48 שעות לאחר שנקבע כי קריית־שמונה היא היורדת השנייה מליגת העל, הפכה הפועל פ"ת לעולה השנייה מהלאומית. בקלות ניתן לזהות את הצדק הפואטי שבמקרה, שכן המאוכזבת היא קבוצה עם מעט קהל שתלויה באופן כמעט אבסולוטי בגחמותיו של הבעלים שלה איזי שרצקי, בעוד החוגגת היא קבוצת אוהדים.
לאחר שנים של תסכול תחת הנהלות מתחלפות ויציעים הולכים ומתרוקנים, הקימו אוהדי הפועל פ"ת את עמותת "הכחולה", ולפני כארבע שנים רכשו את הקבוצה. מדובר בגוף שקוף, פתוח לכולם, דמוקרטי, שפועל באמצעות גיוס דמי חבר ומנהיג נורמות של מעורבות קהילתית ותרבות ספורטיבית. וזה לא רק נשמע נחמד. אוהדי הפועל פ"ת לקחו את גורלם בידם, הרימו את המועדון מהקרשים - שכללו, בין היתר, חובות והפחתה של 11 נקודות - ובשבוע שעבר רשמו ציון דרך משמעותי במסע חזרה למקומם הטבעי. "האוהדים העלו אותנו ליגה", הצהיר החלוץ רז שטיין. כל שחקן של מועדון עם קהל יכול להגיד את זה, אבל במקרה של הפועל פ"ת מדובר בעובדה.
ההצלחה שלה לא מקרית, והיא לא לבד ברשימת קבוצות האוהדים שעברו עונה טובה. הפועל ת"א בכדורסל הגיעה לרבע גמר היורוקאפ והיא מועמדת לאליפות; הפועל ירושלים בכדורגל, שבעונה שעברה הפכה לקבוצת האוהדים הראשונה בליגת העל, תפסה מקום בפלייאוף העליון; מכבי קביליו יפו, שעלתה מליגה א' בעונה שעברה אחרי התבססות של 12 שנים, סיימה במקום השישי; אפילו בית"ר נורדיה, שסחפה אחריה לא מעט ירושלמים צהובים־שחורים שמאסו בלה פמיליה, עלתה מליגה ב', עונה אחרי שירדה אליה.
כל הקבוצות האלה גם סיימו את העונה עם המאמן שאיתו פתחו אותה - תופעה נדירה בכדורגל הישראלי. "זה אחד החוזים הכי נמוכים שסגרתי ולא היה חשוב הכסף. הגעתי למען הסמל והאנשים", העיד אהוד כחילה, מאמן נורדיה בהווה וסמל בית"רי בעבר, וזיקק במשפט קצר את היופי של המודל.
בעונה שבה מנצ'סטר סיטי עשויה לזכות בטרבל, הרבה בזכות מאגרי הכסף הבלתי נגמרים של אבו־דאבי וכיפוף של חוקי הפייר־פליי הפיננסי, יש משהו מנחם במגמה המסתמנת בארץ. קבוצות האוהדים - שמביאות איתן קהל גם לחורים הנידחים ביותר - מהוות חזרה למודל המקורי, השפוי, הצנוע והבריא של קבוצות שנתמכות, מעורבות, מייצגות ותומכות בקהילה שלמה. קשה שלא לסמפט אותן, וקשה עוד יותר להתווכח עם ההצלחה שלהן. אפשר רק לדמיין מה היה קורה אם הפועל ת"א בכדורגל - המועדון היחיד שהוא קהל ללא קבוצה - הייתה עוברת למודל דומה.
