא מנהל מקצועי כמו יוסי בניון. וילי רצה לקבוע מה יהיה באימון, את ההרכבים ואת החילופים. מבחינתו למאמן אין מקום. עם כל הכבוד לרוטנשטיינר, זה לא בניון שהוא עילוי".
בניון הגדיר אותך כמאמן הטוב בכדורגל הישראלי. מצד שני, מאז שלוש האליפויות זכית פעם אחת בגביע לפני שבע שנים, וזהו פחות או יותר.
"אתה יודע כמה מאמנים תותחים לא לקחו תארים? מאמן זה גם לקדם ולחנך. במכה הראשונה קיבלתי קבוצה שאפשר לזכות איתה בתארים ואחר כך לא. לקחתי מועדון שלא מכירים את השם שלו ברומניה וסיימתי איתו במקום השני".
בכל פעם שהשם שלך עלה כמועמד לאימון הנבחרת, תיארו זאת כך: מאמן מצוין, אבל עם בעיה ביחסי אנוש.
"ניסו להדביק לי תדמיות, אני מאמן עם דרישות גבוהות ולא מתפשר. לפעמים לשחקנים ולאנשים מסביב קשה לקבל את זה. אני מאוד אוהב את הדרך שלי ומאמין בה. גדלתי על דור אחר של מאמנים, כמו דרור קשטן, אלי כהן, גיורא שפיגל ואחרים, ובעולם שמות כמו פאביו קאפלו ולואי ואן חאל – מאמנים מאוד נוקשים. גם אני ידעתי לעשות התאמות עם הזמן ולדעת מתי לחבק ומתי לדרוש. צריך איזון מסוים".
"אני לא מהמערבבים"
אז הצלחת להשתנות?
"לא השתניתי, התאמתי את עצמי לתקופה. השבוע, למשל, הייתי קשוח באימון עם איזה שחקן, אבל אחר כך הזמנתי אותו לארוחה. כולם יודעים שבמשחקים ובאימונים אני דורש אלף אחוז מחויבות. אני לא מאמן מערבב ולא מתערבב עם התקשורת, לא מאלו ששומר על קשר עם עיתונאים. לפעמים אני שומע פרשנים שמדברים על הקבוצה שלי ופשוט צוחק. אחד מהם שחקן שהיה אצלי ולא יודע לתת פס".
אז אולי הקשיחות הזו לא מתאימה לכדורגל הישראלי?
"במקרה של מאמן זר, אנחנו תמיד אוהבים להגיד 'איזה יופי, הוא רציני, קשוח, לא מוותר לשחקנים, מביא סטנדרטים מאירופה'. אבל אם זה חלילה ישראלי, אז זה לא בסדר. הרבה כוכבים עברו אצלי ועד היום אומרים שלמדו ממני המון, כמו בניון, יניב קטן ועידן טל. זה כרטיס הביקור הכי יפה שלי. אולי הגישה שלי לא מתאימה בארץ".
אתה שלם עם הקריירה שלך עד כה?
"ברוב המקרים הוצאתי את המקסימום מהסגל הקיים בזמן נתון. עובדה שכל הקבוצות שאימנתי רצו אותי בחזרה, וגם שחקנים מחזיקים ממני מאמן לא רע".
גם בית"ר וגם באר־שבע פיטרו אותך בסופו של דבר.
"משה חוגג השקיע כסף והיה פנטזיונר. הפער בין ההתלהבות שלו להבנה בכדורגל היה גדול. אלונה ברקת עשתה את המקסימום. שינינו את הקבוצה וזה פחות מצא חן בעיניה. הייתה ביקורת על כך שבאר־שבע צריכה להציג כדורגל אטרקטיבי יותר, אולי בצדק, והדברים כוונו אליי. היו תוצאות טובות בלי יכולת מבריקה. היא פחות אהבה את ההתנהלות שלי מולה. בוא אתן לך סקופ. ב־2016 הייתי בפגישה אצל יענקל'ה שחר בבית כדי לסגור חוזה על החזרה שלי למכבי חיפה. ואז קיבלתי הודעה מג'ורדי קרויף שאמר לי 'אל תחתום, בוא למכבי ת"א'. נראה לך שאני יושב אצל שחר והולך למכבי ת"א? לא יכולתי אפילו לחשוב על זה, הלכתי עם הלב הזה ואני שלם עם זה".
"אני בז לג'אבר"
בתחילת העונה כבר היה נראה שאתה בדרך החוצה מהפועל חיפה, אבל בסוף גיבשת קבוצה שרצה יפה.
"יואב כץ הוא כל כולו הפועל חיפה, לטוב ולרע. הוא מפתח אמפתיה לאנשים במערכת. חשוב לו יותר העניין של היחסים מאשר השיקול המקצועי, ואני הקשיתי עליו בנושא הזה. חילוקי הדעות קיבלו משקל גדול ממה שהיה באמת, היחסים בינינו טובים רוב הזמן".
במעבר חד. שחקן שגידלת, עטאא ג'אבר, עטה על עצמו כאפייה במדי נבחרת פלסטין ועמד בדקת דומייה לזכר הרוגי עזה – מעשה שעורר זעם כלפי השחקן.
"אני בז לו. הזוי בעיניי ששחקן שגדל בישראל והיה הקפטן של הנבחרת הצעירה יעשה דבר כזה. הייתי שולל לו את האזרחות. אמנם הוא שיחק תחתיי, אבל מדובר בבושה שאין כדוגמתה".
ומה דעתך על ההתעלמות של רובי קין מהטבח?
"הייתי מצפה ממאמן במועדון שספג הרבה אבידות של אוהדים להביע צער. לא אמירה פוליטית, הזדהות. אני מבין שהוא לא רוצה לחזור לארץ, אבל שייקח בחשבון שיש מחיר להחלטה כזו. ההתנהלות שלו מרגיזה אותי. אתה מאמן מכבי ת"א ולא אומר מילה לטובת האנשים שלך? לאוהדים תהיה אמירה בנושא".
ישנן קבוצות שטוענות שזה לא הזמן לחדש את הליגה, בטח כשחלק מהקבוצות נשארו עם פחות זרים.
"אני יכול להבין את השיח. יכול להיות, ואני לא בטוח שזה יהיה נכון בהמשך, אבל אולי צריך לשקול הקפאת ירידות. נכון יותר להמשיך את החיים, הספורט הוא משהו מלכד".
