מחר, אחרי המשחק בין הפועל ת"א למכבי חיפה בבלומפילד, תסתיים העונה הסדירה, וייקבע סופית המיקום של כל הקבוצות בליגה לפני פתיחת משחקי הפלייאוף בסוף השבוע הקרוב. בינתיים אפשר לסכם את החלק הראשון של העונה, שלא הלהיב אולי מבחינת איכות הכדורגל, אבל סיפק לא מעט דרמות, הפתעות, אכזבות וגם תופעות מכוערות.
מדד העוצמה
הטבלה לא משקרת. שלוש הראשונות בטבלה הן גם האיכותיות ביותר ואפילו מדורגות בסדר הנכון. מעולם לא זכתה קבוצה ישראלית באליפות בעונה שבה הגיעה לשלב הבתים של ליגת האלופות, אבל העונה מכבי חיפה יכולה לעשות היסטוריה - בזכות פגרת המונדיאל. לחץ המשחקים והרוטציות בהרכב הפילו בעבר את הקבוצות ה"אירופאיות", אבל הפגרה עשתה ריסטרט. מכבי חיפה נפגעה ועברה תקופה לא טובה, אבל יש לה מספיק זמן לארגן את הכוחות מחדש ולרוץ לאליפות שלישית ברציפות. חוץ מזה, היריבות שלה לא מספיק עוצמתיות. הפועל באר-שבע טובה במשחקי חוץ (11 ניצחונות ב-13 משחקים), אבל מרבה לאבד נקודות בבית, ואילו מכבי ת"א טובה בבית (10 ניצחונות ב-13 משחקים) אבל מגמגמת בחוץ.
המפתיעות לטובה
שתי הירושלמיות. קצת מוזר להגיד שבית"ר ירושלים, אחת הקבוצות הגדולות של הכדורגל הישראלי, מפתיעה לטובה אחרי שלא הצליחה אפילו להשתחל לפלייאוף העליון - אבל צריך לזכור את נקודת הפתיחה שלה. בקיץ היא הייתה בסכנה קיומית של ממש, ואת העונה פתחה עם סגל דליל שחטף תשעה שערים בשני המשחקים הראשונים. לאט-לאט הסגל התמלא, הגיעו זרים איכותיים ויוסי אבוקסיס ייצב את השורות ואפילו בנה קבוצה אטרקטיבית ומלהיבה, שרק מעידה כפולה בסיום מנעה ממנה להיכנס לשישייה הראשונה.
את הבחירה בהפועל ירושלים לא צריך להסביר. הקבוצה שבעונה שעברה ניצלה בקושי מירידה תוך הצגת יכולת חלשה, נעמדה על הרגליים ושהתה רוב הזמן במקום הרביעי, שפירושו אליפות הליגה שאחרי שלוש הגדולות.
המאכזבות
אכזבה היא פונקציה של ציפיות, והיו לפני פתיחת העונה לא מעט קבוצות עם ציפיות גבוהות. הפועל חיפה למשל, שקיוותה, בחסות התקציב הגבוה יחסית שהעמיד יואב כץ, להגיע לפחות לפלייאוף העליון, אבל דישדשה, וגם חילופי מאמנים וכל הזרים כמעט לא עזרו. בני-סכנין הייתה מועמדת בעיני רבים, ובעיקר בעיני עצמה, להיאבק על כרטיס לאירופה, לא פחות. גם במקרה הזה הציפיות נחתו על קרקע המציאות. ומה תגידו על הפועל ת"א? הסגל הצעיר והמוכשר, שהיה אמור להקפיץ את הקבוצה לצמרת, התברר כסגל חסר ניסיון שמוקדם עדיין לבנות עליו - מה גם שעל חלק ממנו עשתה ההנהלה (הקודמת) אקזיט. אולי עם הבעלים החדשים הם יתפסו אמריקה. גם קריית-שמונה ואיזי שרצקי ציפו להרבה יותר מהעונה הזאת.
