2,791 ק"מ מפרידים בין ישראל ליואנינה הפסטורלית, העיר השביעית בגודלה ביוון, שם מתגורר השוער בוריס קליימן, עם אשתו ליאן ושלושת ילדיו. קליימן (33), שעזב את ישראל לפני כשש שנים, הוא לא כדורגלן טיפוסי. מעבר לחזות החיצונית של השוער המקועקע מסתתר איש משפחה, שחושב על היום שאחרי, עוסק בנדל"ן וחולם לעזור לשחקני כדורגל צעירים כמאמן מנטלי.
"אני שומר על כושר ושוקל את צעדיי", סיפר קליימן באשר להמשך דרכו במגרשים, "מצד אחד אני לא ילד, אוטוטו בן 34, יש לי משפחה, בנינו כאן בית, הילדים הולכים לבתי ספר ומדברים יוונית. קיבלתי הצעות מישראל וקפריסין, אבל אנחנו רוצים להישאר כאן, אני מחכה לאופציה הנכונה בשבילנו".
פירסמת פוסט על דרך חדשה כמאמן מנטלי ואתה גם עוסק בנדל״ן. סימני פרישה?
"נכון לעכשיו לא, אבל אני כן בונה את הדרך קדימה. אני רוצה לעזור לדור הבא בצד המנטלי. בקורונה קיבלתי כאפה והבנתי שמקור הפרנסה היחיד שלי זה הכדורגל, אז הקמתי את חברת הנדל״ן Eclect group עם עוד שלושה ישראלים, אני השלוחה כאן ביוון".
אבל יש הרהורי פרישה?
"זה משהו שתמיד עובר בראש, אתה מגיע לגיל מסוים שאם אתה לא מתברג במקום אחד אתה יכול ליפול בין הכיסאות, אבל לא נקדים את המאוחר כי שוער יכול להמשיך גם עד גיל 40. ההכנה הכי טובה לפרישה זה למצוא עוד תעסוקה, ורוב הכדורגלנים לא תמיד עושים את זה".
אשתי התמודדה כמו לביאה
קליימן, שלפני כעשור נחשב לאחד השוערים הבכירים בישראל וזומן לנבחרת, התחיל את דרכו בהפועל כפר־סבא וממנה עבר להפועל ת"א. הוא הושאל למכבי הרצליה ואחרי חצי עונה חזר לוולפסון שם שימש כשוער שני לאפולה אדל, אך הפריצה הגדולה שלו הגיעה במדי בית"ר ירושלים, שבה שיחק ארבע שנים ומשם עבר לקפריסין. אחרי שתי עונות בפראלימני, קליימן חתם בוולוס מליגת העל ביוון ומשם נראה היה שהחלום על קריירה גדולה מעבר לים מתחיל להתגשם.
הוא הרשים את אנשי א.א.ק אתונה מצמרת הליגה, והקבוצה הציעה לו חוזה לשנתיים עם אופציה לעוד עונה. "אנחנו סוגרים חוזה ואז בום מטורף, בגיל כמעט 33 מועדון כמו א.א.ק זה חלום. אבל כמה ימים אחרי קרה כל הסיפור".
כשקליימן אומר "כל הסיפור" הוא מתכוון לפרשה ממארס 2023, שבה הוא נעצר והואשם באונס נערה בת 17 במהלך בילוי לילי בבר באתונה. לאחר חקירה, בית המשפט ביוון ביטל את כתב האישום וסגר את התיק, אבל עבור השוער עדיין מדובר בצלקת כואבת: "זו תקופה שלא אשכח אותה. הייתה לי רק שאלה אחת 'למה?', אתה גם אוטומטית מרגיש שאתה מאכזב את האנשים שקרובים אליך".
הרגשת שהיה עליך עליהום תקשורתי מהר מדי?
"הייתי עצור ולא ראיתי מה כותבים. כשיצאתי ראיתי את כל הכותרות ואמרתי לעצמי 'עם מה ליאן אשתי צריכה להתמודד', אבל היא התמודדה כמו לביאה. הסתכלתי על זמני הכתבות ביום הראשון, אני ראיתי את השופט רק בערך ב־16:00 וכבר לפני היו כתבות שעשיתי הרואין, נכנסתי לחדרים צדדיים ועשו לי חיפושים בדירה. כשהייתי רואה דברים כאלה מהצד על אנשים אחרים הייתי אומר 'וואו מה עושים לבנאדם, חכו למשפט'. כשזה קורה לך אתה אומר באיזו קלות זה התפרסם ביוון, בקפריסין ובישראל".
פחדת שהאמת לא תצא לאור?
