איתי בן־שבת בן ה־22, בלמה של היורדת קריית־שמונה, חווה בשבוע שעבר את הימים הכי קשים בקריירה. שער עצמי אומלל שלו קבע 2:2 מול הפועל ת"א בבלומפילד, ולמעשה הוריד את קבוצתו לליגה הלאומית. העובדה שגדל במועדון ממחלקת הנוער הוסיפה כמובן לתחושת המועקה.
"להבקיע שער עצמי זה אף פעם לא נעים, ובטח לא במעמד כזה", מספר בן־שבת בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות". "מבחינה קבוצתית לרדת ליגה זה הדבר הכי קשה שיש. ברמה האישית, המועדון הזה נתן לי כל כך הרבה במשך כל השנים האלה, וזה כואב הרבה יותר. עברנו עונה לא פשוטה בכלל, דברים לא הסתדרו לנו, עדיין לא מעכל את זה".
מה עבר עלייך בשניות שלאחר השער העצמי?
"באותו רגע לא האמנתי שזה קורה לי. הייתי בהלם מוחלט. ברור שהרמתי את הראש כי נותרו עוד 20 דקות לשחק, והאמנתי שנבקיע וננצח. לצערי זה לא קרה. כשהמשחק הסתיים ראיתי חושך בעיניים. לא הצלחתי לעצור את ההתפרקות והדמעות. לקחתי אחריות והיה לי לילה מאוד קשה. אבל ככל שהימים עוברים, אתה מבין שיש פה קבוצה שלמה ושלא רק השער העצמי הוריד אותנו ליגה, אלא עונה שלמה שבה לא הצלחנו".
והתחושה בחדר ההלבשה?
"גם כשנכנסתי לשם היה קשה לי לעצור את הדמעות. אני מחובר למועדון הזה. 11 שנה אני פה, נשרף לי הלב שזה ככה. הלילה שאחרי לא היה פשוט בכלל. יש לי משפחה תומכת, שעזרה לי לעבור את הלילה אולי הכי קשה שהיה לי בחיים. שלחו לי הרבה הודעות תמיכה".
דאגת שזה ישפיע על הקריירה שלך?
"להפך, שחקנים גדולים ממני ברמות הכי גבוהות בעולם עברו דברים ורגעים יותר קשים. זה חלק מהצמיחה שלי כשחקן וכאדם, משהו שייתן לי דחיפה לעתיד. לעבור דבר כזה בגיל שלי, זה ייתן לי חוסן מנטלי. קשה לראות את זה כרגע, עם ירידת הליגה, אבל לטווח הרחוק זה יעשה לי טוב".
מישהו האשים אותך בירידה?
"לא. כשאתה כובש שער עצמי כזה התחושה היא שאיכזבת את כולם, אבל חדר ההלבשה שלנו חזק. שחקנים היו איתי ולא עזבו אותי לרגע. דאגו שלא אהיה לבד גם למחרת. גם אנשי הצוות דאגו לנחם אותי והבהירו לי שזה לא אני לבד, אלא קבוצה שלמה".
5 צפייה בגלריה
"לנצח רק משחק אחד בבית שאמור להיות המבצר שלנו, במחזור האחרון, זה לא דבר תקין". בן-שבת
(צילום: נדב אבס)
"עם איזי שרצקי הקבוצה תחזור"
אתה יכול לשים אצבע על הסיבה שהובילה אתכם ללאומית?
"דיברנו על זה הרבה, ולא הצלחנו לשים את האצבע על משהו ספציפי. זה כל כך הרבה דברים. התחלנו את העונה טוב והניצחון במחזור הפתיחה היה אמור להביא ביטחון. רצף תוצאות לא טובות, עם המון משחקים שהסתיימו בתיקו, יצרו כדור שלג שקשה היה לעצור. לנצח רק משחק אחד בבית שאמור להיות המבצר שלנו, במחזור האחרון, זה לא דבר תקין. היו המון דברים שלא הסתדרו. הוחלפו מאמנים, שחקנים, כלום לא הצליח לצערי".
הזכרת מאמנים, והחלפתם שלושה העונה. עד כמה היה לזה משקל?
"לא קל להסתגל למאמן ולשיטה, ואז הוא מוחלף. אבל בסופו של דבר האחריות עלינו. אנחנו איבדנו משחקים ונקודות בדקות קריטיות, וזה לא משנה מי על הקווים. נכון שחילופי המאמנים לא עשו טוב, אבל אנחנו לא סיפקנו את הסחורה".
איזי שירצקי הודיע אתמול שהוא נשאר.
"אני מאוד מקווה שאיזי יישאר, הוא חשוב מאוד לקבוצה ולעיר. לא רוצה לחשוב מה יקרה בלעדיו. איתו אני בטוח שהקבוצה תחזור לליגת העל כמה שיותר מהר".
"תחושה של עצב בגליל"
עם תום העונה הסתיים גם החוזה של בן־שבת בקריית־שמונה, וכרגע הוא לא יודע היכן ובאיזו ליגה ישחק בעונה הבאה. "אני מנסה עדיין לעכל את העונה הזו. רוצה חופשה כדי לחשוב, ונראה איך מתקדמים", אומר הבלם. "יש לי סוכן שמטפל בזה".
מה אתה מעדיף?
"לצאת לאירופה ולייצג את המדינה בנבחרת".
אתה יכול להיות שחקן מוביל, שיחזיר את קריית־שמונה לליגת העל?
"אני מאוד מאמין בזה. אמנם אני צעיר, אבל עברתי המון בשתי העונות האחרונות. לא יודע אם אהיה בקריית־שמונה, אבל אם אשאר אוביל את הקבוצה. אם לא, אהיה מוביל בקבוצה אחרת".
הצטרפת למועדון כילד בן 11, בעונה שאחרי הזכייה באליפות. הכרת את הקבוצה הזו כאימפריה.
"כן, ראיתי את קריית־שמונה כאימפריה וחלמתי להגיע לבוגרים. זה מועדון שהיה מהגדולים באותן שנים".
יש לו בכלל זכות קיום בליגת העל? זה מועדון בלי קהל.
"הרבה מתעסקים בסוגיית הקהל. זה מועדון שראוי וחייב להיות בליגת העל, והוא הוכיח את זה ב־13 השנים האחרונות. למועדון שלוקח אליפות, גביע ואלוף האלופים - יש זכות קיום בליגת העל".
אתה יודע, יש קבוצות שהתרסקו אחרי ירידת ליגה.
"זה בהחלט מפחיד. המועדון הזה מאוד חשוב בכדורגל שלנו וצריך לחזור לקדמת הבמה".
מה עושה ירידת ליגה לעיר ולאזור כולו?
"מעבר למועדון - זו קבוצה של העיר. כמה משחקים גדולים בעונה מול מכבי ת"א, מכבי חיפה ויתר המועדונים עם הקהל, מביאים חיים לעיר וגם פרנסה לכמה עסקים. זה יהיה חסר מאוד בעונה הבאה, ואני מאמין שיחזור מהר. אני מרגיש תחושה של עצב בקרב התושבים בגליל ובצפון, כי קריית־שמונה הביאה לליגת העל משהו שמח, כיפי. אתה יכול להרגיש את הכאב על התושבים, גם אם הם לא מתחברים לכדורגל. המועדון הזה יקר להרבה אנשים".