הקאמבק
מכבי ת"א בנתה בקיץ קבוצה שמבוססת על שבי ציון, ארבעה לגיונרים שמיצו את החווייה האירופית וחזרו ארצה. עם שלושה מהם זה לא הצליח. ניר ביטון סבל מפציעות חוזרות ונשנות, דור פרץ מתנדנד בין ההרכב לספסל וליונתן כהן לקח המון זמן לנחות בקריית-שלום, ועוד עם מטען עודף. אצל ערן זהבי, לעומת זאת, אין אפס. גם בלי להבריק, האיש והחדר השאיר את מכבי ת"א בחיים עם 15 שערים, שמציבים אותו בראש טבלת הכובשים בליגת העל. איפה מכבי ת"א הייתה בלעדיו, בעיקר אחרי העזיבה של אוסקר גלוך (אליו עוד נגיע בהמשך).
והם לא היו היחידים שחזרו ארצה. תומר חמד שוב איתנו אחרי קריירה יציבה בחו"ל, אבל הוא לא הותיר עדיין חותם משמעותי בהפועל באר-שבע, חוץ מאשר בשני המשחקים האחרונים. דיא סבע הגיע למכבי חיפה כשהיא הייתה בשיא המשבר על תקן האקס פקטור בדרך לאליפות. אם זה הצליח נראה בסיום העונה.
האקזיטים
שחקנים ישראלים רבים הפכו למבוקשים בחו"ל. זה טוב להם ולחשבון הבנק שלהם, אבל פחות לקבוצות שוויתרו. הבולט בקטגוריה הזאת הוא כמובן אוסקר גלוך (הנה חזרנו אליו). השחקן שהתגלה באליפות אירופה לנוער והפך לאיש המפתח במכבי ת"א. כשהמאמנים נתנו לו לשחק, הקבוצה הצליחה. כשהחליטו לוותר עליו, זה עלה להם ביוקר. אז מה הפלא שעכשיו, אחרי שנמכר לזלצבורג, מכבי מתגעגעת לכוכב שעוד לא מלאו לו 19, כאילו היה אבן היסוד של המועדון.
גם מכבי חיפה התגעגעה בתקופה האחרונה לקפטן שלה לשעבר, נטע לביא, שהפך להיות גדול ביפן. המנהיגות שלו חסרה בתקופת המשבר ורק עכשיו היא מתחילה להתאושש. תארו לכם איפה הפועל ת"א הייתה יכולה להיות היום עם אושר דוידה ודורון ליידנר בהרכב. עדן קארצב הוא סיפור שונה, עם אלמנטים דומים. בקיץ, כשמכבי נתניה הייתה מועמדת בעיני חלק מהפרשנים להיאבק על האליפות, הוא ניהל רומן רוסי עם דינמו מוסקבה - וזו הייתה אחת הסיבות לפתיחה הגרועה של בני לם וקבוצתו. עכשיו, אחרי שעזב לטורקיה, נתניה כבר לא מרגישה בחסרונו.
התופעות הרעות
בימים עברו אלימות במגרשים התבטאה בהתפרעויות ובקרבות בין מחנות אוהדים. זה עדיין קיים פה ושם, אבל האלימות ה"מודרנית" לבשה צורה אחרת: קריאות גזעניות והפעלת פירוטכניקה מסוכנת. שדרים רבים אוהבים לקרוא לחלק השני "תפאורה נהדרת", אבל רק בנס אחד הפרופס האלה עוד לא הרגו מישהו. נמאס כבר מהשלכת האבוקות.
טעויות השיפוט הולכות ומתמעטות בזכות ה-VAR, אבל זה לא הוריד את כמות הטענות על קלבת ההחלטות - ולפעמים גם זה בגלל ה-VAR. שופטי המסך יצרו רמה נוספת של עיסוק סביב אנשי המשרוקית, בתקווה שזה יירד עם הזמן והניסיון שיצברו כולם בנושא.
