ישראל נמצאת בתוך שבועיים של טירוף. שבועיים שאנחנו עוקבים באובססיביות אחרי המסע המופלא של נבחרת הנוער במונדיאליטו. קמים באמצע הלילה כדי לראות את הגיבורים החדשים מנצחים את ברזיל ויפן ושמים את הכדורגל הישראלי על המפה. בשבועיים האלה למדנו מושגים חדשים, והגיע הזמן לעשות קצת סדר, רגע לפני שעולים לחצי הגמר הערב (חמישי, 20:30) מול אורוגוואי.
מסע הקסם במונדיאליטו - כתבות נוספות
ארגנטינה: המדינה שקיבלה את אירוח האליפות אחרי שאינדונזיה ויתרה עליו כי לא רצתה ישראלים בשטחה. כך יצא שגם האינדונזים רואים את המונדיאליטו מהבית וגם אוכלים את הלב בגלל הצלחת הנבחרת שלנו.
ברזיל: לאיטליה יש 2:3 בלתי נשכח על ברזיל, ועכשיו גם לנו יש. נכנסנו לפיגור פעמיים, החמצנו שני פנדלים ובכל זאת עלינו. אז עם כל הכבוד לאיטלקים, ה-2:3 שלנו יותר גדול.
גביע: אם כבר הגענו לחצי הגמר, אם כבר ניצחנו את ברזיל, אז אנחנו רוצים כבר להגיע עד סוף. תתחילו לשנן: ישראל אלופת העולם.
דו-קיום: בנבחרת הזו אף אחד לא מתעסק במי שר את ההמנון, לאף אחד לא אכפת אם קוראים לך חלאילי או קנצפולסקי וזה ממש לא מעניין לאיזו דת אתה שייך. כאן מתעסקים בכדורגל נטו, וכולם עובדים למען מטרה משותפת.
היסטוריה: האם זה אחד ההישגים הכי גדולים אי פעם בספורט הישראלי? האם זה גדול יותר מההעפלה למונדיאל במקסיקו 1970? איפה זה עומד ביחס להצלחות של קבוצות במפעלים אירופים? יהיו לנו הרבה זמן להתווכח על זה.
ווינרים: הנבחרת הזאת היא ההפך המוחלט מהבוגרת - אחדות במקום פילוג, קבוצה במקום יחידים, נלחמים על המגרש ולא על מי יקבל חדר לבד. התוצאה: ווינרים ולא לוזרים.
זמן פציעות: זמן פציעות, תוספת זמן, לא משנה איך תקראו לזה - זה הזמן החביב על הנבחרת הזו. היא אוהבת לנצח רק בדקות הללו. הם למדו את זה כנראה ממנצ'סטר יונייטד של אלכס פרגוסון.
חיים, אופיר: המנהיג של הנבחרת, האיש שבלעדיו לא היינו בחצי הגמר והאדם הכי אהוב במדינה כרגע.
טיקטוק: זאת הצלחה של הדור שנולד היישר לתוך הרשתות החברתיות, והחגיגות בהתאם: ריקודים קצת מביכים בטיקטוק ושידורים חיים באינסטגרם שעושים לא מעט פדיחות לכל המעורבים. נצטרך להתרגל.
יפן: הראשונה שגילתה שאסור לזלזל בנו, גם כשהיא בעשרה שחקנים וגם כשהדקה היא 90. אם תתפוס תנומה, אתה עלול לקבל שער בתוספת הזמן מבישול עם העקב.
כדורגל: אחרי 75 שנות קיום, סוף-סוף אנחנו טובים בענף הפופולרי בעולם.
לפנות בוקר: הנבחרת הזאת גורמת לכל המדינה להיות על הרגליים עד השעות הקטנות של הלילה, זה שווה את זה.
מוצ'ילרים: החיילים המשוחררים שיצאו לטיול הגדול אחרי הצבא בדרום אמריקה וזוכים לראות את ההיסטוריה מקרוב.
נס מנדוסה: במנדוסה ניצחנו את יפן ואוזבקיסטן בתוספת הזמן. זאת עיר המזל שלנו. וירטון המודרנית.
סקאוטים: האנשים שנמצאים עכשיו ביציעים ושוקלים אם להמליץ לקבוצתם להחתים את סתיו למקין, אור ישראלוב או אל-ים קנצפולסקי. אפשר פשוט לקנות את שלושתם.
עד גיל 20: אנחנו רואים את הווינריות, את הנחישות, את המלחמה על כל כדור ושוכחים שמדובר בילדים שממש לא מזמן סיימו תיכון. איזה עתיד מחכה להם.
פנדלים: שני הפנדלים שהחמיצו בזה אחר זה אילי מדמון ואחמד סלמן במצב של 2:3 לברזיל היו בדרך להיכנס להיכל הפדיחות של הכדורגל הישראלי. אין אחד שלא חשב שברזיל תנצל את זה ותשווה את התוצאה. ובכן, לא אצל נבחרת הנוער.
צרחות, צעקות: הדברים שאי אפשר לעשות כשהשעה כבר אחרי חצות כדי לא להעיר את השכנים. אבל כשהנבחרת שלך כובשת בדקה ה־9-, אי אפשר לעצור את ה"יש!" ואל תדאגו לשכנים, גם הם רואים את המשחק.
קולומביה: הנבחרת היחידה עד עכשיו שניצחה את הכחולים-לבנים, היא עשתה את זה בדקה ה-90 ואחרי שפיגרה 0:1. ישראל הפנימה את המסר ומאז המצב הפוך: היא נותנת ליריבה להוביל ושוברת לה את הלב בדקות הסיום.
"רגע, איפה הוא משחק?": השאלה שנשאלת בכל סלון בישראל כמעט כל חמש דקות. אנשים רוצים לדעת מי הקבוצות שהולכות לעשות קופה אחרי הטורניר.
שוער: בבוגרת יש את עומרי גלזר, בצעירה יש את דניאל פרץ ובנוער יש לנו את תומר צרפתי. במשך שנים העמדה הזאת הייתה בעייתית, עכשיו כבר לא.
תורג'מן, דור: הכוכב של הנבחרת. לא מפחד לסובב את שחקני ברזיל או למסור בעקב מול יפן. בן 19 עם אומץ של שחקן בן 30. בעונה הבאה יככב במכבי ת"א, אם היא בכלל תצליח להשאיר אותו.