״אתה מתחיל לראות סדרות תיעודיות על אנשים שהאמת יצאה לאור רק אחרי עשר שנים ויותר, אבל אני הייתי כל כך בטוח כי אני יודע בדיוק מה היה. מהרגע הראשון אמרתי להם שהיו מלא מצלמות, אבל לקח להם כמעט חודשיים להביא אותן. ביקשתי לעשות לי בדיקות דנ"א וסמים, אבל לקח כמעט שלושה חודשים לקבל תשובות ובינתיים אתה אוכל סרטים, אבל בסוף הכל הגיע שלילי ואז השופט כבר פסק שזהו".
מלחיץ להיות במעצר בארץ זרה.
"השוטר אמר לי שהאסירים יודעים על מה אני נכנס ומפחדים שיעשו לי משהו, אז שמים אותי בתא לבד. אחד מהם היה קרנף ואמרתי אם הוא נתפס עליי הלך עליי. שמעתי לחשושים ביוונית, אני לא מבין מה הולך, והתחלתי לבכות. אותו בנאדם ניגש ואמר לי 'אני מכיר אותך, אני מאמין לך וחבר שלך'. התפרקתי וחיבקתי אותו כאילו זו אמא שלי. בארבעה ימים שלי שם הוא היה החבר הכי טוב שלי".
בעקבות הפרשה א.א.ק אתונה החליטה לוותר על צירוף השוער, בעוד המועדון שבו שיחק, וולוס, הפנה לו עורף והחליט על שחרור מיידי של קליימן. הוא עבר תקופה לא פשוטה ולבסוף מצא בית חם בפאס יואנינה ומשם הושאל בינואר האחרון לחאניה מהליגה השנייה ביוון. בסיום העונה בוריס ופאס יואנינה החליטו לא להמשיך את ההתקשורת וכעת הוא מחפש את התחנה הבאה בקריירה.
מאז שפרצה המלחמה ב־7 באוקטובר חוויתם אנטישמיות ביוון?
"לא חווינו, אבל היה פחד. התקשרו מהשגרירות ואמרו 'אתה השחקן הישראלי היחיד בליגה הראשונה, ומאוד פשוט לדעת מתי אתה לא נמצא בבית'. אז במשחקים הראשונים הקבוצה אירגנה לי שמירה, דאגנו שהילדים לא יידעו והמאבטחים היו בחוץ".
באותם ימים הייתה לך תקרית עם דיא סבע, חילופי עקיצות ברשתות החברתיות.
"התקרית יצאה קצת מפרופורציות, אני בנאדם עם מלא חוש הומור וכל אחד שמכיר אותי יעיד עליי. זה נהיה עליהום ולא ציפיתי שזה מה שיהיה. אני זוכר שהייתי בלי הטלפון והוא פתאום התפוצץ מרוב הודעות, לא האמנתי. אין בינינו תקשורת, אבל מכאן אני רוצה לאחל לו ולמכבי חיפה בהצלחה".
רוצה לפרוש בבית"ר
מה אתה חושב על השוערים בכדורגל הישראלי?
"יש שוערים מעולים. את עומרי גלזר אני מכיר והתאמנו יחד אצל גיא סולומון, דניאל פרץ נראה בנאדם מדהים. אני תמיד אמרתי שבארץ לא צריך שוערים זרים, זה צריך להיות חוק. כי כמה אניימה היו? כמה אובארוב היו? בשנה שעברה השוערים הזרים לא נתנו יותר מדי, גד עמוס זה השוער שבשנים האחרונות הכי יציב בליגה. יש המון שוערים צעירים מבטיחים וצריך לתת להם את הצ׳אנס".
זה מאפיל עליכם, השוערים הוותיקים.
"אני חושב שבכללי העולם שייך לצעירים. אנחנו רואים ביורו ילדים בני 16, אז היום שחקן בן 21 כבר לא נחשב כזה צעיר. המשחק הראשון שלי היה בגיל 17, זה היה נחשב צעיר, היום מתחילים לפני".
איזו קבוצה בישראל הייתה הכי משמעותית עבורך?
"להפועל ת"א הגעתי מאוד צעיר, אבל אף פעם לא זכיתי לצ׳אנס אמיתי כשוער ראשון ובבית|ר ירושלים כן. השנים היפות שלי היו בבית״ר, שיחקתי שם ארבע שנים רצוף, זכיתי ליהנות מהקהל וטדי מלא, אבל הפועל ת״א תמיד שמורה אצלי בלב, זה מועדון מדהים. הייתי רוצה לפרוש במדי בית״ר, לגמרי".
נשמע שמנטלית אתה במקום בוגר ומפויס יותר.
"בגלל זה היום אני מאמן מנטלי. אני חושב שדווקא בגלל הדברים הפחות נעימים שעברתי, כולל הכישלונות בספורט, הפסדים או כל הדברים הקשים, אני מי שאני היום. אחרי המקרה והמעצר ביוון הייתי מרוסק, אני לא אשקר. בהתחלה אתה שואל למה זה קרה, אחר כך לוקח אחריות ומתחיל מאפס, אין לך ברירה, אתה חייב להתמודד ולהתחזק מנטלית".
פורסם לראשונה: 01:30, 14.08.24
